שעת חינוך
במקום לנצל את העלילה של "לילה מוטרף במוזיאון" לטובת אירוע אנרכיסטי בועט, הבמאי שון לוי התעקש להעביר מסר חינוכי. אחרי סרט כזה אפילו ההיסטוריה היתה מעדיפה לחתוך את הוורידים
אם קיים רגע מתוק בחידלון הקומי החדש "לילה מוטרף במוזיאון", הרי שהוא כולל את יקיצתו הראשונה של הטירנוזאורוס רקס. בכל יום אחר, רגע כזה אמור להעביר גלי צמרמורת וחרדה בגופו של הצופה, אך זה האחרון למד, בתיווכו של בן סטילר הבלתי נלאה, כי גם יצור פרהיסטורי אדיר ממדים חושק רק בדבר אחד - משחק העצם. קראתם נכון, גם רקסי הדינוזאור הטורף, אוהב לשחק ב"לך תביא!".
זהו, אם תרצו, האירוע החינני הראשון והאחרון בו תיתקלו בסרטו החדש של המיותר בבמאי הוליווד, שון לוי ("12 במחיר אחד"). את תשעים הדקות הבאות תקדישו לגעגועים לשנות השמונים וליוצרים כמו ריצ'רד דונר ("גוניס", "ליידי נץ"), ג'ו דנטה ("גרמלינס") ורוב ריינר ("הנסיכה הקסומה") - אנשים יקרים שחקקו על לוח ליבם את חוק הזהב של ממלכת הפופקורן - אין לרתום את עגלת האפקטים לפני סוסי העלילה.
בן סטילר ב"לילה מוטרף במוזיאון". לא יותר מסיור מודרך
אך מה להוליווד, ללוי ולעלילה? די להם ברעיון הבסיסי - מוזיאון שמוצגיו הדוממים מתעוררים לחיים בעזרתו האדיבה של לוח מצרי עתיק - מליוני פיקסלים מרצדים וכוכבים הידועים ביכולתם המופלאה לאלתר (סטילר, אוון ווילסון, סטיב קוגאן ורובין וויליאמס) , כדי שחלילה לא יצטרכו להסתמך על המילה הכתובה. ומילא ש"לילה מוטרף במוזיאון" היה מרשה לנפשות העושות במלאכה להשתולל בחופשיות באמת - או אז אולי היינו זוכים לאירוע אנרכיסטי בועט ומשתלח דוגמת "גרמלינס 2" - אך הבמאי ותסריטאיו כל-כך מתעקשים להעביר מסר חינוכי להורים ולילדיהם ("יש הרבה מה ללמוד משהייה במוזיאון") עד שבסופו של יום אנו נותרים עם לא יותר מסיור מודרך במוזיאון הטבע וההיסטוריה ע''ש שון לוי. וזה מה שלמדנו:
• הטענה: מוצא האדם מהקוף. ההוכחה: קוף חובט בסטילר, סטילר חובט בקוף! (לא מה שאתם חושבים).
• אטילה מלך ההונים לא זכה ליחס חם מהוריו ולכן נהג להפריד אנשים מאיבריהם הפנימיים. חיבוק קטן היה הורג אותם?
• "ברומא התנהג כמו רומאי": בגדי בוקר צמודים יעוררו גם בקשוח שבמפקדי רומא אסוציאציות ל"הר ברוקבק".
• הבמאי ז'אן ז'אק אנו ("Quest For Fire") צדק! האדם הקדמון אכן נראה כמו רון פרלמן. או שמא זה להיפך.
• עזבו אתכם מדינוזאורים, מומיות, לוחמים של האימפריה הרומית ובוקרים חמי מזג, גם במוזיאון בני המאיה הם הדבר המסוכן ביותר לציוויליזציה. סיגרו אותם בכלובים וזירקו את המפתחות!
• "אינגליש מיי ליז'?"- הוליווד צדקה כל השנים, רומאים דיברו אנגלית שוטפת, ממש כמו הפרעונים הקדומים (טוב, הם היו בקיימברידג').
• אם נתקעתם עם התזה שלכם אל תבזבזו זמן בספריות, פנו לבובת השעווה הקרובה לביתכם, הציעו לה אש. היא כבר תזמר!
• מדריכות מוזיאון נראות שתי טיפות מים כמו קרלה גוגינו.
• טדי רוזוולט, האיש: הנשיא ה-26 של ארה''ב, חתן פרס נובל לשלום, גיבור לאומי ובעל חולשה לדובים. טדי רוזוולט, הפסל: כמו רובין וויליאמס רק עם שפם ובלי הומור, עוגייה סינית מהלכת (או רוכבת), בעל חולשה לאינדיאניות וטיפולי שעווה.
• במאה שונה ובנסיבות אחרות קולומבוס היה גדל להיות שוטר תנועה לתפארת. הודו? זה פשוט, ישר ובפנייה השנייה שמאלה.
ובמילים אחרות, עבור סרט שמתיימר להחזיר את כבודם האבוד של המוזיאונים תחת מנטרות שגורות בנוסח "אלה שלא מסוגלים ללמוד משגיאות העבר נדונים לחזור עליהן", הוא עושה את כל שביכולתו כדי לגרום אפילו להיסטוריה לרצות לחתוך לעצמה את הוורידים. ואין הכוונה לדברים שלוי מעולל לאישים כמו רוזוולט וקולומבוס, אלא למעשי ההתאכזרות המתמשכים לשתיים מאגדות הבד ההוליוודיות הגדולות ביותר: מיקי רוני ודיק ואן דייק.
לא זאת בלבד שהוא משכיל להוציא מהם את תצוגות המשחק המביכות ביותר בקריירה ארוכת השנים שלהם (גם זה סוג של הישג), הרי שבאחת מתפניותיו הצפויות של התסריט - זהירות ספויילר! - הוא מגדיל לעשות והופך אותם לנבלים תאבי בצע.
בניגוד ללוי, ואן דייק ורוני בסך הכל רצו עוד יום של תהילה על מסך הכסף בטרם יובאו למנוחת עולמים. לפי שעה דומה שהם ייאלצו להסתפק בשטיפת רצפות. מגיע להם יותר. גם לנו.
לפנייה לכתב/ת 
