תחקיר: ידעתם שבסלט שלכם יש זרחן אורגני?

מה זה הריח המוזר הזה?!”, רחרחתי בחשדנות את האוויר בביתה של חברתי אוסנת. ”אה, זה? דורון ריסס את הגינה אתמול”, היא השיבה באדישות. נבהלתי. בדיוק באותו בוקר קראתי על שני סוגים של זרחן אורגני שנמצאים בחומרי הדברה ביתיים - כלורפיריפוס ודיאזינון. מחקרים הראו, כי חשיפה לחומרים אלה עלולה להיות מסוכנת לתינוקות, ילדים ונשים הרות, ולגרום נזקים, חלקם בלתי הפיכים, להתפתחות מערכת העצבים של עוברים ותינוקות. אוסנת הייתה אז בחודש התשיעי להריונה.

מאז חלף חודש ואוסנת ילדה במזל טוב בת בריאה, אבל סכנת החשיפה לזרחן לא חלפה. הזרחנים האורגניים הם חומרים כימיים הפועלים בדומה לגז העצבים, שכל־כך החריד אותנו במלחמת המפרץ. מנגנון הפעולה הזה מנוצל לקטילת מזיקים שונים, בבית, בגינה ובתוצרת חקלאית, אבל כיום יודעים כי הוא עלול לשבש גם את מערכת העצבים שלנו. נשמע מפחיד? לא רק אתם חושבים כך. זו הסיבה שהאג’נדה העולמית מכתיבה הוצאה מוחלטת של זרחנים אורגניים מכלל שימוש בכל התחומים. בארצות הברית מדובר בנושא לוהט שכמעט אינו יורד מהכותרות, במדינות רבות באירופה יש הגבלות משמעותיות על השימוש בזרחנים האורגניים, ומומחים בתחום טוענים שכבר בשנים הקרובות ייאסרו לשימוש במדינות המערב מאות מהזרחנים האורגניים וחומרי הדברה נפוצים נוספים.

ואצלנו? השאננות חוגגת. איך זה קרה ומדוע הסכנה שבכך כה גדולה? 

בבית אסור, בחוץ מותר

באיחור של שש שנים אימץ המשרד להגנת הסביבה את המלצות מקבילו האמריקאי (ה־EPA) משנת 2000 ואסר על השימוש בכלורפיריפוס ודיאזינון – שני הזרחנים האורגניים שנגדם הצטברו רוב ההוכחות לגרימת נזקים – בכל תכשירי ההדברה המיועדים לשימוש ביתי. אולם החלטה זו התבררה כחסרת שיניים מסיבה פשוטה: בישראל, תחום חומרי ההדברה לגינות ולמדשאות אינו נמצא באחריותו של המשרד להגנת הסביבה אלא באחריות משרד החקלאות.

אולם בניגוד להוראות ה־EPA, החליטו המומחים במשרד החקלאות שהשימוש בזרחנים האורגניים אינו מסוכן. כך נוצר מצב אבסורדי, שבו החומרים אסורים לשימוש בתכשירי ההדברה לבית, אבל מותרים בתכשירי ההדברה לגינות ולמדשאות, כולל מדשאות בבתי ספר ובגנים ציבוריים, שבהם משחקים ילדים.

דפנה יוריסטה, דוברת משרד החקלאות, טענה כי המשרד נוהג בדיוק כמו ה-EPA, שגם הוא עושה הבחנה בין שימושים בתוך הבית לשימושים מחוץ לבית. אולם בדיקה פשוטה באתר של ה-EPA הפריכה את הטענה: המשרד

האמריקאי להגנת הסביבה כלל באיסור את פנים הבית והחוץ. השימוש היחיד שהוא מתיר בזרחנים אורגניים הוא בחקלאות, אבל קשה לטעון שגינות ומדשאות ציבוריות הן שטחים חקלאיים. בסופו של דבר, הודתה רינה אשכנזי, מנהלת תחום כימיה ותכשירי הדברה במשרד החקלאות, שאכן ההחלטה של משרד החקלאות הישראלי נוגדת את זו של ה־EPA. ”השימוש מחוץ לבית אינו מסוכן”, היא טוענת. ”ובכל מקרה, אנו מתכוננים לדון בנושא הגינות והמדשאות בוועדה בין־משרדית המשותפת למשרד הבריאות, המשרד להגנת הסביבה, משרד העבודה, משרד החקלאות והמועצה לצרכנות”.

נזק ארוך טווח למערכת העצבים

החשיפה לזרחן האורגני קיימת לא רק דרך שאיפה או מגע עם חומרי ריסוס ביתיים. אחד השימושים העיקריים של הזרחנים האורגניים הוא כחומרי הדברה חקלאיים. שאריות שלהם נשארות בפירות, בירקות ובמזונות מוכנים המבוססים על תוצרת חקלאית, ובכמות שבמקרים רבים חורגת מהתקן המותר.

