מיורקה: שדה תעופה להטסת אנרגיות

ה-11:11 הוא שער שהופעל ונפתח ב-11 בינואר 1992 במצרים ובניו-זילנד, ובהשתתפות כוללת של 144 אלף איש ברחבי העולם. השער הוא בעצם גשר בין דואליות לאחדות שמיוצג על ידי 11 שערים שיופעלו במהלך תקופה של כ-20 שנה. כל אחד מהשערים הוא תדר שונה, ויברציה אחרת, ומייצג חלק אחר בתבנית האנרגתית החדשה הניבנת בכדור הארץ. תבנית שאינה מכירה דואליות של זכר ונקבה, טוב ורע, לילה ויום וכל ההפרדות ומיניהן - ומכירה רק אחדות.

מנדלה אנושית של פרח הלוטוס. לשכב כך לנצח (צילומים: סול)

סולארה היא יישות מרתקת שרתמה את עצמה ליילד תבנית אנרגתית של אהבה אחת ואחדות. היא החוזה, המייסדת והמפיקה של ה-11:11 מאז 1992. במילים שלה היא מדגישה שאיננה גורו, אין לה קהל מאמינים ואיש לא קורא לה מאסטר. היא פועלת על מנת להפעיל את המאסטר שבתוכנו כדי להכיל את מה שהיא קוראת לו “המציאות האדירה”

שאנו נמצאים בה. היא לא “מתקשרת”. היא חיה בפשטות את האמת שלה ומכילה בגופה את מלוא הקיום שלה על כל ממדיו כמו שכולנו יכולים.

השער השמיני מתוך ה-11 הופעל לפני כשבועיים (11.2) באי מיורקה שבספרד. לקראת האירוע התאספנו שבוע לפני לצורך הכנות ליום ההפעלה, שכללו סדנאות, ותרגול ריקודים מקודשים. הקבוצה כללה 130 איש מ-33 מדינות שונות, בניהן ספרד, ברזיל, צרפת, רוסיה, גרמניה, שוודיה, ארה”ב, הוואי, הודו, אוסטרליה, טורקיה, אנוכי (נציג אחד מישראל) ועוד.

שמו של השער השמיני הוא “להעיר את לב הלוטוס וכניסה לעולם הלוטוס”. לב הלוטוס ועולם הלוטוס הם “שמות קוד” לאהבה ללא תנאי בתדר מאד גבוה. נהר שוטף ושוצף של אהבה ללא גבולות. אהבה שמאחדת את הדואליות בין לפעול למען האני והעצמי ובין לפעול לטובת הכלל-האחד. זוהי ההבנה שהם אינם נפרדים בעצם. שיחרור מהאשליה של ההפרדה והסרת המחיצות בין מי שאנו באמת ובין מי שאנו ביום יום. להביא את עצמנו מכל המקומות ומכל הממדים שאנו נמצאים בהם אל הכאן והעכשיו, אל הפיזי בנוכחות מלאה.

חיוך וחיבוק בין המיצים

הלו”ז השבועי כלל 3 פגישות קבוצתיות במהלכן נערכו סדנאות הכנה לקראת יום ההפעלה, שכללו תרגילים קבוצתיים לפתיחת הלב האחד, לתודעה אחת, לקרקוע, תירגול המודרות שמסמלות שערים שונים, שירה, ותירגול הריקודים המקודשים שהיה עלינו ללמוד ולחוות בשביל יום הפעלת השער.

כבר בארוחת הבוקר ביום הראשון היה ניתן לחוש משהו באויר. אנשים

 מחייכים ושמחים שההתרגשות ניכרת בפניהם, ללא המסכה שאנשים נוטים ללבוש ברכבת או באוטובוס. אלה היו אנשים מסביב שיכולתי לחבק. ולפני שהספקתי לבחור מיץ תפוחים או מיץ תפוזים זכיתי לחיבוק ועוד חיבוק, שלום בוקר טוב, ברוך הבא. עם הבקרים שבאו אחר כך לקח יותר ויותר זמן להתיישב לאכול או ללכת לשירותים או סתם לחצות את המסדרון. מצד שני פתאום היה לי זמן לחבק את כולם, או לחייך לכל מי שבא או סתם לכבד את מי שעבר מולי במגע קל על הלב.

כשהתיישבתי לאכול סוף סוף בשולחן עם גבריאל מאמריקה (שהיה השותף שלי לחדר, חבר ישן ויקר שפגשתי לראשונה) סו מרוסיה וג’ימי מג’מיקה חשבתי לעצמי שזה קצת מפתיע כמה רגיל כולם נראים כאן. כמה מיינסטרים. לאט לאט במהלך היום הראשון חילחלה בי ההבנה שרוחניות היא לא עניין של בחוץ, אלא בפנים.

אתה לא צריך לגדל זקן או ללבוש בגדים של נזירה הודית כדי להרגיש שכל הקיום הוא קדוש. אני לא רוחני רק כשאני בשיעור יוגה או במדיטציה, אבל לא כשאני שותה בירה. המילה רוחני בכלל לא מתאימה ללקסיקון. היא ישנה ומגדירה ולא קשורה למה שאני מרגיש לגבי עצמי, העולם והאנשים סביבי. אני בוחר במילה “נוכחות” כדי לנסות לתאר את ההבנה הזאת. להיות נוכח, עם כל מכלול הדברים והממדים והחלקים ובכל רגע. עם שאל מהודו וטיקה או בלי.

