לא רק בבושקה
מאז התגלתה על ידי דייויד גילמור כשהייתה בת 16, קייט בוש ידעה לייצר גם להיטים וגם מוזיקה ניסיונית למיטיבי לכת. גיא בניוביץ חוזר לשיא האקספרימנטלי של האלבום "Hounds of Love"
דייויד גילמור, הגיטריסט האגדי של פינק פלויד, ישב והאזין בנימוס. השנה היתה 1975, פלויד היתה אחרי שתי יצירות הענק "Dark Side of the Moon" ו-"Wish You Were Here" והפכה רשמית לאחת הלהקות הגדולות בעולם. ועכשיו הגיע אליו ידידו הקרוב ריקי הופר בטענה שהוא חייב, פשוט חייב, לשמוע ילדה בת 16, בת של חברים שלו, ששרה ומנגנת בפסנתר. גילמור, בריטי מנומס שכמוהו, הקשיב.
והוא הוכה בהלם. עד כדי כך, שמימן מכיסו לילדה הקלטות דמו של מספר שירים, ודאג להביא אותם אישית לחברת EMI הגדולה. תלמידת התיכון המוכשרת קיבלה מייד חוזה הקלטות – כן, בגיל 16 בלבד. אבל לקח עוד שנתיים עד שכרזה סקסית להפליא שלה התנוססה בכל לונדון, וברדיו החלו לנגן שיר שהדגים שילוב בין רוק ליכולות אופראיות, בשם "Wuthering Heights". ומאותו רגע, קייט בוש לא הביטה אחורה.
"זה נפלא, הכל כל כך לבן
הנהר קפא כולו
אין נפש חיה על הקרח.
רק אני, גולשת במהירות
חולפת על פני העצים
מותירה חריצים בקרח
קול פרץ, התנפצות,
עקבי כסף מתיזים שלג.
יש משהו נע,
שם מתחת לקרח
נע מתחת לקרח
דרך המים,
מנסה לצאת מהמים הקרים.
זו אני.
משהו, מישהו שיעזור
זו אני".
מהלכת מתה בין החיים
ושוב, צריך לפתוח בהסבר קצר על איך גלגלצ ותחנות המוזיקה הפופולריות עושות עוול לקריירה של מוזיקאים לא מעטים. במקרה של קייט בוש, "אשמתה" היא שידעה לייצר גם להיטים. אבל אל תטעו: בוש היא לא רק "בבושקה". בחינה אמיתית של אלבומיה, כיצירה מתפתחת, מעלה כי מדובר ביוצרת מגוונת ומורכבת, שפוסעת לא אחת בקלילות לתחומי הרוק המתקדם. מלבד דייויד גילמור, היא הודתה שההשפעות הגדולות של חייה היו להקות הרוק המתקדם של שנות ה-70, פרנק זאפה – ובעיקר פיטר גבריאל (הזמר המוביל של ג'נסיס ומי שהקליטה איתו דואט בשנות ה-80).בוש עסקה בכל אלבומיה הטובים בניסיונות לבדוק את טווח ההאזנה של מעריציה. היא לא היססה לשלב דיסטורשן, רעשים, מוזיקה אלקטרונית ומקהלת נשים בולגרית. היא הגיעה לשיאה מבחינה אקספרימנטלית בשני אלבומים: "The Dreaming" משנת 1982 ו-"Hounds of Love" מ-1985. האחרון היווה דוגמה מצוינת לכך שאפשר לייצר אלבום קליט, עמוס בלהיטים ("Running Up That Hill", "Cloudbusting") – ולשלב בו גם יצירות פופ ורוק מורכבות.
במקרה של בוש, אנחנו עוסקים בצד השני של האלבום, שנקרא "The Ninth Wave", שם הלקוח מפואמה של טניסון. "הגל התשיעי" הוא יצירת מופת של עשרים ומשהו דקות, מורכבת משבעה קטעים עשירים, שונים מאוד זה מזה, אבל מרכיבים סיפור משותף. כמו בפואמה של טניסון, מדובר בחלום: חלום או הזייה של אשה, אולי בוש עצמה, המוצאת עצמה לכודה, לבד, במצב של מצוקה. היא האשה הדחויה, מביטה על חייה מהצד, כאילו היא מהלכת מתה בין החיים. ורק הבוקר הצונן מחזיר אותה לחיים – או ליקיצה.
"תנו לי להיות חלשה
תנו לישון
ולחלום על כבשים.
אוו, נשמתם חמה
יש להם ריח של שינה
הם אומרים שייקחו אותי הביתה.
כמו פרגים עמוסי זרעים
הם לוקחים אותי, עמוק ועמוק יותר".
הקטע הראשון, "And Dream of Sheep”, הוא שיר עדין בליווי פסנתר, המוביל אותנו, מטה מטה, לעולם אחר. עולם שבו הכללים הברורים, שהכרנו עד כה, הולכים להשתנות. זו הטריטוריה של בוש, שאותה תעצב בהתאם למה שתרצה. מכאן אנחנו גולשים ל-"Under Ice", סיוט של אשה הלכודה מתחת לקרח. היא זועקת, צורחת – אבל איש אינו יכול לשמוע אותה.