”לפני כחצי שנה התבקשתי לערוך ניסוי, לאחר שאצל מגדל ענבים לייצוא נמצאה כמות גדולה של חומר הדברה ממשפחת הזרחנים האורגניים”, מספר ד”ר יצחק סקלסקי, מנהל מעבדת בקטוכם, המוסמכת מטעם משרד הבריאות לבדיקת שאריות הדברה. ”’תשטוף עם מים וסבון’, ביקש המגדל. ’זה לא יעזור’, אמרתי. ’החומר הזה חודר לתוך הרקמות של הפרי’. עמדתי ושטפתי את הענבים עם מים וסבון במשך עשר דקות. בבדיקה התברר שלא נעלם אפילו מיקרוגרם אחד של החומר”.

ד”ר דוד רטנר, לשעבר מנהל חדר המיון בבית החולים העמק בעפולה, ערך כבר בשנות ה-80 סדרת מחקרים, שהוכיחה שאכילת פירות וירקות המכילים שאריות של זרחנים אורגניים גורמת לתחלואים קשים. ”לחדר המיון הגיעו אנשים עם

הפרעות קשות במערכת העיכול, שלא נמצא להן הסבר”, הוא מספר. ”כשבדקנו בדמם את רמת האנזים אצטיל כולין אסטרז, האחראי להעברה תקינה של המסרים העצביים, מצאנו שהיא הייתה נמוכה באופן משמעותי. הסיכונים מכך כוללים מגוון רחב של בעיות, החל מהפרעות עיכול - בעיקר כאבי בטן ושלשולים - דרך בעיות שינה שאינן מגיבות לתרופות שינה, וכלה בבלבול וירידה בכושר הריכוז. במקרים קיצוניים מערכת העצבים כולה עלולה להגיע לכלל שיתוק ואף לגרום למוות. במקרה של החולים האלה, מצבם השתפר לאחר שהעברנו אותם לדיאטה אורגנית, נטולת חומרי הדברה, שגרמה לרמת האנזים לעלות”.

חוץ מהפגיעה המיידית, הנובעת מעיכוב האצטיל כולין אסטרז, התגלו בשנים האחרונות צורות פגיעה נוספות, חמורות לא פחות. ”הזרחנים האורגניים, בעיקר כלורפיריפוס ודיאזינון, גורמים לנזקים לטווח ארוך במערכת העצבים, במיוחד אצל תינוקות וילדים קטנים”, אומרת ד”ר אורנה מצנר, הממונה על רישום חומרי הדברה במשרד להגנת הסביבה. ”במחקר שנערך במקסיקו נמצא כי ילדי גן שהתגוררו באזורים חקלאיים ונחשפו לזרחנים אורגניים, סבלו מפיגור בגדילה, בקואורדינציה עדינה, במבחני זיכרון ועוד. כמו כן נמצא שקיים קשר בין חשיפה של נשים הרות לזרחנים אורגניים לבין פגמים התפתחותיים ביילודים, שמתבטאים בלידה מוקדמת, משקל נמוך, פיגור בהתפתחות לאחר הלידה ובעיות התנהגות”.

אין פיקוח, אין אכיפה

איך הגיעו כל־כך הרבה זרחנים אורגניים לסלט הישראלי? מתברר שהצרכן הישראלי מוכן לאכול מה שבאירופה הפסיקו לבלוע מזמן: בשנים האחרונות הוצאו הזרחנים האורגניים מכלל שימוש במדינות אירופה, כולל עיגון לכך בחוק. גם במדינות שבהן עדיין יש אישור חוקי לשימושים החקלאיים, בפועל הם אינם נמצאים בשימוש.

אבל אל דאגה. מה שלא מתקבל באירופה נכנס לסלט בישראל. היצואנים בארץ למדו, לעתים בדרך הקשה, עד כמה קפדנית האכיפה בשוק האירופי: התוצרת שהם מייצאים פשוט נפסלת אם נמצאות בה שאריות של זרחנים אורגניים או חומרי הדברה אסורים אחרים. התוצאה: הסחורה עושה את דרכה לשוק הישראלי. והכל על־פי החוק.

דו”ח מבקר המדינה לשנת 2004 התריע כי בישראל, שלא כבמרבית המדינות המערביות, יש הבדל בין תקני האיכות של היצוא לבין תקני האיכות של השוק המקומי. בעוד שלגבי היצוא קיימים בארץ התקנים האירופים המחמירים, השוק המקומי נוהג לפי תקני איכות שנקבעו לפני שנים רבות, ואינם מגיעים אף לרמה המינימלית שדורש האיחוד האירופי.

