נחשפתי לסוֹד הכמוס של הנשים: סוד המספרים
לימור הובילה אותי למחשב שלה ופתחה קובץ. היתה זו טבלה ארוכה המכילה שלוש עמודות, ובכותרתה רשום: "כל הגברים שביקרו במיטה של לימור". כשהקובץ הוצג לראווה על המסך הושיבה אותי אחר כבוד להתייחד עם הנתונים. היא ציחקקה ופלטה: "הנה תראה, אני מתעדת הכל"
אין לך דבר-סתר מסוּוג מזה בעולמן של נשים, ומרגע שהתוודעתי אליו נמלאתי רק תדהמה וצער. הגילוי והתחושות יש בהם משום פגיעה פוטנציאלית בליבּידוֹ השברירי, לפיכך ממליץ לגברים רגישים או שמרניים באשר הם להימנע מהרשימה הבאה.
* * * *
יום אחד הצטרפה לימור לחֵברה בה עבדתי, וכבר בסיומו של היום הראשון הייתי בטוח שתתאים לי כמו כפפה ליד. למרות שהיתה בת 27 ומבוגרת ממני במעט, זה ממש לא הפריע לי. לימור היא ילידת פריפריה שנחתה בעיר החטאים מיד אחרי הצבא ומאז נשארה. בחורה טובה לכאורה, קצת חנונית, משקפיים מרובעים, תספורת מיושנת, בגדים מרושלים אבל חיוך ממזרי חמוד ושנינות אין-קץ.
שמחתי מאוד ששובצנו יחד לאותו הפרויקט, ואף בקיוביקלס (שקוביות) סמוכים הושיבו אותנו. יחד גם בילינו את הפסקות הקפה ואת ארוחות הצהריים, והכימיה הוורבאלית היתה מורגשת ומתעצמת מיום ליום.
פעם אחת, בעת שהשעמום איים לנוון, הציעה לימור שנשחק ב"סוד תמורת סוד". מיד נעתרתי ושיתפתי אותה בנשיקה צרפתית מפתיעה שהיתה לי עם מורָה ללשון בביה"ס. לימור גיחכה. היא סנטה בי שזה ממש "פרווה" לעומת הסוד שתחשוף בפני ומיד אחזה במרפקי, הובילה אותי לשקובית שלה ופתחה קובץ במחשב. היתה זו טבלה ארוכה המכילה שלוש עמודות, ובכותרתה רשום: "כל הגברים שביקרו במיטה של לימור". כשהקובץ הוצג לראווה על המסך הושיבה אותי אחר כבוד להתייחד עם הנתונים. לימור ציחקקה ופלטה "הנה תראה, אני מתעדת הכל, זה הסוד שלי". כמעט שהתעלפתי.
עד עכשיו קשה לי לעכל את מה שאני עומד לספר כאן.
בעמודה הימנית היו שמות גברים ישראליים וזרים, מוזרים יותר או פחות. בעמודה האמצעית היתה שנת הביצוע, ובשמאלית - הערות אישיות-אסוציאטיביות שהעניקה לימור לכל אחד מגברבריה, כגון: מרצֵה למתמטיקה עם חליפה אדומה, פועל-זר יפיוף מהבלקן, חתיך הורס עם קוביות, יובלי-הראשון-באוראלי, גלוח-חלציים למשעי וגאון אמיתי, אהוב-ליבי-המשורר המתפוגג, יזיז דפוק עם וודקה, עבה מדי-בעצם הכי עבה, פּיצפּוןפּוןפּין, הכי זקֵן ומקומט על הבר, הסלבריטי הראשון ואולי גם האחרון, בלתי נימול מרוסיה הלבנה, שעיר-גורילה-שלא סותם את הפה, קטין ילדון עם גומות-חן, תייר-צרפתי-שזוף-וחלק ועוד ועוד... גוללתי את הטבלה מטה מטה בעזרת העכבר והגעתי לשורה התחתונה – שורה מספר 142. כיכב שם בחור בשם אלון, ולידו בעמודת ההערות רשום היה "ארנבון חמקמק ובלתי נסבל".
סקס עם מאה ארבעים ושניים גברים שונים?
הזווית הנשית:
מתמטיקה היסטורית - כמה גברים היו לך לפניי?
ספיר נס
אנחנו חמש חברות ירושלמיות שמכירות מאז התיכון, ומערכות היחסים שלנו מצטלבות כל הזמן. ביום שישי שאל החבר החדש של גימל: יש בחור שלא עבר בין כולכן? מצד אחד אתם שואלים, מצד שני, לא באמת רוצים לדעת
"הגברים שהדגשתי באדום", סחה לימור, "הם אלו שבנוסף לסקס גם שברו לי את הלב". היא נתנה בי מבט מצועף, ואני וחייב לציין כי שורות אדומות לא היו שכיחות שם במיוחד. הזעזוע וההלם מנעו ממני תגובה עניינית. כל שורה בטבלה היתה לקוץ משונן על גבעול השושנה בה חשקתי. כל השמות כולם כמטוס מתרסק על צלע ההר, בשיפוליו תכננתי לבנות לנו בקתת-עץ חמימה. לימור?? סקס עם מאה ארבעים ושניים גברים שונים? מה קורה כאן?
