81 שנות חלב: מהעלייה השלישית למכירה לאייפקס

חברת המזון הגדולה בישראל איננה חברה: תנובה היא קואופרטיב שהקימו חלוצי ההתיישבות העובדת בשנות ה-20 כדי לעבד ולשווק את התוצרת החקלאית של המושבים והקיבוצים הצעירים.

בשנים הראשונות שווקה הסחורה במסגרת מספר אגודות שיתופיות אזוריות. אגודת השיווק הראשונה קמה ב-1926 וכללה 13 יישובים. האגודה שקמה ב-1927 באזור פתח-תקוה נקראה "תנובה". ב-1930 התאחדו כל האגודות לקואופרטיב ארצי אחד, שאימץ את השם.

מקימי תנובה קבעו בתקנון כי "תנובה תפעל כמוסד שלא למטרות רווח, וכי כל התמורה בגין מכירת התוצרת תועבר לחברים". במהלך השנים, הושמט הסעיף הזה מתקנון האגודה.

ספק המזון של המפעל הציוני

חשיבותה של תנובה עלתה עם התפתחות המפעל הציוני. מאות היישובים החדשים שקמו בשנות ה-30-'40' הצטרפו לתנובה והרחיבו את היקפי פעילותה; בזמן המרד הערבי של 1936-1939 סיפקה תנובה מזון ליישובים שנמצאו תחת התקפות ערבים; בזמן המצור על ירושלים במלחמת העצמאות הובילה תנובה בדרך בורמה שיירות עמוסות בתוצרת חקלאית; בזמן העלייה ההמונית של שנות ה-50' חילקה תנובה מוצרי חלב לעולים ולנזקקים והיתה מעורבת במפעל החלב בבתי הספר.

המנ"כל הראשון של תנובה, בשנים 1937-1926, היה אליעזר יפה. ב-1937 נבחר לתפקיד נחום ורלינסקי, שניהל את האגודה עד 1970. ב-1926 מכרה האגודה השיתופית הראשונה 750 אלף ליטר חלב ב-5,000 לירות ארצישראליות. ב-1935 מכרה תנובה 8.5 מיליון ליטר חלב, וב-1936 הגיע מחזור המכירות של תנובה לחצי מיליון לירות, סכום ענק במושגי התקופה.

המחלבות שהקימה תנובה הצטיידו בציוד הטכנולוגי המתקדם בעולם, והחלו בפיתוח מוצרי החלב המוכרים שלה, כמו גבינת הקוטג', האשל והלבן. עד 1949 הצטרפו לתנובה 280 ישובים, ובשנות ה-50' הצטרפו 150 יישובים נוספים.

בשנות ה-60' וה-70', עם הופעת ניצני תרבות הצריכה בישראל, החלה תנובה לייצר מוצרים חדשים כמו גבינות קשות, שוקו ואבקת חלב, והקימה חנויות לשיווק קימעונאי. היקפי הייצור והמכירות של תנובה גדלו בהתמדה, והיא הפכה לאחד הקואופרטיבים הגדולים בעולם המערבי. 

משבר הסיליקון: הכימיקל שהביא את השינוי 

בספטמבר 1995 חשף עיתון מעריב כי תנובה מוסיפה לחלב העמיד שהיא מייצרת במפעלה שברחובות את הכימיקל די מתיל סילוקסאן, הידוע כ"סיליקון". הכימיקל סייע לאטום את אריזות החלב ולחסוך השמדת חלב. החומר נחשד כמסרטן ונאסר לשימוש במזון בלא אישור מיוחד ממשרד הבריאות.

הפרשה עוררה סערה ציבורית גדולה ומחאה נזעמת של ארגוני הצרכנים. תנובה הורידה את החלב מהמדפים, אך לא הודתה שהסיליקון הוחדר בכוונה לחלב, גם לאחר שערוץ 2 שידר את החדרת הסיליקון ואף לאחר שמנהלי תנובה זומנו להופיע בכנסת ונדרשו להסברים ממשרד הבריאות. רק אחרי מספר שבועות ערכה הנהלת תנובה חקירה פנימית והודתה במחדל. המנכ"ל יצחק לנדסמן התנצל באופן אישי והשעה את מנהל המפעל ברחובות צבי ורשביאק. הפרשה גרמה למשבר אמון חמור ביחסיה של תנובה וציבור הצרכנים.

בעקבות הפרשה החל שינוי ארגוני גדול בתנובה, שהוביל, למעשה, להחלטה שהתקבלה השבוע. ועידת תנובה מינתה את במקום לנדסמן את אריק רייכמן, קיבוצניק נמרץ בעל אוריינטציה עסקית, שכבר ניהל בעבר מספר מפעלים קיבוציים עסקיים.

בתהליך מואץ שהוביל בסוף שנות ה-90' הפך רייכמן את תנובה מארגון "הסתדרותי" סגור ונוקשה לגוף עסקי הממוקד בשירות לצרכן, המחדש את מגוון מוצריו ללא הרף ומשקיע משאבים רבים בפרסומות, קידום מכירות ויחסי ציבור. תוך שנים מעטות הפכה תנובה לאחד המפרסמים הגדולים בישראל. בנוסף, אירגן רייכמן את חטיבות תנובה מחדש לפי תחומי פעילות (תשלובת החלב, חטיבת הבשר, חטיבת הביצים ואחזקות הירקות והפירות), במקום המבנה הארגוני הישן, ששמר על החלוקה האזורית מאז תקופת המנדט.

יחד עם זאת, שיעור הרווחיות של תנובה - העומד על כ-4% מהמכירות - אינו מזהיר. החברה מחזיקה שטחים גדולים של נדל"ן, שחלקו מבוזבז, ומידת השקיפות הניהולית שלה שנוייה במחלוקת. אם בעליה החדשים רוצים להפוך אותה לחברה עסקית לכל דבר, מצפה להם עדיין עבודה רבה מאוד.