קרחת מכאן ומכאן

הדבר הראשון ששמעתי כשנחתתי לפני שבועיים בלוס אנג'לס (רשמים וראיונות בגיליונות הבאים) היה על הקרחת שעשתה בריטני ספירס, במה שנראה כמו רגע מתמשך של טירוף. "אתה חייב לפתוח טלוויזיה ולראות את זה", אמרה לי ידידתי הקליפורנית, כשהתקשרתי לדווח לה שהנחיתה עברה בשלום. ואכן, אי אפשר היה לפספס את זה: כל מהדורות החדשות עסקו בטירופה של נסיכת הפופ לשעבר, לצד עיסוק בלתי פוסק במשפט שהתנהל באותם ימים רחוקים בשאלה היכן תיקבר גופתה ההולכת ונרקבת של אנה ניקול סמית. ממש כאילו אין איראן בעולם.

בשביל עיתונאי בידור מדובר בגן עדן. במציאות, זה קצת פחות משעשע. מעבר לזעזוע מסוים מהעיסוק הבלתי פוסק של האומה החזקה בעולם בשטויות, אפשר בהחלט להבין איך באווירה כזו היתה יכולה ספירס לאבד את שפיותה השברירית, עד לניסיון ההתאבדות עליו דווח בתחילת השבוע.

מדובר בבחורה שכל חייה חשופים לתקשורת. אין צעד שהיא עושה שלא מלווה בצילומי פפראצי. לא כשהיא יוצאת לקפה, לא כשהיא נופשת, לא כשהיא יוצאת למסיבה (בלי תחתונים) ואפילו לא כשהיא נמצאת בעיצומו של מה שנראה כמו התקף של שנאה עצמית ומגלחת את פדחתה.

את הצהובונים האמריקאיים כל זה כמובן מאוד משעשע. עמידה ליד הקופה בסופרמרקט, היכן שנמצא דוכן הטבלואידים המקומי, נראתה באותו שבוע כמו הכניסה למוזיאון בריטני.

היא מופיעה על כל השערים, ולכל מגזין יש תיאוריה משלו על התחפפותה של הכוכבת. מדיכאון שאחרי לידה, ועד החזרה לזרועותיו של בעלה. מהוריה המודאגים מהפקרת התינוקות שילדה רק לאחרונה, ועד "חבריה" שמדווחים על שימוש נרחב בסמים. עם כל כך הרבה תשומת לב בלתי פוסקת, ועם כזו כמות של השפלה ציבורית, קל מאוד להבין כיצד התדרדר מצבה הנפשי של מי שהיתה עד לא מזמן ילדת פופ מתוקה.

הקומיקאי דייב שאפל אמר פעם, אחרי שחזר בעצמו מביקור במוסד ללקויי נפש, שהוא לא מאשים אף אחד שהשתגע בהוליווד. אז נכון, גם הרכילאים בארץ הם לא תמיד טלית שכולה תכלת, והם אף מועדים מדי פעם בדיווחי סרק, אבל טיפול כזה עוד לא קיבל כאן אף סלבריטאי, ולא חשוב כמה הוא חושב שהוא אומלל. השאיפה היא שגם לא נגיע לזה.

אור קניספל

עורך משנה