מכת הרדיפה
איך הפך עם, שבמשך מאות שנים נרדף, הוכה, דוכא, סולק, הוגלה, הושפל וכמעט הושמד – לכל כך אלים ושונא? כיצד הפכנו אנו, הנבחרים, לשליחים של מוות, אלימות וטרור? מי לקח לידיו את הזכות להפוך את משמעות הספר הנפלא והיפה שלנו, לקריאה לרצח? טל איתן עם המכה שלו
במשך מאות שנים נרדף העם היהודי על ידי שונאים וצוררים מסוגים שונים: דתיים, פוליטיים, אפילו "מדעיים". מה שהחל ברדיפה של היהדות על רקע היותה דת מונותיאיסטית, המשיך בשנאת הנוצרים על רקע צליבת ישו, והמשיך למסעי הכפשה ושנאה שהגיעו לשיאם בהשמדה שיטתית על ידי הנאצים בתקופת השואה. השנאה הזו, שעיוורה את העולם והביאה לרציחתם של מיליונים, הביאה להקמתה של מדינת נרדפים, מדינת מקלט אם תרצו, בארץ ישראל.
מאז ומתמיד אנו מתייחסים לעצמנו כאל העם הנבחר. היהדות מכילה עוצמה אישית וקולקטיבית, תרבות מפעימה ומעוררת התפעלות, חוכמה, פשטות, יופי וקסם, ומסורת שיש לשבח ולהלל, לרומם ולקלס. ספר התנ"ך שלנו מכיל בתוכו חוקים ודינים מתקדמים ונאורים, פסיקה שנתנה מקום לשונה, לחלש, למדוכא, ומלאה באהבת אדם וכבוד לברוא באשר הוא. גדולי הפוסקים והפרשנים עשו, במשך שנים, שימוש בספר הספרים כדי להביא למשפט צדק וחוכמה, להבחין בין טוב לרע, ולהנחיל ערכים של מוסר אנושי אמיתי, הומאני ויפה – שאפילו החוקים המתוקנים והמודרניים של טובי המחוקקים והמתקדמות שבמדינות יכולים להתקנא בהם.
אולם היופי של הדת שלנו הולך ונשחק, ככל שעובר הזמן ואנשים מנצלים את הכתובים כדי להפכם לקרדום לחפור בו. מהרגע שהמילים והפסוקים ההם, הישנים והטובים, זכו לפרשנות מעוותת, מוטה פוליטית ובעיקר אינטרסנטית, הם איבדו את משמעותם האנושית, והפכו למסוכנים מאין כמוהם. היחס של היהדות לכל אדם באשר הוא, הפך תחת שרביטם של ציניקנים חסרי כל מוסר כליות, למסע השמצה ושנאה מעורר אימה, שבו רבנים שיצאו מדעתם קוראים למותם של מדינאים, לדיכויים של מגזרים שלמים, ולפגיעה באדם השונה, החלש, האחר.
כך לדוגמה, הסבירו "מיטב" הרבנים כמה מסוכן לקיים את מצעד הגאווה - "מצעד התועבה" כלשונם, במדינת ישראל. כדי לאחד את חצרותיהם, להחזיר את כבודם האבוד ומעמדם הנשחק, חזרו אותם ראשי חצרות לפסוק אחד, ישן ונידח, המסתתר בין דפיו של ספר "ויקרא". בעוד שהם מתעלמים מעשרות ציוויים אחרים, הקוראים לענישה חמורה של הסוטים מדרך הישר, בחרו הרבנים לשלהב את מאמיניהם ולצאת נגד מצעד הגאווה.
באותו ספר ממש, מסתתרות אמירות אחרות. מ"ואהבת לרעך כמוך", דרך מצוות אהבת הגר, כיבוד הורים וקשישים, ועד מצוות כיבוד ההורים. יש בו גם פסוקים אחרים, המחמירים לא פחות מאשר זה המתייחס ל"משכב זכר" – מהשחתת הזקן, דרך איסור על כתובות קעקע, ואפילו נגד שימוש במעלי האוב וידעונים. מפליא אפוא לגלות שהרבנים לא נטפלו למקועקעים או לקוראי מדורי האסטרולוגיה בעיתוני סוף השבוע, אלא דווקא להומואים. משהו בהם, בנו, גרם להם לשנאה כל כך עמוקה, שמחקה ברגע את כל המסורת והפרשנות, כל התפיסה ההומאנית שעומדת בבסיס היהדות ונוגעת לאהבת האחר והאדם יציר האל.
התוצאה לא איחרה להגיע: אלימות קשה, שאין לה מקום ביהדות האמיתית, היפה, הנושנה והנשכחת. מכולות אשפה הובערו, שוטרים נפצעו, רכוש רב הושחת. אדם אחד, שטוף שנאה, אף 'הגדיל' לעשות וניסה לרצוח את משתתפי המצעד. אחד מהם, אדם דוד-רוסו, נושא על גופו צלקות קשות מאותה פציעה אומללה במצעד הגאווה הירושלמי ב-2005. היו שכינו זאת "מלחמת אחים", והאשם בה הוא השימוש הציני והמכוער שעשו רבנים ומנהיגים, הכופרים בערכים אוניברסליים ויהודיים.
כיצד הפכנו אנו, הנבחרים, הטובים, הנעלים, לשליחים של מוות, של אלימות, של טרור? מי לקח לידיו את הזכות להפוך את משמעות הספר הנפלא והיפה שלנו, לקריאה לרצח, ומדוע שתקנו אנו לנוכח השימוש הנורא והציני הזה? מדוע הנחנו לו, להם, לתרגם את פסוקיו וליצוק בהם משמעות חדשה, כל כך הרסנית וכל כך איומה?
ובכלל, איך הפך עם, שבמשך מאות שנים נרדף, הוכה, דוכא, סולק, הוגלה, הושפל וכמעט הושמד – לכל כך אלים וכל כך שונא? האם לא למדנו דבר מאותה שנאה עיוורת, הנסמכת על אמונות ישנות ואינטרסים שקופים וברורים לכל בר דעת?
זוהי אפוא המכה התשיעית, והיא מרחפת מעל ראשינו כחרב המתהפכת, המאיימת לקרוע ברגע אחד מאות שנים של אמונה, של אהבה, של מסורת שבבסיסה אהבת אדם אמיתית ומלאה בענווה נוכח הבריאה המופלאה ביותר של האלוהים שלנו – האדם, באשר הוא אדם.
עוד מכות:
לפנייה לכתב/ת 
טל איתן
ארכיון
הפגנות מצעד הגאווה. מה אתם רוצים מההומואים?
צילום: גיל יוחנן
מומלצים
