מדריך הסטלן לצפון הודו

הקדמה וכיסוי תחת: בראשית דבריי אציין שכותב שורות אלו מתנגד מכל וכל לשימוש בסמים. סמים דופקים לך את המוח, גורמים לך לברוח מהמציאות במקום להתמודד עימה, עולים הרבה כסף, גוזלים זמן, תשומת לב ומשאבים, ובאופן כללי מקטינים את סיכוייך להיות בעתיד הלא רחוק החשב הכללי של האוצר, היועץ המשפטי לממשלה או מנהל מחלקה נוירוכירורגיה בבית חולים העמק בעפולה. מצד שני, אם כבר החלטת לעשן איזה משהו, צפון הודו זה המקום בשבילך.

אם יש גן עדן

צפון הודו. בפרפראזה על הבופור, אם יש גן עדן, ככה הוא נראה ובטוח שכך הוא גם מרגיש. למרות תחרות לא קלה עם קאסול, בירת הצפון היא ללא ספק מנאלי. לא אטריח אתכם כעת בתיאור הרי השלג המקיפים אותה, יערות העד המרהיבים, הנחלים והמפלים. פשוט תדמיינו את הפלך, מקום מושבם של ההוביטים ב"שר הטבעות", תוסיפו לכך מסעדות שמגישות כל סוג אוכל שתחפצו, כולל ג'חנונים וזיווה, ואתם בכיוון.

כפר בעמק קולו. שוויץ עם נגיעות גא'ראס (צילומים: נ.ב. סימון)

איך מגיעים? אם נחתתם בבומביי, תנחומיי. אם נחתתם בדלהי, תגיעו למיין באזאר, תישנו באיזה גסט האוס מעופש ומפושפש (המפורסם ביותר הוא ה"הארי ראמה", שבו גם יש בית חב"ד, אבל בסביבותיו יש עוד כמה מוצלחים יותר), תעלו על האוטובוס למנאלי או קאסול שיוצא בדרך כלל בארבע אחר הצהריים, וכעבור 16-18 שעות קסומות אתם במקום הכי יפה בעולם.

עד אז מומלץ להסתובב מעט במיין באזאר ולקבל קצת הודו הארד קור לפנים. תמיד משעשע לראות את המפגש הראשון של מטייל טרי עם הרחוב ההודי: יש לאותו אומלל מבט של אדם שקם בבוקר, מביט במראה ובמקום את ראשו הוא רואה גוש ענק של גבינת יאק.

טוב, אפשר להפסיק עם הפרטים הטכניים ולהתחיל לדבר על סמים? תודה רבה.

הירוק ירוק הזה

ג'אראס או גראס? באנג או צ'ילום? במרפסת או במיטה? דילמות והתחבטויות מסוג זה מעסיקות יום יום ושעה שעה את הסטלן המצוי. נכון, זה לא בדיוק "בחירתה של סופי" אבל על מנת לעשות סדר ולעזור לכם להגיע להחלטה נבונה ומושכלת, נבחן ראשית מה מעשנים, אחר כך איך מעשנים, ולבסוף - איך לעזאזל משיגים את זה.

אם להתעלם מהכימיקלים השונים (אקסטות, טריפים), שגם הם מצויים בשפע

 בהודו ובדרך כלל הם גם הגורם לפריחת אוכלוסיית הדולפינים בארצנו, אנחנו מדברים למעשה על גראס וחשיש, המוכרים ממחוזותינו, ועל ג'אראס ואופיום, האקזוטיים יותר.

לעשן גראס בהודו זה כמו להיכנס לאצטדיון טדי עם סונטה של בטהובן באוזניות של האיי פוד. או, אם תרצו, תארו לכם את אלוהים מביט בקופי האורנג-אוטאנג והשימפנזות ואומר: "אוקי, עשיתי עבודה יפה, לעזאזל עם כולם, ביום שישי אני בצימר". ואני מקווה שהמטאפורה נהירה מספיק.

אם בכל זאת חשקה נפשכם בעישון עלים ירוקים ותפרחות, תנו לי לתת לכם טיפ: אתם זוכרים את הטיול השנתי לצפון שהיה לכם בכיתה ח', ואיך המורה התפעלה ממרבדי חרדל הבר האינסופיים שהפליאו בפריחתם הצהובה? עכשיו קחו את התמונה הזאת ובמקום חרדל הבר תשימו שיחי גראס. זהו מצב הצמחייה באזור העמקים קולו ופרוואטי, מקום משכנן של מנאלי וקאסול, בהתאמה. אתה רוצה לעשן גראס? צא וקטוף! ואידך זיל גמור.

