שוויון או כניעה?
תיקון עוול מתמשך כלפי מגזר שלם - או מכה למשלם המסים ולדור הבא? דיון על הצעת החוק לתקצוב בתי-הספר החרדיים
| משולם נהרי |  | יוסי ביילין | | | | |
משולם נהרי
הממשלה אישרה אתמול את
הצעתי לקידום תיקון לחוק חינוך ממלכתי, לפיו הרשויות המקומיות תחויבנה להשתתף באחזקת בתי-הספר המוגדרים "מוכרים שאינם רשמיים" ונמצאים בתחומיהן - וזאת באופן שוויוני, בהתאם למידת עמידתם בתנאים ובכללים שקובע משרד החינוך.
חזור למעלהתקציב בתי-הספר מורכב מתקציב המועבר ישירות ממשרד החינוך ומתקציב אחזקה שוטף שמממנת הרשות המקומית. עד להחלטת בית-המשפט בנושא, השתתפו הרשויות המקומיות באחזקה השוטפת - שכללה שירותי ניקיון, חשמל, מים וכדומה - גם של בתי-ספר מוכרים שאינם רשמיים, כולל הדמוקרטיים, הכנסייתיים, הערביים ואף החרדיים של רשתות "מעין החינוך התורני " ו"החינוך העצמאי". באחרונים ראתה המדינה את זרועה הארוכה למתן שירותי חינוך לאוכלוסייה החרדית, בגלל מאפייניה המיוחדים.
חשוב לזכור כי השתתפותן של הרשויות המקומיות מגיעה רובה ככולה מגביית מסים, תשלומי דו"חות וארנונה, אותם גובה הרשות באופן שוויוני מכל התושבים ללא הבדל. על כן, מן הראוי שכל התושבים - ובמקרה זה ילדיהם - ייהנו מהשימושים שעושה הרשות בכספים אותם היא גובה מהם.
הציבור הרחב ברובו אינו יודע, כי במהלך החורף הירושלמי הקר למדו יותר מ-20 אלף תלמידים ותלמידות בגילאי 6 עד 14 בכיתות קפואות, ללא הסקה, ללא חשמל וללא ניקיון, בתנאים שאף במדינות העולם השלישי היו מתביישים בהם. מצב זה הביא אותי ליזום את הצעת החוק שעליה הוסכם כבר בהסכמים הקואליציוניים, וזאת כדי להשוות ככל הניתן את תנאיהם של תלמידי המוסדות המוכרים לאלה של המוסדות הרשמיים.
חשוב לציין כי בתי-הספר המדוברים אמנם מוגדרים כ"לא רשמיים", אך הם עומדים באופן מלא ב"תוכנית הליבה" שקבע משרד החינוך. הם מפוקחים על-ידי משרד החינוך, והישגיהם הן במבחני המיצ"ב והן במבחנים הבינלאומיים היו גבוהים לעתים אף יותר מאלה של מערכת החינוך הכללית.
בכוחה של הצעת החוק ליצור שוויון בין התלמידים במערכת החינוך הרשמית לאלה שבמערכת המוכרת. אולם עדיין תישאר העדפה לתלמידים במערכת מן הסוג הראשון, שיזכו לתקצוב מלא הן מצד משרד החינוך והן מצד הרשויות המקומיות, לעומת חבריהם מ"המוכר שאינו רשמי" - אלה יוסיפו ליהנות ממימון חלקי בלבד.
כמי שמגיע ממערכת החינוך כמנהל בית-ספר תיכון טכנולוגי וכנושא תפקידים מקצועיים במשרד החינוך, וכמי שמערכת זו על כל גווניה יקרה לו מאוד, אני רואה בחיזוקה ובביסוסה את המשימה הלאומית הראשונה במעלה. דווקא משום כך אני סבור שקידום הצעת חוק זו, ומתן הזדמנות שווה לכלל התלמידים, לצד הגדלת המשאבים של המדינה בחינוך, במורים וביצירת אקלים בית-ספרי טוב יותר - כל אלה יביאו לשיפור המערכת, להגברת התחרות ובסופו של דבר, ליצירת חינוך איכותי יותר וטוב יותר.
