מאזדה BT-50 - פועל תאילנדי

את תור הזהב של הטנדרים, שנהנו עד יוני 2005 מהטבת מס, פספסו בדלק מוטורס. איך זה קרה להם? בלית ברירה - ל-B2500 לא הייתה תיבה אוטומטית. מה שהציב את אנשי היבואן בסיטואציה לא ממש מוכרת. יבואנים מתחרים חוגגים ויוצרים אופנת אבזור משגשגת, מאזדה לא מתרוממת.

אלא שכעת מתייצב היורש, ה-BT-50, עם שתי גרסאות אוטומטיות: אחת מצוידת במנוע 2.5 ליטרים (143 כ"ס), השנייה צמודה למנוע 3.0 ליטרים (156 כ"ס) שמוצע רק בגרסת 4X4 מאובזרת-אוטומטית. אבל עדיין לא הכל זורם בקצב של דלק מוטורס: עיכובים בתחילת שיווק הגרסה האוטומטית עיכבו את המפגש עד שסבלנותנו פקעה, והחלטנו לטעום תחילה מהגרסה הידנית, לפני שהאוטומטית (שנמצאת כבר באולם התצוגה) תהיה מוכנה.

מאזדה BT-50 (צילומים: אלי שאולי)

מראה פושר

ה-BT-50 אינו נושא בשורה עיצובית, כמו שעושה למשל מיצובישי האנטר החדש. המראה שלו יותר טנדרי-מסורתי, אבל עם פנים מודרניות ועיצוב שמשדר חוסן. כניסה לתא הנוסעים מעוררת רגשות מעורבים. זה מתחיל טוב, במיוחד אם הכרתם את הדגם היוצא: יש כאן לא מעט השפעה ממאזדה 3 למשל, בפלסטיק ובריפוד, אך גם בפתחי האוורור ובמערכת השמע וסביבתה המצופה פלסטיק בגווני אלומיניום. אבל מבט מעמיק מגלה שלעומת מתחרים חדשים מבית מיצובישי וניסאן, שמציעים יותר הידור ומקוריות, הטנדר של מאזדה נראה פשוט.

החלק התחתון של סביבת הנהג (והתאים שבין המושבים) פשוט מיושן יתר על המידה. זה מודגש בבלם חניה מיושן להחריד - מעין ידית לא נוחה - שמזדקר מאזור הדוושות, וממשיך בתא כפפות ספרטני, עם מגירה-מדף מעליו שנאית לא שימושית בעליל. המתחרים החדשים מכוונים יותר ויותר לתחושת ה-SUV, ה-BT-50 נשאר טנדר. גם תנוחת הנהיגה והמושבים חסרי התמיכה לגב התחתון מצביעים על כך.

מאחור המצב קיצוני עוד יותר: המרחב לנוסעים מצומצם ואינו נוח, הדלתות צרות ומקשות על כניסה ויציאה. ברור כי במאזדה העדיפו לנצל את אורכו של ה-BT-50 לטובת ארגז מטען גדול.

המנוע והדרך

בחרטום פועמת גרסה מעודכנת למנוע ה-2.5 ליטרים היוצא. עם 16 שסתומים, גיאומטריה משתנה למגדש הטורבו והזרקת מסילה משותפת. ההספק המרבי צמח ל-143 כ"ס, שמושגים ב-3,500 סל"ד - נתון מכובד, שעד לפני זמן לא רב היה מעמיד את הטנדר של מאזדה בפסגת הקטגוריה. היום כבר לא. ואיך זה עובד?

השילוב בין המנוע, התיבה והמצערת אינו רהוט כמו בניסאן נבארה למשל, ומזכיר כלים מסחריים "של פעם" - גם בגלל תגובות מצערת קהות ושאון בתחילת נסיעה, גם מכיוון שהמנוע הזה נמצא במיטבו דווקא בסל"ד נמוך. אלא שהקצב סביר ונראה כטוב מהנתונים שמספק היצרן - 151 קמ"ש מרביים, 0-100 קמ"ש ב-17.1 שניות. יחסי העברה נכונים וזמינות כוח טובה מ-1,800 סל"ד (אזור שיא המומנט - 33.6 קג"מ) מאפשרים קצב נמרץ יחסית. במהירות שיוט יחידת הכוח שקטה יחסית. צריכת הדלק במהלך המבחן הייתה סבירה - 9.1 ק"מ לליטר.

אולם, שלא כמו מיצובישי או ניסאן, מאזדה החליטה להותיר את ה-BT-50 כפועל שחור. ההגה סובל מחופש עצום במרכז, מתחושה מסורבלת, מתקשורת לקויה ורדיוס סיבוב ענק שמקשה על התמרון בעיר. ריסון תנודות המרכב גרוע, ומתבטא בנדנוד מתמשך על-פני גלים ושיבושים. המילה נוחות לא נמצאת בלקסיקון של הרכב הזה. בעיר זה נורא, מחוץ לעיר זה הופך טוב יותר, אך לא בהרבה.

ה-BT-50, כמו טנדרים רבים, מוכיח מדוע דווקא כלים כאלה זקוקים לבקרת יציבות. הבלמים מרגישים נרפים ולא מדויקים, ומאבדים מכוחם תחת עומס.

ירידה מהכביש מדגישה הבדל מעניין בין מערך שילוב ה-4X4 בגרסה הידנית (ידית "כמו פעם") לאוטומטית (מתג סיבובי): בגרסה הידנית נדרש תפעול מוזר של מתג לשחרור מנגנון נעילת הגלגלים. על שבילים מהירים מתנדנד הטנדר ומקפיץ את יושביו (במיוחד מאחור). מאידך, הוא נותן תחושה מוצקה ומפגין יכולת שטח אמיתית (בייחוד אם מתחשבים בבסיס הגלגלים הארוך וסרח העודף מאחור) והילוך הכוח מספק בלימה סבירה. אגב, כמו בעבר, מיקום המצנן של המזגן נראה רגיש.

הפועל

אם הגעתם ל-BT-50, כמונו, היישר ממיצובישי האנטר או מניסאן נבארה, יאכזב אתכם הטנדר של מאזדה מיידית. הדור החדש של הטנדרים עשה צעד ענק לפנים, אך זה של מאזדה נותר הרחק מאחור, ללא כל ניסיון לשפר את איכות החיים. מבחינת היצרן, מדובר ב"סוס עבודה" ולא יותר מזה. ואיף זה מתבטא במחיר? גרסת 4X4 ידנית עולה 174,000 שקל, תיבה אוטומטית עולה 8,000 יותר. ניסאן נבארה יקר ממנו משמעותית (218 אלף), מה שמציב את ההאנטר של מיצובישי כעסקה כדאית יותר, במחיר של 196 אלף.

האם המחיר הנמוך מספיק אטרקטיבי כדי לוותר על קידמה ובטיחות? אנחנו בספק רב.