בנוסף, קיימת בעיה חמורה באכיפת התקנים הקיימים על המגדלים ובפיקוח עליהם. אלה אמורים להתבצע במשותף על־ידי אגף השירותים להגנת הצומח במשרד החקלאות ועל־ידי משרד הבריאות, אולם בפועל הפיקוח והאכיפה כמעט לא קיימים. בדו”ח התייחס המבקר בהרחבה לשאריות החריגות של חומרי הדברה שנשארו בפירות ובירקות. בנוסף המליץ המבקר ”לשקול הסברה לציבור הרחב על הסכנות שבחומרי ההדברה... בכלי התקשורת הכלליים ולא רק בעיתונות המקצועית, וזאת לתועלת הציבור כולו”.

לא בודקים, לא מוצאים

לאחר פרסום דו”ח מבקר המדינה בשנת 2004, ניסה משרד הבריאות להוכיח שמאז חלה ירידה בכמות השאריות החריגות: מ-17% ב-2004 ל־7%-8% בלבד ב-2006. נשמע מרשים? הצצה מדוקדקת יותר בחומר מגלה כי מה שירד - ובאופן משמעותי - הוא רק מספר הבדיקות שביצע המשרד.

בעוד שבשנת 2004 בוצעו כמעט 2,300 בדיקות, הרי בשנים2005-2006 הצטמק מספרן כמעט בשני שליש - בין 758 ל־807 בדיקות בלבד. גרוע מכך: מתוך אלה, רוב הבדיקות בוצעו בתוצרת חקלאית מיובאת. רק 277 בדיקות (בשנת 2005) ו - 302 בדיקות (ב-2006) בוצעו בתוצרת החקלאית הישראלית. בממוצע, נבדקו פחות מ-300 דגימות מזון במשך כל אחת מהשנים. המשמעות פשוטה: מכל אחד מהפירות והירקות נלקחו דגימות ספורות בלבד, או אפילו רק דגימה אחת. בנוסף, בדיקה מעמיקה מגלה כי באותם 7% ירקות ופירות שבהם נתגלו ממצאים חריגים, נמצאו לא פחות מ-51 חומרים רעילים! כלומר שניים, שלושה ואפילו חמישה חומרים חריגים בכל פרי וירק.

עוד שיטה מקורית שנוקט משרד הבריאות כדי ”לצמצם” את כמות החריגות, היא להימנע מבדיקות בשווקים ובחנויות הירקות השכונתיות, שבהם הסיכוי למצוא שאריות חריגות גבוה יותר. תחת זאת, הבדיקות מתמקדות ברשתות השיווק ובמפעלי מזון. ברשתות השיווק, כפי שמשרד הבריאות יודע היטב, הסיכוי למצוא שאריות חריגות הצטמצם בשנים האחרונות. רשת שופרסל, התופסת כיום חלק נכבד מנתח השוק, החליטה להדק את הפיקוח על התוצרת החקלאית שהיא רוכשת: היא פועלת בצמוד עם חברת ”דרך המעבדה” וקונה תוצרת חקלאית אך ורק ממגדלים הנמצאים תחת פיקוח פרטי של החברה. התוצרת המפוקחת מסומנת בתווית איכות, כך שגם הצרכן יוכל לדעת שמדובר במזון מפוקח. משרד הבריאות, מצדו, פוטר את עצמו בתגובה לקונית: ”משרד הבריאות שב ומזכיר לציבור לרכוש מוצרי מזון במקומות מפוקחים.

ומה קורה כאשר כבר כן מתגלה חריגה משמעותית מהתקן של שאריות חומרי הדברה? במקרה כזה, המעבדות שמבצעות את הבדיקה חייבות לדווח על כך למשרד הבריאות, שאמור להורות על השמדת התוצרת. השאלה היא אם זה קורה בפועל. ובכן, ב-2006 לפחות זה לא קרה. הסיבה לפי משרד הבריאות: ”עד שהתקבלו תוצאות המעבדה, לא הייתה תוצרת בשדה ולא בשווקים. עם זאת, שיווק התוצרת של החקלאים, שבתוצרתם נמצאה חריגה משמעותית, הוקפא והותר לשיווק רק על סמך בדיקות מעבדה. כמו כן, הודענו לרשתות השיווק לא לשווק תוצרת ללא בדיקות מקדימות. בנוסף, הודענו למשרד החקלאות על הממצאים להמשך טיפולם מול החקלאים. כמו כן, הייתה פנייה למנהל השירותים להגנת הצומח לפקח מקרוב על השימוש בחומרי הדברה בצמחי התבלין, שבהם נמצאו עיקר החריגות ב־2006”.

ד”ר רינה ורסנו, הממונה על מזהמי מזון במשרד הבריאות, סירבה להתראיין לכתבה זו, למרות בקשות חוזרות ונשנות.