נפל לבור של העירייה

ב-16 באוקטובר 2006 ירדה כמות גשם גדולה בתל אביב. ב' היה באותו יום בדרכו למרכז לחירש-עיוור בבית הלן קלר בשכונת יד אליהו בעיר, שם הוא משמש כמדריך מחשבים לחירשים ועיוורים. העבודה הזאת היא בנפשו, והוא מתעקש לבצעה על אף מגבלותיו-שלו – הוא חירש מלידה ולקוי ראייה – ועושה את דרכו לשם מביתו בעיר אחרת, מרחק עשרות קילומטרים לכל כיוון, אך ורק בתחבורה ציבורית.

באותו יום, כאשר הלך ברחוב המערכה והתקרב למקום עבודתו, הבחין ב' כי המדרכה שעליה צעד מוצפת מים. לכן עבר למדרכה בצידו השני של הרחוב. אך אז ראה כי למעשה הרחוב מוצף בשני צדדיו. כיוון שידע שחניכיו ממתינים לו בבית הלן קלר, החליט להמשיך את דרכו. הוא העריך כי לכל היותר יסתכן בכך שנעליו ובגדיו יירטבו.

ואז, עוד הוא פוסע בזהירות – גם כיוון שממילא הליכתו זהירה ביותר עקב קוצר הראייה שלו – נפל לפתע לתוך בור. המים בבור הגיעו עד צווארו. זה המקום לציין, כי גובהו של ב' הוא 1.80 מטר, והדבר מלמד מה היה עומקו של הבור. מכל מקום, ב' ניסה להיחלץ, ולשם כך נאחז בקצה המדרכה. אלא שאז קרסה גם המדרכה, והוא נפל שוב אל הבור המלא מים. ב'  נאבק להשאיר את ראשו מעל המים, ובהתמדה חיפש עד שמצא מקום שבו יעמוד כך שהמים יגיעו רק עד מותניו. לבסוף גם הצליח לעלות אל המדרכה.

כשכבר הצליח להגיע אל המדרכה, ראה כי במקום עוברת אשה הדוחפת לפניה עגלה ובה תינוק. הוא התחלחל מהמחשבה מה היה קורה אילו נפלו האשה ותינוקה לאותו בור.

התקשר לעירייה

משם מיהר אל בית הלן קלר, והאיץ בעובדים במקום להתקשר מייד לעיריית תל אביב, על מנת להודיע על המיפגע. מתוך השיחות שנוהלו עם העירייה עלה, כי באותו בוקר עבדו במקום עובדיה, והם עזבו אותו לאחר שבמקום התרחש שבר ענן, וככל הנראה לא גידרו את המקום עם עזיבתם.

רטוב כולו, לא ויתר ב' על מחויבותו לחניכיו, והמשיך בשגרת יומו. רק כשביקש להשתמש בטלפון הסלולרי שברשותו הוברר לו, כי הוא יצא מכלל פעולה. הוא פנה לחברת הסלולר שלו, ושם לא הצליחו לתקן את המכשיר. כתוצאה מכך נאלץ ב' לרכוש מכשיר חלופי, ולשלם 299 שקלים כהשתתפות עצמית.

בראשית נובמבר 2006, כשבועיים ומחצה לאחר האירוע הטראומטי הזה, פנה ב' לעיריית תל אביב, תיאר את פרטי ההתרחשות, נפילתו לבור והיחלצותו ממנו, וביקש בקשה צנועה – אנא פצו אותי על אותם 299 השקלים שנאלצתי להוציא עקב קלקול הטלפון הסלולרי.

כעבור שלושה ימים אישרה העירייה את קבלת מכתבו, והודיעה שהטיפול עלול להתמשך. חודש חלף, ומחלקה אחרת בעירייה הודיעה לב', שפנייתו הועברה לחברה חיצונית המטפלת בתביעות מעין אלו, וכי חברה זו תשיב לו עם סיום בדיקתה. כמעט 3 שבועות לאחר מכן הודיעה אותה חברה חיצונית כי העניין בטיפולה, וביקשה כי ב' יתאזר בסבלנות.

ב-16 בינואר 2007 הודיעה עורכת דין מטעם אותה חברה, כי פנייתו של ב' נדחית. "לא שוכנענו בדבר אחריות מרשתנו (עיריית תל אביב – י"א) לאירוע הנטען ו/או לנזק הנטען בעקבותיו", כתבה לו. "לאור העובדה כי היה יום גשום מעבר לצפוי, בידי עיריית תל אביב לא היה לעשות דבר והיא נהגה כרשות מקומית סבירה ו/או זהירה בנסיבות העניין".