ג'אראס, לעומת זאת, הוא אופרה אחרת לגמרי. הוא שחור או ירוק כהה, מגיע בטולות, מזכיר קצת בצורתו את החשיש רק רך יותר, והטעם... והסטלה... יסלחו לי יגאל צור, אייל פלד וכו', אבל אני מעדיף את הודו שלי קרירה, מעושנת ונטולת הודים ככל שניתן, והצפון נותן לך את זה בערימות. אם פרומתיאוס, שגנב את האש מהאלים והביאה לבני האדם, היה מבין משהו בנפש האנושית הוא היה מפלח גם איזה טולה וכמה ניירות גלגול.

אופיום, בניגוד לנ"ל, אינו תוצר של שיח הקנביס אלא של הפרג, ולמעשה הוא קרוב יותר למורפיום והירואין מאשר לגראס. יוצא להיתקל באופיום לא מעט בעיקר במדינות תרבותיות וידידותיות כמו לאוס ונפאל, וגם בהודו הוא בנמצא, אם כי אינו נפוץ כמו הג'אראס ויקר ממנו שבעתיים. המקומיים מעשנים את האופיום במקטרות מיוחדות, או מורחים מעט ממנו על סיגריה ומעשנים, או פשוט בולעים. אזהרה אמיתית: זהו חומר ממכר אחו שלוקי (!!), ורצוי להימנע ממנו ככל שניתן. השפעת ג'אראס משובח לא שונה מהותית מאופיום, והוא הרבה פחות מסוכן. זהו, המצפון שלי נקי.

סגנונות וגילגולים

כסטלן שמכבד את עצמו, או עצמה, עליך לשלוט ברזי ואופני העישון על בוריים. למזלך, טכנולוגיית עישון הסמים בעולם לא השתנתה בצורה רדיקלית ב-5,000 שנה האחרונות כך שאם היית בעניינים בארץ, תשחה כמו דג במים גם בגולה הדוויה ההודית. למען יישור קו, אציין בקצרה את אמצעי העישון הנפוצים, על יתרונותיהם וחסרונותיהם היחסיים.

קשת בענן. סטלנים מרבים לצלם צילומים מסוג זה

הג'וינט: האמצעי הנפוץ, הזמין, הקל והאלגנטי מכולם, שבמקרה או לא הוא גם המועדף על כותב שורות אלו. שלא כמו לפני 10 שנים, אין בעיה למצוא היום בהודו ניירות גלגול או טבק שאינו עשוי מגללי יאקים, ועל כן אין צורך לפשוט על פיצוציה לפני הטיסה. יש שיטות גלגול כמספר המטיילים בערך, והחלפת טיפים הדדית הינה דרך נעימה לשבור קרח, אם כי נרשמו גם מספר מקרים של חילופי מהלומות וקטטות המוניות בין אסכולת הפילטר הדק לבין אנשי הקינג סייז.

יתרונות: נינוחות השימוש, קלות ההסלקה, יצירת חברותא.

חסרונות: מיד כשתצית ג'וינט, תמיד ימצא איזה סטלן פרזיט שיתיישב לידך, יביט בך בעיני עגל, ותהיה אנוס לחלוק איתו את ג'וינטך. הפתרון: עובדים על זה עכשיו ברפא"ל, ממש ליד הלייזר של הקסאמים.

הבאנג: למי שלא מכיר, בקבוק פלסטיק מרופש ומצחין שאליו מחוברת בשפצור ארעי מבחנה טובלת עד ברכיה במים, וכמות קטנה של טבק וג'אראס מונחת בראשה, שנשאפת לריאות בבת אחת, או כמו שהילדים שלכם מכנים זאת - "להפיל ראש".

יתרונות: מהיר, חסכוני, ממסטל.

חסרונות: מיועד בעיקר ליוצאי שייטת מגודלי ריאות וחדורי מוטיבציה. אם אתה מוצא עצמך מוריד ראש עוד לפני שיצאת מהמיטה, אתה כנראה בדרך לעבר לשלב הבא- הצ'ילום.

נוף עמק קולו. נראה טוב גם בלי הסאטלה

הצ'ילוּם: רובין וויליאמס אמר פעם שקוקאין הוא הדרך של אלוהים להגיד לך שאתה עושה יותר מדי כסף. הצי'לום הוא הדרך של אותו האלוהים לרמוז לך שאתה כבר יותר מדי זמן בהודו, והגיע הזמן לחזור למשרד רואי החשבון של גיסך. זהו גליל מאורך, עשוי חימר או כל חומר קשיח אחר (שיש, קרמיקה, קריסטל), והוא מעין שילוב של ארובת רידינג והקונוסים הכתומים של מע"צ.

בתוך הצ'ילום מסתתרת אבן קטנה, היוצרת כיס אוויר שבו מוכנס החומר המעושן (בדרך כלל ג'אראס מאיכות גבוהה, רך ושמנוני) ובעזרת חבר והרבה שאיפות גדולות, מודלק הצ'ילום תוך כדי צעקות "בום בולינאת", כמות נכבדת של עשן נכנסת לריאות המדליק, שממהר להעביר את הצ'ילום לזה שיושב לימינו. ואם כל זה נשמע לכם מסובך, זיכרו שמתפעלים את זה סטלנים כה כבדים שרמת הקואורדינציה והיכולות המוטוריות שלהם גבוהות לא בהרבה משל יחמור צעיר.

