ועדת וינוגרד פועלת להקדמת הדו"ח הסופי

ועדת וינוגרד הודיעה היום (ג') בצהריים כי בכוונתה לפרסם במהלך המחצית השניה של חודש אפריל דו"ח חלקי בנוגע להתנהלות הצמרת המדינית והצבאית במלחמת לבנון השניה, אשר יכלול בין היתר "מסקנות אישיות" נגד ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל היוצא. עם זאת, בהליך חריג שאינו מקובל בדרך כלל בוועדות מסוג זה, לא יישלחו מכתבי אזהרה למושאי הביקורת אלא תינתן להם אפשרות להשיב לטיעונים בדרך אחרת - כאשר הכוונה מאחורי צעד זה היא לנסות ולהגיע לפרסום הדו"ח המלא במרווח הזמן הקצר ביותר מפרסום הדו"ח החלקי.

פרסום מכתבי אזהרה מקובל בוועדות בדיקה או חקירה ואחת היחידות - והמשמעותית ביותר - שלא עשתה זאת עד היום היא ועדת אגרנט, שבדקה את כשלי מלחמת יום הכיפורים. מצד שני זכור במיוחד המקרה האחרון בו ועדת זיילר שלחה מכתבי אזהרה לקצינים בכירים במשטרה ובכך התארך משך הזמן עד לפרסום המסקנות המלאות בחודש שעבר. השופט בדימוס ורדי זיילר, שעמד בראשה הוועדה, אף אמר במסיבת העיתונאים לאחר פרסום הדו"ח כי ההליך של מכתבי האזהרה מסורבל והמליץ לנוגעים בדבר לחשוב על דרך אחרת.

כאמור, אם אכן לא יישלחו מכתבי אזהרה לאהוד אולמרט, עמיר פרץ ודן חלוץ, מדובר בצעד חריג. הכלל הוא, כאשר מדובר בוועדת חקירה ממלכתית, כי בהתאם לסעיף 15 המופיע בחוק יש לשלוח מכתבי אזהרה למי שעשוי להיפגע מהדו"ח על מנת שיתאפשר לו להשיב לטענות כלפיו, בטרם יגיעו הדברים לידיעת הציבור. ועדת וינוגרד אינה ועדת חקירה ממלכתית אך היא בהחלט מתנהגת כך והציפיה ממנה הייתה כי תשלח את מכתבי האזהרה.

יש לציין כי למרות שלא יישלחו מכתבי אזהרה תתאפשר למי שיועלו נגדם טענות בדו"ח להשיב עליהן לפני פרסומו בדרך אחרת שתבחר הוועדה. בהודעתה היום הדגישה הוועדה כי תייחס פרק שלם בדו"ח העוסק באופן בו יישמרו זכויותיהם של מי שעשויים להיפגע ממנו, תחת הכותרת "כללי הצדק הטבעיים".

"זכות הטיעון תורחב גם על פני שיקולי יעילות"

בסעיף זה נקבע הכלל שלפיו לא פוגעים באדם על-ידי תוצאות החקירה, בלא לאפשר לו את מלוא האפשרות להתגונן. "כדאי לזכור כי יש דרכים שונות לאפשר לאדם להתגונן, ולאו דווקא על ידי הופעה בפני הוועדה. כבר פסק בג"ץ כי זכותו של נוגע בדבר להשמיע דברו בפני רשות ציבורית צריכה התאמה, בהתאם לנסיבות המיוחדות של המקרה, טיב החקירה והענין שהוא נושא החקירה", אומרת נבות.

נבות מציינת כי למרות תקדים ועדת אגרנט, מאז שנות השבעים גבר המעמד של זכות הטיעון במשפט הישראלי, זכות שקיבלה מאז משמעות מיוחדת. "קיימת חובה לתת זכות טיעון אפילו במקרה שהחוק לא אומר זאת במפורש", היא מסבירה. "לאחרונה, מכוח הפסיקה, מחוייב אף מבקר המדינה לתת זכות טיעון למי שעלול להיפגע מממצאי הביקורת שלו, גם אם אין בכוחו של המבקר להסיק מסקנות אישיות".

וגם אם החלטת ועדת וינוגרד שלא להוציא מכתבי אזהרה מבוססת על שיקולי יעילות, וכדי שלא להאריך את משך עבודתה, על כך כתב בעבר בית המשפט: "מקום שהפגיעה הצפויה חמורה והחלטתה של רשות עלולה לפגוע בכבוד האדם ובשמו הטוב, תורחב זכות הטיעון והעיון גם במחיר דחיקת שיקולי יעילות המערכת בפני הגנה על כבוד הנפגע".