קאיה קרניבל - הובלה בסגנון קוריאני

שבע שנים לאחר שנחת כאן קאיה קרניבל המקורי, מגיע דגם חדש במטרה להמשיך במסע ההצלחות של קודמו, ולהיות סנונית ראשונה במבול דגמים חדשים שיצופפו בקרוב את אולם התצוגה המקומי - בהם הקארנס, הסורנטו המחודשת, הספרטאז' ובסופו של דבר גם הסיד. ואיך זה נראה?

נראה טוב

בניגוד ליצרנים אחרים, הקרניבל אינו מעוטר בתחפושת סקסית דוגמת מיצובישי ספייס וואגון או פורד S-מקס מתחריו. מה שאתה רואה, זה מה שאתה מקבל - מיניוואן גדול. אז נכון, הגרסה האירופאית "שלנו" קצרה לטענת קאיה מזו האמריקנית, אבל תאמינו לנו, הוא נראה גדול. העובדה שהוא קצר מקודמו, עוזרת בעיקר למראה עדכני ומודרני יותר, פחות מסורבל.

קאיה קרניבל (צילומים: אלי שאולי)

אז איך משפיעה העובדה שהוא קצר ב-12 ס"מ מהדגם היוצא? היא לא. המכונית הזו מסוגלת - בגרסה הקוריאנית - להסיע קבוצת כדורגל שלמה, בסידור 3-3-3-2. עם שבעה מקומות היא מסתדרת בקלות יתרה. למעשה, שינוי בסידור המושבים לעומת הדגם היוצא, מבטיח מרחב מצוין לשלושה (היו שניים) שבמרכז, וחלל נאה גם לצמד מאחור. העובדה שכל מושב ניתן לכיוון נפרד (ולפירוק), מסייעת אף היא ליצור קומבינציה נכונה בין היושבים למטען. היינו רק שמחים אילו המושבים האלה היו מעט פחות כבדים ונוחים יותר לפירוק והרכבה.

כמו מוצרים קוריאנים רבים בעת האחרונה, גם בקרניבל שופרו האיכות ומראה סביבת הנהג. החומרים מזמינים מבעבר, ושילוב גווני הקרם והשחור נעים לעין. לאווירה מוסיף בגרסה המהודרת גם מנגנון חשמלי לכיוון מושב הנהג, בסגנון מרצדס. כך גם לגבי פתחי אוורור "אישיים", תאורה לכל שורה, הסטה חשמלית לחלונות האחוריים ועוד.

את מקום מערכת בקרת האקלים תפסה מערכת מיזוג מפורטת עם פיצול לשלושה איזורים (ימין-שמאל-אחור), כולל שליטה נפרדת ליושבים מאחור. ובכלל, התחושה היא שהקרניבל פשוט מצויד בצניעות-מה, ולכן נפקד גם מקומם של מערכת שמע מקורית, מחשב דרך ובקרת האקלים, וכך גם לגבי מחסור בתאי אחסון. לא תטעו אם תייחסו זאת לשיקולי מחיר.

מניעים קדימה

בעבר זכה הקרניבל להצלחה גדולה בזכות שילוב דיזל-אוטומט נדיר. המתכון להצלחה לא שונה - מנוע ה-2.9 ליטר ששירת את קודמו עבר שדרוג, ואליו מצטרפת תיבת חמישה הילוכים אוטומטית חדשה. טכנולוגיית גיאומטריה משתנה במגדש מאפשרת כיום הספק מרבי של 185 כ"ס (41 יותר) ו-35 קג"מ (לעומת 31.1 ), שמושגים בסל"ד נמוך יותר (1,750). כל זאת כדי לפתור את בעיית העצלות היחסית של הדגם היוצא.

וזה עובד? עם למעלה משני טון (2,184 ק"ג) אי אפשר לצפות ליכולת נמרצת, אבל הנתונים הסבירים: 194 קמ"ש מרביים, 14.6 שניות מ-0 ל-100 קמ"ש אמורים לספק. בעיקר כאשר שומרים את המנוע מעל 2,00 סל"ד, ולא הרבה גבוה מכך. לאחר שהמגדש נכנס לפעולה, כושר המשיכה יותר ממספק. גם עם שישה על הסיפון, לא נרשמו כל קשיים בשום סוג דרך. שם המשחק כאן הוא בפירוש שמירה על מומנטום ושימוש חכם במומנט הגבוה. ואת כל זה הוא עושה באופן רגוע ושליו, ללא תחושת מאמץ ואפילו בשקט יחסי (למעט בעמידה או בהתנעה קרה).

כדאי רק לקחת בחשבון כי תיבת ההילוכים כאן עשויה להקצין את השלווה לכמעט תחושת-עצלות. הן במצב ידני, הן במצב רגיל, היא אינה מזדרזת לשנות יחסי העברה. מאידך, פעולתה מעודנת ורכה. צריכת הדלק של הקרניבל נעה בין 9.7 ק"מ לליטר בנסיעה רגועה, לאיזור ה-8.7 תחת עומס. בהחלט מספק.

בתחום הניהוג אנחנו מחפשים הרגשה בוטחת ונינוחה-רגועה, ואת זה הוא מצליח לספק. הקרנביל מרגיש ללא ספק כמו רכב גדל-מידות, אך אינו מתקשה להציע יכולת בוגרת ורהוטה מקודמו. ריסון תנודות המרכב בפניות או על כביש גלי נראה סביר לכלי כזה, וכך גם אחיזת הכביש וההתנהגות בפניות. התחושה צפויה ובטוחה, וביטחון הנהג אינו מופר. רק ההגה אינו מדויק מספיק, וסובל לעיתים משינויי משקל מוזרים ומפתיעים. נוחות הנסיעה טובה מחוץ לעיר, פחות מרשימה ברחובות הכרך.

בלי רגשי נחיתות

אין ספק. לעומת הקרניבל היוצא, הגרסה העכשווית מציעה צעד גדול לפנים, עם עדיפות בכל תחום. בדיוק כמו קודמו, הוא מציע שילוב יחודי בשוק המקומי של דיזל-אוטומט, יחד עם מידות גדולות ופיתרון מאד שימושי למשפחות ענפות. הוא אמנם אינו מפנק כמתחריו המודרניים מאירופה למשל, אבל הבסיס נדיב ומשכנע.

חבל רק שבקאיה לא הצליחו לשמור על תג-מחיר סופר-אטרקטיבי והרימו את הרף משמעותית. הקרניבל מתחיל ב-195,000 שקל, ומגיע בגרסה המהודרת - בקרת יציבות, גג נפתח, חישוקים קלים ותפעול חשמלי למושב הנהג - ל-225 אלף. במקרה כזה הוא לא רק יקר מבעבר, הוא גם אינו מסוגל להציע מחיר זול משמעותית ממתחריו. האם זה יפריע? כנראה שכן. האם זה ימנע ממנו להצליח? כנראה שלא.