"נו, תגיד משהו, תגיב כבר!" הפצירה "זה הרבה לדעתך או מעט? ורק שלא תעז לקרא לי שרלילה!" חייכה אלי. "אתה יודע, כל החברות שלי בתל-אביב מכנות אותי 'נזירה', נו תגיד משהו!" היא נראתה שוב מאושרת וכמעט התפקעה מצחוק. כל שיכולתי להוציא מגרוני היו כחכוחים לא מובנים וגמגומים. התפללתי שזו הלצה, ניסיתי להתרכז, אבל כל שהפקתי היה "את נימ... נימפ... נימפומ.." לימור חשבה שאני משתעל והגישה לי כוס מים.
ככל שחלפו הדקות הבינה שהמספר הזה היה אסטרונומי בעיניי וניסתה לגונן. "אתה פוריטני, וסקס זה בסך הכל הנאה ולא פשע", הכריזה. "אני מאושרת שנולדתי בתקופת הרנסנס הנשי". ובכלל, הגינקולוג טען שהכל בסדר ושה"מנוע"' שלה מתפקד היטב. כך בדיוק התבטאה ה"חנונית" הנחמדת. במקביל להגיגיה ניסיתי כל אותה עת לחשב את ההפרש הממוצע שבין גבר לגבר, בהנחה שהחלה את פעילותה המינית בגיל 16, אבל התבלבלתי לחלוטין...
"למה לא נולדתי בעצמי אשה? באסה!" הדהדה בי בת-קול. "בגלגול הבא, אם רק תהיה בידי הבחירה". הטבלה של לימור העצימה בבת אחת את הא-סימטריה בין המינים. התענוג הגדול מכולם נראה אצלן זמין כמו כדורי גלידה או קציצות פלפל בקצה הרחוב. אני בהחלט מבין ומפרגן, אבל רוצה גם! חולם גם על טעימות מזדמנות מהקלילות הבלתי נדלית הזו.
אז תגידו שוביניסט, תגידו בן-זונה, אבל ללימור לא יכולתי להתקרב יותר. מאז ההצצה בטבלה נסבו השיחות שלנו על ענייני עבודה נטו, והריחוק הפך חומת קרח בצורה. זמן מה מאוחר יותר נודע לי שלימור הועזבה או עזבה את העבודה ומאז לא שמעתי ולא ראיתיה כלל.
* * * *
טוקבק כדורבנות:
מונוגמיה רטרואקטיבית? / יועד, ת"א
חוץ מיהירות, טיפשות ורוח גסה (קנאה אולי?) איני מבין כיצד אנשים מעבירים על הבחורה ביקורת. הכי מגוחך בעיניי כשהביקורת עוד מגיעה מבחורות. מספר הפרטנרים של זוגתי לעתיד הוא חסר משמעות בין אם הוא 3 או 300. העיקר שהיא תהיה שלמה עם עצמה ועברה. מדהים לראות שאנשים מחפשים דברים מופרכים כמו מונוגמיה רטרואקטיבית. הרי המספור הוא בסה"כ עניין של קונבנציה חברתית, שנוטה במישור הנ"ל להשתנות בתדירות גבוהה. לפני 20 שנה מעל 10 נחשב כבר בעייתי (מישהו זוכר את הסצינה מארבע חתונות ולוויה? אוי! 32 פרטנרים?). והיום מאה זה העשר החדש. עוד 20 שנה הילדים של גיל רוזן יקראו את הטור ויגידו לעצמם "200? פחח, נשים היו חסודות בתקופה שלך, אה?" אנשים, הגיע הזמן שתתבגרו ומהר...
כלל אחד שמכתיב אצלי אורחות חיים גורס שבעבור סיכוי כלשהו לאהבה חייב הבנאדם לעשות הכל, וכך גם הפעם. החלטתי להזניח את טבלאות העבר ולתת צ'אנס נוסף, כי מי יודע, אולי בכל זאת זו ה"אחת" ומי באמת יודע? אז "זרמתי" ונפגשנו, והתחלנו לצאת באופן קבוע.
באחד הבּקרים הרומנטיים התיישבנו מול המחשב שלה, הוספנו יחד את שורה מספר 200 , ובסמוך לשמי הקלידה לימור את המילים "שוביניסט מרוכך ומתוק". אחר כך הדגישה את השורה הזו בצבע אדום.
לפנייה לכתב/ת 
אני בהחלט מפרגן, אבל רוצה גם
צילום: ויז'ואל/פוטוס
מומלצים