הסתכלתי סביב החדר בפגישה הקבוצתית הראשונה שלנו, ישבנו במעגל גדול, 130 איש מ-33 מדינות שונות, וכל אחד נראה כמו ההוא מהבנק או זאתי מהכיתה, זה מהקיוסק והשכנה ההיא או המלצרית והנהג אוטובוס. הם לא נראו רוחניים במיוחד או שונים במיוחד. הם היו פשוטים ויפים, נוכחים ומיוחדים. כמו כולנו.

עולם מאוחד באהבה

מתוך האתר הרשמי של סולארה: "הריקודים המקודשים של ה-11:11 הם כלים מאוד חזקים לעיגון המציאות הגבוהה-הרחבה יותר אל ובתוך המציאות הפיזית. הם טרנספורמטיבים ומעצבים מחדש ברמה עמוקה. כל ריקוד קיים למטרה ספציפית שבהתפתחות תמידית. חלק מהריקודים מאד נמרצים וחלק עדינים בתנועה עד כדי חוסר תנועה כמעט...".

ריקוד הכוכב הפועם. מעצב מחדש את האנרגיות בעולם

אמנם במיורקה נעשתה הפעלת השער עצמו, קרקוע האנרגיה החדשה - אנרגיית לב הלוטוס, והכנסתה והטמעתה באדמה ובנו, אבל זה לא קרה רק שם ולא רק באותו הרגע. בכל העולם נערכו במסגרת האירוע מעל ל-400 קבוצות עיגון. קבוצות אלו לקחו חלק בקבלת האנרגיות והטמעתן בעולם על ידי ריקודים מקודשים, מדיטציות וסינכרון מודע עם כל שאר הקבוצות. אנחנו בקבוצה במיורקה חלקנו כבוד והכרה לקבוצות אלו במהלך השבוע ובמהלך הפעלת השער עצמו.

היום שבו הוקראה הרשימה לראשונה היה מרגש ביותר. זה היה ביום הרביעי של השבוע. הובאה מפה גדולה של העולם שנפרשה במרכז החדר. כל קבוצת עיגון ומיקומה בעולם הוקראה בקול רם ונציגים של אותה המדינה קמו וניגשו אל המפה להדביק מדבקה במיקומה של הקבוצה. שאר האנשים בחדר נתבקשו לשמור על ריכוז וקשב אנרגטי. מהר מאוד החדר היה עמוס באנרגיות, ניתן היה להרגיש בקבוצות הרבות. זה היה כמו להיות שדה התעופה ומרכז הבקרה להטסת אנרגיות.

ריגש אותי להדביק את המדבקות לקבוצות העיגון בארץ, בירושלים, ראשון לציון, כרכור והר כרמל. ארץ ישראל נראתה לא עוד, רק המדבקות שהודבקו באהבה. זכרתי ללטף באהבה את שכננו על המפה מכל כיוון לפני שקמתי. לבסוף, כשתלו את המפה על הקיר ביחד, אמריקאי, רומניה, שני רוסים, הולנדי, גרמניה וסקוטית - בכיתי. ראיתי מול עיני עולם מאוחד באהבה אחת ובלב אחד וזה ריגש אותי ושימח אותי עד דמעות.

צפים על נהר האהבה

האיזור שנבחר להפעלה היה מיוחד ומקסים ביופיו. חלקת דשא במרכז עמק גדול בהרי מיורקה. היו שם עצי זית ענקיים בני 1,000 שנים ומעלה ואנרגיה עצומה שרק חיכתה לנו שנבוא לגלוש עליה ובתוכה. האיזור הזכיר לי את הכרמל קצת, רק מוגדל פי שמונה. כל הבוקר היה קור עז ורוחות משוגעות, היה אפור ומעונן וצמרות עצי הזית רקדו בהילולה.

לאחר שכל הקבוצה הגיעה והכל היה מסודר הסתדרנו בשורות מול “שומרי השער”. על כל אחד היה לבצע את המודרות שמסמלות את כל השערים כולל השמיני. מי שלא ביצע אותן בנוכחות מלאה של הוויתו נשלח לסוף הטור. אלו שעברו יצרו שני טורים במעלה שביל אל חלל ההפעלה עצמו.

כשאנשים עברו לאט לאט בין שני הטורים השמש לאט לאט יצאה והרוח החלה ללטף. לבסוף הטורים הובילו אותנו למעגל גדול סביב חלל ההפעלה ושינוי מזג האויר היה דרסטי. לא נראה ענן בשמיים, השמש חיבקה בחום עם קרניה, הרוח ליטפה את פנינו וההפעלה החלה.

פתחנו בלהקריא את רשימת קבוצות העיגון ובלרקוד את ריקוד תהלוכת הכוכב וריקוד הלוטוס. המשכנו לריקוד האריות המכונפים, ריקוד האלמנטים וריקודי הכוכב הפועם. במהלך הריקודים חוותי תחושות נפלאות של נפרדות מהגוף ואחדות עם הכל, שינויים בדחיסות, התרחבות תודעתית, ועיוותי זמן. זה הכל הרגיש קצת כמו על פלנטה אחרת.

לסיום הההפעלה נשכבנו בזוגות על הארץ ובמעגלים, קטן בתוך גדול. כל זוג היה בתנוחת עובר פנים אל פנים כך שיחד נוצרת צורת לב. כל זוג היה עלה כותרת במנדלה אנושית של פרח הלוטוס. צפנו על מימיו של נהר האהבה, הוא זרם מתחתנו, מעלינו ובנו ברכות ובחום. יכולנו לשכב שם לנצח. באיזשהו מקום אני יודע שאנחנו עדיין שוכבים שם.