באנג לאסי (או ספיישל לאסי, בשפה המכובסת של מסעדות קאסול): על מנת לגוון את סדר יומם המורכב ברובו מעישון חומרים ממסטלים, המציאו סטלניי הודו דרך לצרוך חומרים אלו בשתייה: באנג לאסי הוא לֶבֶּן עם בננות, רק שבמקום בננות יש ג'אראס. השפעתו חזקה ומפתיעה והוא אינו מומלץ למתחילים. בכל מקרה, יש לזכור שהשפעתו מתחילה רק כעבור כשעה מרגע לגימתו, ולכן המשפט "אחי, אני לא מרגיש כלום, תביא עוד ליטר", צריך להדליק נורה אדומה אצל חבריו של אותו סטלן רווי ההרס העצמי.

אחי, איפה מתארגנים?

שוב, למען הרקורד וגם למען הטעם הטוב - אנחנו לא בענייני עידוד השימוש, אבל אם כבר החלטתם להתנסות, תשמחו לגלות שהשגת סמים בהודו היא עסק פשוט למדי. עם זאת, כדאי לשמור על כמה כללי יסוד: במנאלי וסביבותיה הסמים מצויים בשפע, והסכנה האמיתית היא בעיקר לעשן איזה משהו שעורבב עם ממרח תמרים במקרה הטוב וצואת בופאלו במקרה הנפוץ. על כן, הדרך הנכונה להשיג סם איכותי היא לגשת לסטלן מצועף העיניים שיישב במרפסת לידכם (אל תדאגו, תמיד תהיה לידכם מרפסת וישב שם סטלן מצועף עיניים) ולשאול אותו את השאלה המופיעה בכותרת.

אפשרות נוספת היא פונקציית באבוּ. באבו הוא שם קיבוצי להודים/נפאלים שהחליטו להמיר חיים נוחים בתור סבלים בהרים או קוברי גוויות, בתפקידי הרום סרוויס/מנקה/מלצר/חדרן/שרברב של הגסט האוס שתשכנו בו. הוא יביא לכם למרפסת כל דבר, מטמפון ועד שרוך נעל, מצ'אי ועד נגן סיטאר.

למעשה, אין שום צורך ממשי לעזוב את המרפסת כל שהותך בהודו, וכל עזיבה שכזאת היא על אחריותך בלבד. לסטלן שמכבד את עצמו ואת מעמדו, לא מומלץ לעשות יותר מ-30 צעדים ביום. ניתן גם לרכז צעדים של מספר ימים ליום צעידה מרוכז ואינטנסיבי אחד, למשל לאינטרנט, ואז לחזור למרפסת למנוחה וליקוק הפצעים.

חרש ברזל מייצר סכין. כשאתה מסטול זה מזכיר את "שר הטבעות"

בכל מקרה, הבאבו הזה יכול להיות מקור לא אכזב לסמים איכותיים. מה שאתם לא עושים, לא לקנות מהילד הערס עם מעיל הרוח המרופט, שיודע קצת עברית (יו וונט טו שמוק? סבבה אהי?).

כמה מילות אזהרה

מומלץ לא לנסוע נסיעות ארוכות עם כמות נכבדת של סמים, ואם אפשר להימנע מכך בכלל. אם חייבים, מומלץ לקנות תיק זול ולשים בו את הטולה ושני תחתונים מלוכלכים, ולזרוק אותו בבגאז' של האוטובוס. אם הוא ייתפס, עטו על פניכם את הארשת התמימה ביותר שלכם והכחישו נמרצות את שייכותו אליכם. מומלץ לא לשים בתיק הזה את הדרכון שלכם, ועדיף גם לא את חולצת ה"לעמיחי בהוקרה, סוף מסלול אוגוסט 5".

לא לעלות עם סמים לטיסה בשום אופן.

לא לחצות גבול עם סמים בשום אופן.

בערים הגדולות (דלהי, למשל) להשתדל לא לעשן מחוץ לחדר, ואם אפשר להימנע בכלל אז עדיף. 

לא לקנות יותר מטולה אחת או שתיים בכל פעם. מסתבר שיש הבדל משמעותי אם נתפסת עם טולה (אפשר לצאת בערבות) או עם חצי קילו (לבקש מאמא לשלוח לך לחם ובתוכו מסורית ברזל לניסור הסורגים).

• בפרק הבא: טיולים שלא דורשים מאמץ מיוחד, מקומות שלא מורידים את הסאטלה ותרמילאים שכדאי להתרחק מהם.