הכותב הוא שר במשרד האוצר ממפלגת ש"ס
יוסי ביילין
יש בישראל מגזרים וקבוצות המעוניינים ללמד את ילדיהם בצורה שונה מזו בה רובנו מלמדים את ילדינו. רובם עושים זאת מסיבות דתיות או קהילתיות, וחלקם מתוך העדפת דרכי חינוך ייחודיות. זה בסדר גמור מבחינתי, אם מישהו מוכן להשקיע את כספו בחינוך ילדיו, בדרך שאינה דרך המלך. זה במיוחד בסדר אם מדובר במערכת שאינה מתעלמת מקיומה של מדינת ישראל, ואשר עומדת בהוראות לימודי ליבה המבטיחים את המכנה המשותף הישראלי למרות השונות. זה לא בסדר אם מוטל על הציבור הרחב הצורך לשלם בעבור רצונותיהם הייחודיים של אותם הורים.
חזור למעלהעל מה בעצם מדובר? בתי-הספר המיוחדים, שלהם אישרה אתמול הממשלה תקציב מיוחד, מלמדים באופן שונה מבתי-ספר רגילים. יש כאלה שבכל שיעוריהם מלמדים בכיתה אחת שני מורים בעת ובעונה אחת. בחלקם הגדול, ובעיקר הכוונה לבתי-ספר חרדיים, מספר התלמידים בכיתה נמוך בהרבה מן המקובל. מערכת הסעות ענפה מתקיימת כדי להביא את הילדים מכל הסביבה משום שבתי-הספר אינם אזוריים, כלומר: מי שלומד בהם אינו גר בסמוך אליהם. לעומת זאת, רוב בתי-הספר הממלכתיים אינם נהנים ממספר קטן של תלמידים בכיתה, או משני מורים לכיתה, ואף לא מהסעות לכל דורש.
הצעת החוק שעברה בממשלה נועדה לממן כל ייחוד בלא להתחשב בשאלת עלותו, מתוך עיקרון שקרי של שוויון-כביכול. אומרים החרדים: הרשויות המקומיות מממנות את בתי-הספר הרגילים, מדוע שלא יממנו גם אותנו באופן מלא? התשובה צריכה להיות שמימון בתי-הספר המיוחדים ייעשה בדיוק על פי אותם קריטריונים המקובלים באשר לבתי-ספר רגילים. כלומר: אם הסיוע הוא על-פי מספר התלמידים, כך יהיה גם הסיוע בבית-הספר המיוחד. שהרי למעשה, דורשים החרדים לעצמם, או לבתי-הספר שלהם, בשם התביעה לשוויון, מימון כפול ומכופל. את ההפרש בין השתתפות הרשות המקומית לפי הקריטריונים המקובלים, לבין העלות היקרה של בית-הספר המיוחד, צריכים ההורים לשלם מכיסם או מתרומות שישיגו.
אם חלילה יתקבל החוק שאושר בממשלה, משמעות הדבר היא שהרשויות המקומיות, אשר לא יקבלו עבורו אפילו אגורה שחוקה נוספת אחת, יצטרכו לשלם מקופתן המצומקת (אשר לעתים אינה מאפשרת אפילו לשלם את שכר עובדיה) את מימונם המלא של בתי-הספר המיוחדים. במצב זה אין ספק שהדבר יבוא על חשבון בתי-הספר הרגילים, אשר בשש השנים האחרונות נעשו בהם קיצוצים חסרי אחריות.
קשה לחשוב על נושא מרכזי יותר לעתידה של ישראל מאשר החינוך. רק ממשלה שאיבדה כבר מזמן את חוש הכיוון שלה אינה מאדימה מסומק כאשר היא מצביעה עבור חוק כזה שאינו רק כניעה לחרדים, אלא הוא בבחינת מכה קשה נוספת לעתיד הדור הבא. אגב, לא הופתעתי מהצבעת שרי מפלגת העבודה; מאז השתתפותם הערה בניהול מלחמת לבנון, קשה לצפות מהם למשהו. ואף-על-פי-כן, הצלחתי להיות מופתע מהימנעותה של שרת החינוך. זהו אות קלון.
הכותב הוא חבר-כנסת ויו"ר מפלגת מרצ-יחד
לפנייה לכתב/ת 
צילום ארכיון
צילום: דודו בכר
מומלצים
