"הייתי מעדיפה אותו חי"

"בניה היה גיבור כל חייו. 'כוח בניה' שנקרא על שמו במלחמה היה סמלי לדרכו" - כך אומרת היום (ג') ל-ynet חגית ריין, אמו של רב-סרן בניה ריין ז"ל, שנפל במלחמת לבנון השנייה. בניה והלוחמים שהיו בצוות הטנק שעליו פיקד ונהרגו יחד מפגיעת טיל, יקבלו ציון לשבח על אומץ הלב שהפגינו בקרבות.

ארבעת הלוחמים פעלו בגזרה המזרחית. הם השתייכו לגדוד שלח מחטיבת עקבות הברזל. לצוות לא היה שם קוד מוסכם ברשת הקשר, והוא זכה לכינוי "כוח בניה", על שם המפקד שביקש להצטרף לכוחות הלוחמים, אף על פי שלא נשא בתפקיד רשמי והמתין למינוי כמפקד על פלוגה מבצעית.

רב-סרן בניה ריין אסף אליו את סמ"ר אדם גורן כטען-קשר, סמ"ר אורי גרוסמן (בנו של הסופר דוד גרוסמן) כתותחן וסמ"ר אלכס בונימוביץ כנהג הטנק. בין השאר השתתפו הארבעה בפעולות חילוץ מורכבות ומסוכנות ובהעברת אספקה וחומרי מודיעין. בימים האחרונים החליט אלוף פיקוד המרכז יאיר נוה להעניק להורי הארבעה ציון לשבח על גבורתם.

"ברשת הקשר היה ניתן לשמוע כל הזמן: 'כוח בניה נכנס, כוח בניה יוצא, כוח בניה חילץ, כוח בניה מוביל חיילים וכוח בניה הביא אספקה'", סיפרה ריין. "ואכן, בניה היה כזה - תמיד מתנדב ותמיד עוזר. גם למלחמה הזאת הוא התנדב. הוא היה מפקד פלוגה, גמר מסלול הכשרה עם חיילים ויצא לרגילה. כל יום התקשר הביתה ושאל: 'אמא, המג"ד התקשר? חיפשו אותי?' ואני עניתי לו 'תירגע, אף אחד לא התקשר. תיהנה מהחופש'. בניה חזר מחופשתו ורצה לקבל פלוגה. הוא אמר לי 'תושבי הצפון לא חזרו עדיין הביתה, ולכן אני לא יכול לנוח'.

"הסעתי אותו לבסיס. בדרך הוא שמח מאוד על כך שהוא חוזר למרכבה. הוא אהב מאוד את טנק המרכבה 4, ושמח שעכשיו ננצח ונחסל את החיזבללה, ותושבי הצפון יחזרו לביתם. כשהגענו לבסיס הוא נתן לי נשיקה. הוא אף פעם לא נתן נשיקות. תמיד אני הייתי זאת שמנשקת. כשיצא מהרכב נתן לי נשיקה נוספת. נבהלתי ואמרתי לו 'בניה, מה קורה?' והוא אמר לי 'אמא, תשמרי על עצמך' ונכנס לבסיס.

"פרצתי בבכי וחזרתי הביתה. כשהגעתי, אמרתי לבעל 'נפרדתי מבניה היום'. ידעתי שהוא יציל אחרים בכל הזדמנות שתהיה. הוא תמיד התנדב לחלץ, לעזור ולהביא אספקה. הוא לא חשב על עצמו, איפה שהיו פצועים - הוא היה שם.

"בני וחבריו הם ארץ ישראל היפה"

"אדם היה ביישן ושקט, אבל כשהיה מדבר הוא היה אומר דברים מדויקים, לעניין", סיפרה עליזה גורן, אימו של אדם גורן ז"ל. "הוא תמיד היה בודק דברים לפני שהגיב ולפני שפעל. הוא גם היה סקרן מאוד. בני וארבעת הלוחמים שהיו איתו הם ארץ ישראל היפה.

"זה לא היה צוות שהיה אמור לצאת, אך הם החליפו את החברים שלהם בפעולת החילוץ הזאת. באותו יום אדם נכנס בפעם השנייה ללבנון, והיה לו חשוב מאוד להציל את החבר'ה שהיו תקועים בשטח. אני גאה בבן שלי. היום, עם קבלת הדרגות, התחושה שעוברת בי היא שהייתי מעדיפה אותו חי. אנחנו חושבים עליו כל יום, כל הזמן".