אבא שלה ואני: היכונו לטקס העברת המשמורת
בזמן קידוש בארוחת שישי, היא אוחזת בידי. הוא מאבד את מקומו בברכה ונאלץ לחזור שוב על המשפט. כעונש, אני מקבל אחרון את כוסית היין. היינו מעדיפים לפתור את הסכסוך בצורה גברית פשוטה - הורדות ידיים, המנצח לוקח הכל. אבל אנחנו הרי כבר לא ילדים
אנחנו גם יודעים לשם מה התכנסנו. טקס העברת המשמורת. ממנו, אלי. זה כבר עומד הרבה זמן באוויר. הקשר ביני לבינה התחזק מאוד באחרונה, ולמרות המראה האטום שאבות שוקדים לבנות ולטפח ("אוטיזם רגשי", קוראת לזה אמא שלי), ניתן להרגיש שגם הוא הפנים כבר - חלה תמורה משמעותית בבתו.
בזמן קידוש בארוחת שישי, היא אוחזת בידי. הוא מאבד את מקומו בברכה ונאלץ לחזור שוב על המשפט. כעונש, אני מקבל אחרון את כוסית היין. בזמן הארוחה, מזכירים מעבר בשנה הבאה לדירה בתל אביב. הוא נסחף במחשבות. רואים את זה, לפי הפיזור בו הוא מעמיס תוספות על הצלחת. אחר כך, הוא משלם על זה במלחמת התשה עם הקרפלעך.
היא קטנה ושברירית. אפרוח, למעשה
אבא שלה ואני מסתכלים זה לזה בעיניים ויודעים – היא קטנה ושברירית. אפרוח, למעשה. מכאן חשיבותו של המאורע המתקרב ובא. מעבירים משמורת.
הוא לא בדיוק מאושר ממני. אני מנסה להוציא אותה מהמדגרה. תחת אורה המחמם של מנורתו, היא נמנמה בשלווה ובשלום כבר שנים רבות. ההצלחה שלו מוכחת. ואני? לזה אני קורא קן? איזה ביטחון אני כבר יכול להציע לה? יאללה, ילדון, תחזור הביתה. אתה עוד אפרוח בעצמך, חלב על השפתיים. כבר הרווחת שקל בחייך? גידלת משפחה? אתה יודע בכלל מה משמעותה של אחריות? תינוק מגודל, מנופח מחשיבות עצמית, בלי ערכים, בלי ניסיון חיים. מילא אני נותן לכם לעשות, אלוהים יודע מה, תחת קורת ביתי. אבל לפחות מדובר פה במזעור נזקים. גם ככה אני לארג' איתך, האפרוח צריכה אותי.
אתה "לשעבר". תתנחם באשתך
אני גם לא בדיוק מאושר ממנו. איך אני אוכיח שאני גבר, אם לא אקבל לידי את המשמורת עליה? חוץ מזה, היא כבר מעדיפה אותי עליו. רכשתי כבר את כל הכלים הדרושים, חלקם טובים משלו, אני בטוח, ואני מוכן למשימה. תורי. יאללה, אבא'לה, זוז הצידה, זמנך עבר. אתה כבר לא יכול להתחרות בדור הצעיר. אתה עדיין שומע פיטר גבריאל, הסדרה האהובה עליך היא "בלשים בלילה" והמחשב שלך קורס מרוב וירוסים, דואר זבל ותוכנות ריגול. אתה "לשעבר". תתנחם באשתך. שמור עליה. האפרוח צריכה אותי.
אבל זה לא תמיד היה ככה. פעם, היינו חברים הכי טובים, אבא שלה ואני. כשרק הוצגתי בפניו, קרנו פניו מאושר. סופסוף הביאה האפרוח בחור רציני, עם ראש על הכתפיים, אחד שאפשר לסמוך עליו. הוא קיבל אותי בחום לחיק המשפחה. מהר מאוד נדרשתי להפגין נוכחות בארוחות שישי ובאירועים משפחתיים. הייתי מבסוט. לעיתים קרובות האבא של החברה יכול להיות מאוד קשה. הוא הרי גבר בעצמו, יודע איך גברים חושבים ופועלים, ולא מוכן בשום פנים ואופן שאחד מהם יפעל כך על הבת שלו. פה היה לי מזל, היו כאלה ששכבו על הגדר בשבילי. אביה של האפרוח כבר כילה את זעמו במספר אומללים שקדמו לי. כשאני הגעתי, הוא כבר עיכל היטב את הרעיון שאין מה לעשות, שכנראה יהיה גבר נוסף בחייה של האפרוח. השאלה שנשארה פתוחה היא – עד כמה מעורב בחייה, ובאילו תנאים...
אבא שלה ואני, היינו מעדיפים לפתור את הסכסוך בצורה גברית פשוטה: הורדות ידיים, המנצח לוקח הכל. אבל אנחנו כבר לא ילדים. כולנו גברים של הדור החדש, מחוברים לרגשותינו, בוגרים, פתוחים, ובעיקר - מבינים שכלפי חוץ חייבים לשמור על מראה כאילו גם היא מעורבת בהחלטה, באופן כזה או אחר.
תאמינו לי, את הסכם אוסלו תכננו עם פחות שלבים
מסתמן פתרון. מוסכמת בשתיקה תקופת מעבר הדרגתית, שזמנה אינו קצוב. הוא מסכים ואף מעודד שהאפרוח תעבור לגור איתי באמצע השבוע. מבחינתו, מדובר בבחינה מבוקרת של יכולתי לספק לה הגנה. מבחינתי, מדובר בשלב נוסף לקראת מעבר מושלם. אני, לעומת זאת, מחוייב להגביר את תדירות הופעותיי באירועים משפחתיים גדולים, תחת הכותרת "בן זוגה של האפרוח". יום אחד הוא גם יפגוש את אבי, לוודא שאני לא דגנרט מושלם. אפשר לטוס לחו"ל, אבל עדיין הוא זה שמשלם על חלקה בזוגיות. נושא הממון הוא השלב האחרון והקשה ביותר. תאמינו לי, את הסכם אוסלו תכננו עם פחות שלבים.
אנחנו מסתכלים על האפרוח ורואים שהיא מאושרת. אבא ממש מקבל את החבר לתוך המשפחה. החבר ממש מאושר להיות חלק מהמשפחה. הרמוניה ואידיליה.
אז מה אם בפועל זאת היא שמתמרנת את שנינו. בחדרי חדרים, לוחשת באוזנינו, מספרת לכל אחד מאיתנו בנפרד שהיא האפרוח שלו, שהוא בעצם השומר שלה, שהאחר סתם חי באשליות ולעולם לא יהיה מוצלח כמוהו. מצליחה לנטרל אגו של שני תרנגולים ומשיגה, שוב, את רצונה.
בשבילנו, היא אפרוח. קטנה ושברירית. ואנחנו אוהבים אותה כזאת.
לפנייה לכתב/ת 
