איך עושה דתי?

עטור ב"דב הכסף" היוקרתי סיפר הבמאי יוסף סידר שלא התקבל בזמנו לבית הספר לקולנוע "סם שפיגל" בירושלים. הגאונים שישבו שם חשבו שהוא לא יסתדר עם עבודה בשבת ועם סצינות עירום. אז הוא הלך ללמוד באוניברסיטת ניו-יורק כי שם כנראה לא שאלו את השאלות האלה.

הבוחנים של סידר ניסו להיות דתיים בשבילו. הם מצידם כמובן היו רוצים לקבל אותו, אבל הוא, איך הוא יסתדר? מה הוא יעשה כשאנחנו נאכל חזיר בפסח? איך הוא יסתדר כשנצלם סרט קצר בדיוק בשבת קודש? כיצד הוא, לא אנחנו, יצליח להתגבר על העובדה שהשחקנית בלי שרוולים, שמסלט הפירות בקייטרינג על הסט לא הופרשו תרומות ומעשרות, מה הוא יעשה, הדוס?

יש חילונים שמקפידים מאוד בשמירת המצוות של זולתם. רוצים ללמד את הדוס איך עושה דתי. זה החילוניג'ס: הוא לא אוהב שדתיים מפעילים שעון שבת, לא נראה לו הטריק הזה של מכירת חמץ בפסח. החילוני האדוק רוצה שהדוס לא יתחמן: אם אתה דתי – אז תסבול בבקשה, עד הסוף: שב בחושך בשבת, תיפטר מהחמץ שלך עד הגרגר האחרון, ואל תעשה קונצים. אלוהים שלך לא אוהב שמסדרים אותו.

הם מתקשים לעכל דתי שמצליח לתמרן בין המצוות ובין האילוצים. דתי וקולנוע נראה להם תרתי דסתרי, אם תסלחו לי על הארמית. חילונים-להכעיס רוצים את הדוס שלהם בפורמט המהדרין. ואז הם ישאלו אותו: לא יהיה לך קשה מדי אצלנו? הנה הצעה: אל תלמדו אותי איך להיות דתי, ואני לא אלמד אתכם איך להיות חילוני.

בכל ועדות הקבלה לדורותיהן, היו צריכים לומר ליוסף סידרים לדורותיהם כך: "אחרי שנוכחנו לדעת כי אתה מתאים ועומד בכל הקריטריונים המקובלים והשוויוניים, אנחנו רוצים לומר לך תודה שבאת. אנחנו מאוד שמחים שמישהו כמוך בא לפה. אנחנו בטוחים שזה יעשיר גם אותנו וגם אותך. ואם יש לך היסוסים וספקות, הסר דאגה מלבך בכל הקשור לעניינים דתיים. אנחנו לא נחזור בתשובה בשבילך, אבל נעשה הכל כדי שתרגיש פה נוח. לא עולה על דעתנו שתעבוד בשבת, שתאכל לא כשר או שתיאלץ לעבור על מצווה שלא תרצה לעבור עליה".

אבל החילונים במציאות, כמו הדתיים בסרטו הקודם של סידר, "מדורת השבט", רוצים לקבל לתוכם רק "אנשים כמונו". דתיים שבאים לעבוד במקום חילוני לא מבקשים שיעשו להם הנחה. הם מבקשים שלא יתייחסו אל הדתיות שלהם כאל נכות וכאל מטרד מצד אחד, ושלא יעשו עליהם את הסיבוב הפטרוני מצד שני.

לפני עשור ומעלה עוד היו שואלים בגלי צה"ל ובעוד מקומות נחשבים את המועמד הדתי "איך תתמודד עם הבעיה של שבת?" מאז כבר השכילו להבין ששבת היא לא "בעיה" של הדתי, אלא זכות בסיסית של המצטרף לשורות. בדיוק כמו שזכותה של אישה המתקבלת לעבודה להרות וללדת בזמנה החופשי בלי שיעיפו או ידחו אותה.

נראה שיוסף סידר עצמו הסתדר איכשהו ופילס את דרכו באמצעות שישה ימי עבודה בשבוע בלבד ובלי לזלול שרימפס. עשרות ומאות דתיים מוכשרים אחרים נדחו מטעמי דת בלבד, בגלל חילונים אדוקים מדי שלא ממש רצו לידם דתיים. מתוך דאגת-יתר ופטרונות החליטו בשבילם שזה לא בשבילם. מה לדתיים ולאמנות, לעיצוב, לקולנוע ולתיאטרון? תישארו בישיבות שלכם.

אבל סוף טוב – הכל דב. סידר לקח את פרס הבמאי הטוב ביותר על "הבופור", סרט אנטי-מלחמתי משובח, שמאלני במידה סבירה. ב"סם שפיגל" יכולים להתנחם בכך שסרטים נגד מלחמות אפשר ליצור גם עם קייטרינג כשר.