דרוש מרדכי

מעבר להשתטות של המנהל, להחלפת צלצול בית הספר במנגינה "מגניבה", ולפרגון לילדות הקטנות עם קצת אודם ולק, ראש חודש אדר הוא תמיד הזדמנות טובה לחזור ולהיזכר מחדש בכוכבת האמיתית של החודש - הלוא היא מגילת אסתר.

מגילת אסתר היא אחד הספרים החביבים עלי בתנ"ך, ואם נשים לרגע בצד את הטבח הלא ברור שמתבצע בסופו, הרי שיש בו סוגיות רבות, שמשנה לשנה אני מוצאת אותן אקטואליות יותר ויותר. ומי זו אם לא ההשגחה העליונה (המוכרת לנו מהשבוע שעבר…) ש"סידרה" לנו את דו"ח ועדת זיילר בדיוק בראש חודש אדר.

אחד השיאים של המגילה הוא הרגע שבו דורש מרדכי מאסתר המלכה לקום ולעשות מעשה למען הצלת עמה. אסתר, ככל מי שנושא בתפקיד ציבורי או ייצוגי בימינו, עומדת בפני פרשת דרכים. האם לעשות מעשה העלול לעלות לה בתפקידה, וגרוע מכך, בחייה, או להוריד את הראש, ולהמתין שהסערה תחלוף מעליו.

בסופו של דבר, היא בוחרת באופציה השנייה, ומשתמשת בנימוק טכני כדי להתחמק - הרי המלך לא קרא לה וכו'. או אז, אומר לה מרדכי את אחד המשפטים העוצמתיים והמעצימים ביותר בספר ואולי בתנ"ך כולו: "אם החרש תחרישי בעת הזאת, רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר, ואת ובית אביך תאבדו, ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות". במילים אחרות - לא הגעת לאן שהגעת כדי "לחמם את הכסא" או כדי לקבל כבוד ויוקרה. קומי, וקחי אחריות על העמדה ועל התפקיד שאת ממלאת, תפקיד שהינו אמצעי בלבד ולא מטרה בפני עצמה. אסתר- לא בלי חשש והקרבה עצמית- נענית לאתגר, והשאר - כמו שאומרים אצלנו - הוא היסטוריה.

אחריות, לפני שהשמש שוקעת

כמה חסר לנו היום אותו מרדכי שינער אי אלו נושאי תפקידים בציבוריות הישראלית, ויכיר להם מחדש את מושג האחריות בגרסת המגילה. אותה אחריות שמשמעותה צניעות, ענווה, ראיית עצמך ככלי שרת של הציבור, באמצעות התפקיד אותו את/ה ממלא/ת, ולא כבעל/ת זכות קנויה למלא אותו מעתה ועד קץ הימים.

אותה אחריות שמטילה על נושאי התפקיד הציבורי בעיקר חובות ולא זכויות, אותה אחריות שדורשת מאלה שיושבים בצמרת השלטון לא לעשות בו כבשלהם, ויותר מזה, לעשות את המעשה הנכון אפילו כשהוא עלול לפגוע באינטרסים האישיים שלהם. אבל בימינו, לאחריות יש משמעות אחת בלבד- התפטרות מהתפקיד, בדרך כלל לאחר "מסקנות קשות" של וועדות חקירה שמטרתן לגלות "מי אחראי".

התפטרת? קיבלת אחריות. המנהיגים אצלנו נדרשים לגלות אחריות רק כשהשמש כבר שוקעת על כהונתם, רק כאשר הטעויות, הרשלנויות או הזדונות כבר נעשו, ועכשיו צריך "לגלות אחריות" וללכת הביתה. נכון, התפטרות גם היא סוג של אחריות פורתא, אבל מבין קלף המגילה עולה דרישה אחרת, עוצמתית יותר- אחריות צריך לקחת בשיאו של התפקיד, בעיצומו של האתגר, על ידי קבלת החלטות אמיצות וקשות, אשר לעתים עשויות להיות בצידן גם סיכונים אישיים. זה המבחן האמיתי של מנהיגות ושל אחריות, כי הרי אולי דווקא לעת ההיא, הגיעה המלכות.

אז אחרי ראש הממשלה, שר הביטחון, צמרת המטכ"ל, צמרת המשטרה ומי יודע מי עוד- אולי נזכה סוף סוף לאיזה "ונהפוך הוא", למנהיג שיכיר ויישם את דברי רבן גמליאל - "כמדומין אתם ששררה אני נותן לכם? עבדות אני נותן לכם".

והעיקר? משנכנס אדר מרבין בשמחה...