ואם אתה לא רגיל לעשות אהבה באור?

לצאת עם בחור כבד שמיעה זו משימה לא קלה. אי אפשר ליהנות יחד ממוזיקה ביחד, אי אפשר ללחוש "לילה טוב" לפני השינה. בישראל חיים יותר מחצי מיליון כבדי שמיעה. ובתוך הקבוצה הזאת, יש גם גייז כבדי שמיעה, שצריכים להתמודד עם קשיים נוספים – כולל בהקשר הרומנטי

אמיר דובינסקיפורסם: 12.03.07 , 10:12

ההיכרות הראשונית שלנו היתה שטחית, מהסוג המאוד לא רומנטי, באינטרנט. השיחה זרמה, הבחור סקסי, ויאללה, רוצים להיפגש. שניה לפני הפגישה, הבחור מודיע ש"יש איזה משהו קטן" (נו, חשבתי לעצמי, עוד "מר בוטן" נפל עליי), ואז הוא הטיל את הפצצה: "אני כבד שמיעה".

באופן שהפתיע אפילו אותי, לא חשבתי לסגור ולהיעלם. רק שאלתי אותו אם בגלל זה הוא לא נתן לי את מספר הטלפון הנייד שלו. קבענו להיפגש בכל זאת. הבחור היה מקסים וסקסי, איש שיחה מרתק, "לא מסתובב" (כמו שכולנו מחפשים אבל מצהירים ששונאים), והכל הלך חלק. לפחות ככה חשבתי.

נתקלתם אי פעם בגייז נכים? בישראל חיים היום יותר מחצי מיליון כבדי שמיעה. פוטנציאלית, לפחות, מדובר כנראה בכמה אלפי ואולי עשרות אלפי כבדי שמיעה הומואים, לסביות, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים.

רק אחרי כמה שבועות של קשר, נחשפים לגודל חוסר השוויון במדינה הזו בכלל, ובתוך הקהילה בפרט. כמה אנשים עיוורים ראיתם נכנסים לפאבים הקהילתיים? כמה כבדי שמיעה ראיתם מבקרים בקבוצות הפעילות של האגודה או ארגוני הקהילה האחרים? האם מישהו חשב על זה פעם? האם מישהו ערוך לכך?

נניח לרגע שאתה הומו כבד שמיעה בן 16. כיצד תפנה לקו התמיכה? האם קווי התמיכה של הקהילה ערוכים לתת מענה גם באמצעות צ'ט באינטרנט, לדוגמה? התשובה החד-משמעית היא - לא.

זו לא כתבה פוליטית, ואני לא בא כאן לשפוט מישהו או לבקר, אני רק מנסה לספר לכם על דברים שאליהם אתה שם לב פתאום, כשיש לך אהבה גדולה וחדשה, ואתה נתקל בקשיים שלא חשבת שתיתקל בהם קודם, רק כדי לצעוק אותה לכל העולם.

כמה זה קשה יכול להיות? תשאלו את עצמכם, ואולי לא תבינו. זה לא הדיבור, שגם הוא מושפע מליקוי השמיעה, שמקשה על הדיאלוג. זו לא שפת הסימנים שצריך ללמוד, דבר שאני עושה ברצון ובהתמדה. אלו הדברים הקטנים שראיתי עד כה כמובנים מאליהם, ושפתאום כבר לא כל כך ברורים. לדבר עם החבר באמצע היום למשל, כששניכם בעבודה, אי אפשר. אז הכל מתנהל בסמסים. כשאתה רוצה דבר אחרון לפני השינה, להתקשר וללחוש "לילה טוב מותק" לפני השינה, אתה לא יכול, גם זה ייאלץ להישלח בצורת מסרון מנוכר ותמציתי.

לעשות אהבה באור

ואם אתה לא רגיל לעשות אהבה באור? לפעמים, בעיקר בהתחלה, דברים פשוטים כמו לשאול "נעים לך" או לבקש "תעשה לי נעים בגב" לא יכולים להיעשות עם כבד שמיעה בחושך, הוא צריך לראות את השפתיים ו"לקרוא" אותך מדבר אליו. ואם תרצה בסוף להתחבק וללחוש דברי אהבה באוזן, זה בלתי אפשרי.

זה לא מסתכם בזה. כשכולם ישבו לראות גמר "כוכב נולד", לעודד את מי שזה לא יהיה, לא יכולתי לעשות את זה עם בן-זוגי. אי אפשר בכלל ליהנות ממוזיקה בבית, כי שוב, לא כולם שומעים. דמיינו לעצמם לרגע עולם ללא צלילים לכמה שעות. דמיינו אדם אהוב שאתם לא יכולים לומר לו "שמעת את החדש של איה כורם?", וגם לא תוכלו להשמיע לו את זה מהסלולרי או מהאייפוד. זה קשה מאוד להיות בזוגיות, בה אתה בעצם לא יכול לחלוק את כל מה שאתה רוצה וצריך לחלוק.

למסיבות טכנו דווקא אפשר ללכת

מצד שני, אפשר ללכת למסיבות טכנו (כבדי שמיעה מרגישים את הבסים, וגם הם נהנים מקצב טוב), אפשר ללכת מחובקים לאורך הירקון, ובכלל, מפריזים בחשיבותה של הטלוויזיה בחיינו. חוץ מזה, אנשים שמיומנים בשפת סימנים נהדרים עם הידיים...

לא הפריע לי שבן-זוגי כבד שמיעה. זה הפריע ברמה הטכנית, אבל באופן מהותי אני יכול לומר בכנות, שזה לא פסל אותו בעיניי מלהיות מועמד להיות "הדבר הטוב הבא" עבורי.

האם העובדה שאני יוצא עם כבד שמיעה מעידה על היותי אדם טוב, שבאמת מסתכל בקנקן, או מציבה אותי בפוזיציה מתנשאת מעושה, המבקשת להתריס כלפי העולם "תראו, לא איכפת לי לצאת עם ... כי אני נאור"? במילים אחרות, האם אני יוצא איתו למרות, או בגלל?

כן, צריך לשנות הרבה הרגלים, להתאים תכונות התנהגות (למשל, להקפיד לדבר אל תוך עיניו של האדם), לוותר על בילויים מסוימים ולמצוא אחרים, להיות יצירתי ומקורי יותר בבחירת זמני ומקומות הבילוי. אבל אם אתה מוכן להשקיע את הזמן והמאמץ בבן-אדם מיוחד שאתה מאמין שהוא איכותי, אז למה לא? לכל אחד יש את המינוסים והפלוסים שלו. מכשיר השמיעה המסייע הוא רק ביטוי חיצוני למגבלה המקשה עליו את חייו מעט. וכמו שאמרתי לו מההתחלה - זה לא יעזור לו, אני מתכוון לצעוק עליו בכל מקרה כשהוא יעצבן אותי.