"לקחת על עצמך סיכון לא מחושב"

אך היא לא הסתפקה בכך והוסיפה: "... מבדיקותינו עולה כי המקרה אירע באשמתך המכרעת, זאת מאחר ולמרות שהנך מציין ששמת לב כי ישנה הצפה, לטענתך, לקחת על עצמך סיכון לא מחושב והמשכת ביודעין לצעוד אל תוך המים בחוסר זהירות ו/או תוך התעלמות מתנאי מזג האוויר". במילים אחרות, לטעמה של עיריית תל אביב, ב' אשם במה שקרה לו.

ב' נעלב עד עמקי נשמתו. במכתב התשובה שלו ציין, כי כאדם אחראי, עד לערב אותו יום שבו נפל לבור המוצף היה בקשר עם העירייה על מנת שהמיפגע יוסר, אך ללא הועיל. נוסף על כך, ציין, העירייה אמורה להיערך בהתאם למזג האוויר, ואם לא עשתה זאת, הרי היא נושאת באחריות לתוצאות מחדליה.

רק במכתב זה ציין לראשונה כי הוא מוגבל בראייתו ובשמיעתו, מפני שברגיל הוא נמנע מכך; הוא אינו מבקש להיתלות במגבלותיו על מנת לעורר רחמים או לבקש את מה שאינו מגיע לו. הוא חזר וביקש פיצוי עבור הטלפון הסלולרי, וציין כי אם תשובת העירייה לא תניח את דעתו, יתבע את מלוא נזקיו עקב אותה נפילה.

הפעם קיבל תשובה מהירה. כעבור 3 ימים נענה במילים הבאות: "לאחר מעבר נוסף על התיק, ובדיקת נסיבות המקרה, לא מצאנו מקום לשינוי עמדתנו... עם כל הצער שבדבר, לעיריית תל אביב אין אחריות מוחלטת על כל מפגע המתרחש ברחבי העיר תל אביב. אין ספק כי עיריית תל אביב אחראית לתחזק את הדרכים, אך לשם חיובה בדין יש להצביע על רשלנות מצידה, ורשלנות כזאת לא הוכחה במקרה דנן"; "...אין העירייה יכולה לשלוט בכוח עליון אשר המטיר באותו יום ממטרים חריגים". וכן: "...מבדיקותינו עולה כי במוקד לא נתקבלו כל הודעות על שיטפון בתאריך שבו לטענתך אירע האירוע, וכמו כן בבדיקה שנערכה לא נמצא בור".

נתחיל מהסוף: במכתב האחרון יותר מאשר נרמז, כי לדבריו של ב' על עצם קיומו של הבור ועל הפניות בעניין הבור וההצפה אין אחיזה במציאות. גישה מעניינת מצד גוף ציבורי. מן הסתם, מאז 16 באוקטובר 2006 כבר נסתם הבור, ועכשיו לך תוכיח – בוודאי כשאתה לקוי ראייה – כי היה בור.

אשר לאחריות להצפה עקב ממטרים חריגים, כדאי היה שמישהו בעיריית תל אביב יקרא היטב את פסק דינו של השופט גדעון גינת מבית המשפט המחוזי בנצרת. בפניו נידונה תביעתן של שתי חברות ביטוח, אשר פיצו מבוטחים עקב נזקי שטפונות בצפון הארץ בחורף הגשום מאוד של 1991-1992. חברות הביטוח טענו, כי השטפונות והנזקים נגרמו כיוון שהרשויות הנוגעות בדבר לא פעלו בתחום הניקוז כפי שנדרש מהן. השופט גינת קיבל את טענותיהן, ואמר שם דברים מאלפים על חובותיהן של רשויות כגון עיריות, רשויות ניקוז ועוד.

פסק הדין הזה יוצר רף אחריות כבד, ואינו מאפשר לרשות מקומית לחמוק מאחריות גם בטענה שלא צפתה את כמות הגשמים החריגה. זה, בצירוף עדויות על קיומו של הבור, עלול להעמיד את עיריית תל אביב במצב מאוד לא נוח אם תיתבע. וכדאי לזכור: על הפרק עמדו מלכתחילה בסך הכל 299 שקלים.

עיריית ת"א: תאור המקרה נראה בלתי סביר

מעיריית ת"א נמסר בתגובה, כי "בעקבות מכתבו של האזרח יצא סיור מיוחד למקום המתואר על ידו ולא נמצא כל בור במקום. מטבע הדברים, בור בעומק המתואר על ידי האזרח לא יכול היה להיסתם מאליו. תיאור המקרה נראה בלתי סביר, מחד נפל האזרח לבור בגובה של כ-1.80 ומאידך נזקו הוא קלקול מכשיר סלולרי. יחד עם זאת, לאור מצבו החריג של המתלונן, הוחלט לפנים משורת הדין לפצותו בגין נזקו הנ"ל".

הכותבת היא עורכת דין המתמחה בנושאי צרכנות