שלושה בסירה טובעת
שלושה פוליטיקאים ניצבים זה בצד זה ומובילים את הספינה הנקראת מדיניותה הבינלאומית של ממשלת ישראל. אולמרט זקוק לפרס ולבני, לבני שומרת על לויאליות למרות הפיתוי להחליף את הקברניט ופרס שומר על מעמדו הבינלאומי של אולמרט במצב סביר. הבעייה היא, שכולם יחד לא מובילים אותנו לשום יבשה, בצורה של הישג מדיני
הטריומויראט הלא קדוש, אולמרט, פרס ולבני, נמשל לשלושה בסירה טובעת אחת. הסירה נחבטת בעוז בין גלי החרם הרעוע על הפלסטינים, בין מערבולות החרם האמריקני על סוריה, מעליהם מכה בעוז רוחו הגרעינית של אחמדי-ניג'אד. הרוח הרעה של וינוגרד, לינדשטראוס ומזוז, אינה מסייעת לספינה הרעועה הזאת למצוא נמל מבטחים.
אמונתם אחד בשני ושניים בשלישית, הם נשענים זה על זה. אם לא יהיו תלויים זה בזה, יטבעו זה לצד זה. כאן הם חולקים דעה אנטי-איראנית משותפת, שם הם מפריחים ספין סעודי,
וכל הזמן רצים אחוזי תזזית בין בירות העולם, מחפשים גלגל הצלה.
אולמרט לא מעריך מדי את לבני. הוא אמנם חושש מהפופולאריות שלה, אבל מאמין בלב תמים שהוא ראוי יותר ממנה להנהגה. גם פרס לא ממש מעריך אותה. הם לא ברוגז, אבל לא ממש מדברים, בטח לא בעניינים מדיניים. לבני, מתוסכלת מיחסו של אולמרט, מתעלמת מפרס ומחכה שהסערה תשוך והיא תוכל לקבל את ההגה לידיים. בקיצור, לא אידיליה.
אף אחד מחברי הטריו לא רואה כרגע את היבשה. לא יבשת השלום עם פלסטין, לא יבשת השלום הסורית, ובודאי לא פיוס עם איראן. בצר להם, למרות קוטן
הטור הקודם
ריאד או וינוגרד?
רוני סופר
מאיפה צצה לאוויר העולם התמיכה הישראלית המסויגת ביוזמה הסעודית? האם נערך דיון כלשהו בנושא? לא רק שהתשובה לכך שלילית, אלא מסתבר שבכירים וטובים בממשלה כלל לא ידעו על הצהרותיו של ראש הממשלה אולמרט בנושא
עד למלחמת לבנון השנייה, היה אולמרט מחשיב עצמו קברניט על, יודע כל. לא נועץ באיש, שומר על דיסטנס מממלאת מקומו לבני ומהמשנה שלו שמעון פרס. במלחמה הכושלת ובעיקר עם מבול הביקורת שלאחריה, הבהב לו המגדלור. שם החל לשתף את השניים. משמעון, האמן הבלתי נלאה של הישרדות מעשית, הוא צריך את השכל. מציפי לבני הוא תובע את האהדה הציבורית, את כושר העבודה ואת ניקיון הכפיים.
שמעון אחראי על הרוח
פרס, שבא אל קדימה משנאת המן, לא גילה אליו את אהבת מרדכי. הוא לא מתרגש ממנו, לא מתרגז עליו, שומר על שלום בית. כשאהוד היה צריך אותו, בעצות חכמות במהלך המלחמה בלבנון וברתימת הזירה הבינלאומית לצד הישראלי, הוא היה שם. לא כמלח אל קברניט, אלא כקפטן שראה כבר הכול. הפעם, לשם שינוי, יש ראש ממשלה שאין לו תחרות איתו. כל מה שביקש פרס הוא שאולמרט ייתן לו לעבוד בשקט. בתמורה, הוא ידאג שהמפרשים שלו יהיו מופנים תמיד אל הרוח. כך למשל בשבוע שעבר, כשפרס שלף מהז'קט את השפן של היוזמה הסעודית, ונתן לאולמרט רוח גבית לשבוע שלם אחד.לבני, שוויתרה לאולמרט על הבכורה לאחר קריסתו של שרון, היא אישה לויאלית בעצם טבעה. נעיצת שיניים באולמרט הנרמס, שלא לומר נעיצת סכינים, אינה באופייה. למרות שבשבוע האחרון גבר תאבונה אל הבכורה, שתתפנה לה במקרה שוינוגרד יקרקע את אולמרט, היא מפגינה נאמנות. אבל, הקצינה הראשונה לבני שומעת היטב את הקולות שבאים בין היתר מהבית שלה פנימה (האח שלה הודיע בשבוע שעבר שהוא עוזב את קדימה) ונערכת. כלפי חוץ היא אמנם תמשוך בחבלים עבור אולמרט, אך בחשכה היא כבר הכינה את גלגל ההצלה האישי שלה.
אז בינתיים אמנם ימשיך אולמרט להיפגש לריק עם אבו-מאזן, ישמע את הסעודים בחצי אוזן ויתעלם מקריאותיו הנואשות של אסד לשלום בר-קיימא. אכן, לבני תוסיף לשאת את שלושת תנאי הקוורטט כלוחות הברית ועליהם עשרת הדיברות של משה מסיני. נכון, פרס ימשיך להקים לנו נאנו-טכנולוגיה שתציל פעם את עם ישראל מצורריו, ויתכנן עמק שלום שיפרח כאשר יחלוף כאן החמור הלבן ,בדרך להביא את המשיח. אבל בפועל, שלושתם רואים את המים הולכים וממלאים את הסירה.
כך נראה את שלושתם משלבים יחד זרועות להפגין "חזית מדינית אחידה של ישראל". אך מי שמצפה מהטריומויראט הזה לווירטואוזיות שתביא אותנו לשלום, או לפחות להפסקת האיבה עם העולם הערבי, טועה ומטעה. הטריו עסוק מדי בלחפש פיסת יבשה כלשהי, בתנאי שלא יחכה להם שם רב החובל החדש-ישן, בנימין נתניהו.
לפנייה לכתב/ת 
אולמרט. זקוק להם
צילום: דודי ועקנין
פרס. רוח במפרשים המדיניים
צילום: גיל יוחנן
לבני. הנאמנות גוברת, לפי שעה
צילום: איי אף פי
מומלצים
