גיבורים על דתיים

נראה אותם מפגינים מול הבית של ציפי לבני או דן חלוץ. נראה את החברים מכל מיני ארגונים מוזרים, מטרידים את שלוות שכונתם של פוליטיקאים חילונים הקשורים להתנתקות.

לחסידי נ-נק-נקמן-לאומן יש עניין לרדת דווקא לחייהם של אנשים דתיים, משלנו. מהחילונים "חסרי הערכים" אין להם ציפיות, ואילו הדתיים צריכים לעמוד בציפיות שלהם. הם לא ישכחו ולא יסלחו. למי?ליונתן בשיא ולרב וייס, לעתניאל שנלר ולאלעזר שטרן, ליאיר נווה ולעוד קצינים ושוטרים שהתנהגו בניגוד לדרישות של האפוטרופוסים האידיאולוגיים.

ועם ההתנכלות הנמשכת, נמשכת גם השתיקה המוזרה כלפי הבריונים והמטרידים. שותקים המחנכים, שותקים הרבנים, ואחדים אפילו מעודדים את המעשים, שהרי צדיקים מלאכתם נעשית בידי אחרים. גם הורים ושכנים לא תמיד מתערבים כשהם רואים את מסע ההצקה והשיסוי המכוון והמכוער, כאילו שהפראות והרוח הרעה הזו אינן עניין שלנו. שמא התערבות למען הנגועים בחטא ההתנתקות, תתפרש כשמאלנות או כהתנכרות לחברינו, אנשי גוש קטיף.

מותר לכעוס על מי שרוצים. הזעפת גבות כלפי הצ'ילבה הפוליטית שלך היא זכות טבעית. אפשר אפילו להבין מידה של טינה וקרירות כלפי מי שלא רוצה לשיר עם כל הפנימייה. אבל לאיש אין זכות לרדת לחייהם, להדביק סטיקרים על המכוניות שלהם ולהתנכל להם. אי אפשר להפקיר את הרחוב הדתי לתגרת-ידם של פרחחים המתעטפים באיצטלה של אהבת הארץ ואחדות המחנה. אם הרב וייס מעוניין להיות הרב של נתניה, זה ממש לא עניין של כל מיני מטורללים שמאיימים על התושבים באסונות שחלילה יפלו על ראשם. תשמרו את האמונות התפלות שלכם לביקור השבועי אצל הפסיכיאטר.

עכשיו אחד הארגונים הללו (המורכבים לא פעם משני תימהונים ופקס) אפילו הוציא טופס לחזרה בתשובה למי שהשתתף בהתנתקות. איגרת וידוי וחרטה קתולית תישלח אליהם, והם ישיבו אותה חתומה ויזכו לסליחה ולמחילה.

כי בציבור הדתי, כך בטוחים הרעשנים, כולם בלי יוצא מן הכלל חייבים לחשוב בדיוק-בדיוק אותו דבר. לחובשי כיפה, ועוד כאלה שגרים בקהילה דתית, אסור "לשתף פעולה" עם האויב הנורא: צה"ל, המשטרה, הממשלה. הדתיים הבכירים צריכים גם להתפטר מתפקידיהם וגם להתייצב בשעת מבחן עם המפגינים. אנחנו הרי גידלנו אותם, זרענו, השקינו, טיפחנו, שלחנו, ליטפנו, דחפנו כדי שהם יצליחו בחיים, ותראו איך הם ירקו לנו בפרצוף. בשביל מה שילמנו להם משכורת כל החיים. ואנחנו גם יודעים את הכתובת שלהם.

הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה אלא מפנצ'רים לה את האוטו. נציק להם, לא נצטרף עמם למניין, נקנטר את ילדיהם, נלבין פניהם ברבים, נבריח אותם בשמחות ונפגע ברכושם. (כל הפעולות הללו שכמובן לא העזנו לעשות מעולם כלפי רוצחים וביריונים משלנו, כי הללו עשו את מעשיהם לשם-שמים, או שהם בסך הכל עשבים שוטים).

אני ממש פטור מהצורך להסביר עד כמה עקירת גוש קטיף היא פצע פתוח וכואב לרבבות מבני הציבור הדתי, כולל לאנשים שמול בתיהם עומדים המפגינים. אבל דרך-ארץ קודמת לארץ.

רוב הציבור הדתי סולד בשקט מהבריונות הזו. יותר מדי בשקט. עדיין כמעט כל הורה מעדיף בן שב"כניק ולא בן כ"כניק, בן שהוא אלוף בצה"ל, ולא צווחן-חוצות שמפגין מולו. אבל המטרידנים מפרשים את השתיקה כתמיכה, ולכן אסור לשתוק. הם גיבורים על דתיים, בוחרים לפגוע דווקא בחובשי כיפות הקשורים למימסד, כדי להרתיע בעתיד אנשים "משלנו" לחרוג מהקו הרצוי, וכדי שבציבור הדתי ישלוט באופן בלעדי רק קול אחד, קולם שלהם.

זה כמובן לא מתקבל על הדעת. חופש המחשבה והיכולת של כל יחיד בציבור הדתי שלנו לבחור את דרכו הם היתרונות המובהקים של הציבור הציוני-דתי. גם אם זה לא מוצא חן בעיני כל השטעטל. בזכות החופש יש לנו לא רק רבנים ומחנכים, אלא גם קצינים ורופאים, מדעניות וחקלאים, עיתונאיות ופרקליטים. בזכות חופש המחשבה והדעה, בזכות הדמוקרטיה הפנימית, יש לנו החירות ללמוד, לעבוד, ליצור, להתחרד ולהתחלן כאוות נפשנו. אנחנו לא עדר. ואין סיבה להתנהג כמו בהמות.