הקטע הבא הוא אחד המרתקים ביותר בקריירה של בוש, שיר (אם אפשר לקרוא לזה כך) בשם "Waking the witch". הוא מתחיל בשקט של נימנום בוקר, קולות מרוחקים מנסים להעיר את הנמה. ואז, באחת, היא שוקעת בסיוט אלקטרוני של משפט מכשפות. "התוודי!" זועק הקול שוב ושוב, והסצנה כולה מקשרת בין האשה השקועה במים, מהקטע הקודם, למנהג להשליך מכשפות למים כדי לבדוק האם יצופו או יטבעו. "צאי מהמים!" היא זועקת לעצמה בסיום, שוב ושוב. הקטע הזה כל כך עמוס בקולות והפתעות, שיש לשמוע אותו שוב ושוב כדי להבין את הרבדים שמהם הוא מורכב.
בוש ממשיכה ברכבת ההפתעות שלה. הקטע הבא, "Watching you Without Me", הוא אחד השירים החביבים עלי. הוא מתאר אשה המהלכת בביתה ורואה את הנעשה בו, כשהיא עצמה איננה. אולי היא מתה וצופה בבן זוגה הממתין לה. שימו לב בעיקר לעבודת הבס הנפלאה כאן. בוש היא חובבת גדולה של בס, ובחלק מאלבומיה (כמו זה) שיתפה את הבסיסט המצוין אברהארט ובר, שמדגים מדוע הצלילים העמוקים האלה אינם רק חלק מיחידת הקצב, אלא כלי ביטוי אקספרסיבי ומרגש.
הקטע החמישי הוא ריקוד אירי בשם "Jig of Life", החוגג את החיים. ממנו גולשת בוש ליצירונת "Hello Earth", שגם היא משהו שצריך להאזין לו מספר פעמים כדי להבין את מורכבותו. האם זהו, כפשוטו, מונולוג של אסטרונאוט המשקיף על כדור הארץ מאי שם, או מטאפורה למשהו מורכב יותר? הקטע הזה כולל שיר יפהפה בליווי פסנתר, ליווי מקהלתי, דיקלום מסתורי בגרמנית – ואלוהים יודע מה עוד. היצירה "The Ninth Wave" מסתיימת בשיר האופטימי "The Morning Fog", המסמל את היקיצה, את ההכרה בכך שמשמעות החיים היא אהבה וקרבה לאהוביך.
יש לה עדיין מה לתרום
בכל אחד מקטעי היצירה הזו נשמעת בוש אחרת. לפעמים קולה צלול, לפעמים צורח, לעתים מעוות אלקטרונית. אבל אפילו יותר מהוכחת עוצמתה כזמרת, שמעטות אם בכלל יישוו לה, היא מפגינה כאן את עוצמתה כמפיקה מוזיקלית. זו בוש בשיאה, בטור דה פורס שמעטות היוצרות – או היוצרים – שעשו משהו דומה לו.האלבומים שבאו בעקבות "Hounds of Love" הפגינו פחות יצירתיות, ונדמה כי אחרי חמשת אלבומיה הראשונים, בוש התעייפה קצת. אבל אז הגיע האלבום "Aerial" לפני שנתיים, והוכיח שיש לה עדיין מה לתרום. האלבום הכפול כלל דיסק של שירים יפים, וגם דיסק של מוזיקה ניסיונית – לא לטעם של כולם – אבל אחר. ובכל מקרה, בוש לא שכחה אף פעם מי הזניק לה את הקריירה. היא המשיכה לשתף פעולה עם גילמור פה ושם - בקטע "Waking the Witch" למשל, ניתן לשמוע ברקע קול רועש של מסוק. לא טעיתם – זה המסוק המפורסם מתוך "The Wall". אנחנו לא צריכים חינוך? אולי, ואולי לפעמים צריך רק פרוטקציה מגיטריסט עם אוזן טובה.
אורי ברייטמן, עורך "רוק מתקדם" מוסיף: "קייט בוש אמרה בראיונות שהיצירה 'הגל התשיעי' תוכננה בתחילה כסרט קולנוע לכל דבר. הסיפור, על פי בוש, הוא על אדם שנשטף מן הסיפון של ספינה טובעת, והוא צף בלילה לבדו באוקיינוס הגדול עם חליפת הצלה ופנס, ומפחד שיטבע אם יירדם. הוא מדמיין מה קורה בבית בזמן שהוא נעדר, וזוכה בביקור מעודד של בן-דמותו מן העתיד, המבקש ממנו להישאר בחיים לטובת שניהם. בבוקר הוא מחולץ מן המים, ולומד להעריך מחדש את החיים שניתנו לו במתנה. בוש אמרה שלא האמינה שתצליח לסיים את האלבום, כי עבדה עליו קשה מאוד, אבל מבחינתה זו היצירה השלמה ביותר שאי-פעם כתבה".
הפינה "מתקדם לאחור" תציג מדי שבוע יצירה מאסכולת הרוק המתקדם. כל הבחירות הן המלצות של החתום מעלה בלבד, ויש לשמוע אותן בווליום גבוה במיוחד, כשכל הסובבים אתכם משוכנעים שהשתגעתם סופית. תיהנו.
לפנייה לכתב/ת 
"Hounds of Love". רכבת הפתעות
עטיפת הדיסק
מומלצים
