יונדאי קופה - מלכת השופוני

אחרי צמד מתיחות פנים, הקופה של יונדאי כבר אינה צעירה. מה שלא מפריע לה למשוך מבטים מכל עבר, רובם במקביל לשאלה "מה, זו יונדאי?". וזה בדיוק היה תפקידה של הקופה מאז הגיחה לאוויר העולם לראשונה בתערוכת ז'נבה, 1996 - לשפר את תדמית המותג ולהבהיר שיונדאי אינה רק קופסה אפרורית ומשעממת.

מסובבת ראשים

הקופה בהחלט מושכת עיניים, בעיקר בצבע "פחם" של מכונית המבחן. זו כבר גרסה שנייה לקופה מבית יונדאי, אשר הוצגה לראשונה בסוף 2001, והזכירה באופן מעט אירוני - לטעמם של אחדים - פרארי 456 מנוחה. האירוניה לא נעלמה לחלוטין, וכעת עשויה להגיע מכיוון החרטום המחודש, שמזכיר לא פחות מאסטון מרטין ואנקוויש. נשמע נורא? התוצאה הרבה יותר טובה מכפי שניתן לצפות. הקופה נראית שרירית, חסונה וסקסית מבעבר, ואפילו פחות רעשנית. וכן, כל זאת למרות פריטי איפור מוכרים כמו מפלטים כפולים, כונסים מזויפים בדפנות, מסיטי אוויר ללא צורך ועוד.

יונדאי קופה. נראית טוב (צילומים: אלי שאולי)

גם תא הנוסעים - עם אווירה נעימה והנדסת אנוש סבירה - שופע כרגיל תפאורה ספורטיבית, כולל מושבי ספורט נאים. לצדם מככבים בורר, דוושות והגה ספורטיביים, ומחוונים ייעודיים. למרות הכל, אפשר היה בהחלט לוותר על שלישיית המחוונים במרכז הקונסולה. מי לעזאזל צריך מד מומנט, או מד צריכת דלק רגעי? גם על מד הטעינה אפשר לוותר במכונית הזו. באותה נשימה נזכיר גם את החיווי הלא נראה של מתגי מערכת המיזוג.

ומה יהיה עם תנוחת הנהיגה, שסובלת ישירות ממחסור בכיוון גובה נורמלי למושב, והתאמת מרחק להגה. לנמוכים תחסר הגבהה לשיפור הראות הבעייתית בלאו הכי, בעלי גובה ממוצע יגלו כי הגג הנפתח קרוב מדי לפדחת. אפרופו, היושבים מאחור יגלו מדבקת אזהרה(!) שמתריעה מפני סגירת דלת תא המטען על ראש היושבים (ראו תמונה מימין). אם גם יונדאי חושבים שמבוגרים לא יכולים לשבת מאחור...

ומסתובבת בקלות

הקופה המחודשת הגיעה אלינו עם שילוב מעניין של מנוע ה-2.7 ליטר V6 המוכר של יונדאי, ותיבה ידנית. אבל לפני הצהלות, מומלץ להיזכר כי מדובר ביחידה לא מודנית במיוחד, עם הספק מרבי של 167 כ"ס בלבד. מנועי 2.0 ליטר סטנדרטיים אינם רחוקים ממספר זה. אולם כאשר המנוע הזה משודך לתיבת שישה הילוכים ידנית, המצב לא נורא בכלל. היכולת כאן נמרצת למדי, ונתונים של 220 קמ"ש מרביים או 8.2 שניות מ-0 ל-100, אינם רעים כלל ועיקר. הוסיפו לכך יחסי העברה קצרים יחסית בהילוכים הגבוהים, ותקבלו מתכון אפשרי לנהיגה של כיף.

צמד המפלטים, ובעיקר מבנה ה-V6, מאפשר למנוע הזה לשיר בקול, ולצרף אליו כמקהלת עזר גם רעשי יניקה דרמטיים. הרבה יותר מזה אין כאן, והפסקול לא שונה משמעותית מזה שפגשנו במינוואן הטראג'ט בעל המנוע הזהה. תגובות המנוע למצערת אינן חדות, והיכולת אינה גבוהה משמעותית מזו של משפחתיות גדולות ורגילות לחלוטין למראה. התיבה הידנית נוחה לשימוש, אך דוושת המצמד קצת פחות. מעבר לכך, דלק? הקופה התגלתה כזללנית, ולגמה בין 7 ל-5.4 ק"מ לליטר בהתאם לתנאים.

ומה על התנהגות? הקופה הייתה ונותרה - וחסר לה שלא הייתה... - אחת הטובות של יונדאי מבחינת יכולת כביש והתנהגות. בין היתר תודות לסיוע המדווח של פורשה הגרמנית בנושא פיתוח וכיול המתלים. הגרסה המחודשת שנבחנה מגיעה עם חישוקים גדולים וגומי נדיב מבעבר 215-45-17. מאידך, ארבעת צמיגי המישלן בהם התהדרה בעבר, הוחלפו בחבורת קומהו, ששכנעו פחות.

גם מערכת ההגה העלתה תמיהות. מחד, יש תגובה מאד נחושה ומהירה. מאידך, את ההפתעה הטובה בתחילה החליפה התנהגות בעייתית כאשר הקצב הפך מהיר יותר. בסך הכל המערכת אינה מדויקת דיה, נוטה לשנות משקל באופן פתאומי ולהיות מושפעת יתר על המידה ממצב הכביש. בכל זאת, יש כאן תגובות נכונות להעברות משקל, שעשויות להעלות חיוך על-פני פרובוקטורים. הבלמים עושים עבודה טובה, אבל אינם מציעים תחושה הולמת. נוחות נסיעה? לא ממש, לא עם צמיגים כה נמוכי חתך.

כן או לא?

מבט לכיוון השוק הישראלי מגלה כי למרבה הצער, אין ליונדאי קופה מתחרות של ממש. למעשה, באיזור שמתחת ל-200,000 שקל, קשה למצוא מכונית עם אפילו יומרה לספורטיביות. למעט קומץ זעיר של סופר-מיני חמות המתאימות לקהל אחר לגמרי ורודסטר אחת שמציעה הרבה פחות שימושיות. וזה דווקא משחק לטובת יונדאי.

אסור לשכוח כי הקופה הזו, כמו מרבית מכוניות הקופה כיום, מוותרת על שימושיות ומוכרת בעיקר אשליה דינמית, תודות למראה מיוחד. או במילים אחרות, היא נראית טוב, אז מי בכלל רוצה להתחרות עמה בגולף GTI או סובארו אימפרזה טורבו.

והכי חשוב ללקוח הפוטנציאלי, היא מציגה תג-מחיר (משוער) של 170 אלף שקל בלבד. זאת, בניגוד גמור למכוניות קופה אחרות, שמחייבות ארנק מאד-מאד תפוח, ובכל מקרה יחס ביצועים-לשקל טוב פחות. יונדאי נשארת כאן עממית, ועל כך אפשר להחמיא לה. וזה מה שאנחנו עושים.