עכשיו באים?

קשה לבחור את המילה המתאימה לתאר את המופע המוזר של עמיר פרץ בבית מפלגת העבודה. מול 500 תומכים שואגים החליט שר הביטחון לבצע צעד, שהמילה העדינה ביותר שיכולה לתאר אותו היא פאתטי. "כשאבחר", הוא צעק לתוך המיקרופון בתהרגשות, "אדרוש לפתוח את ההסכם הקואליציוני ולהעביר את משרד האוצר לידי מפלגת העבודה". ועל זה נאמר: נו באמת, עכשיו באים?

• פרץ מאשים את יריביו ומסמן את משרד האוצר
• בעבודה מגיבים לפרץ: מעט מדי, מאוחר מדי
  

לא ברור, חוץ מנואשוּת, מדוע החליט פרץ דווקא הערב להודיע לראש הממשלה ולציבור כולו כי ידרוש את תיק האוצר לאחר שייבחר מחדש. באותה הזדמנות הוא יכול היה להודיע כי יבקש את תיק החוץ או אפילו את לשכתו של אהוד אולמרט. למה להסתפק רק במשרד האוצר אם אפשר לבקש הכל?

האיש השני המושמץ בישראל, שמדורג שלישי או רביעי בסקרי דעת הקהל במפלגת העבודה, שנתפס ככישלון קולוסאלי בדעת הקהל, נראה הערב כמו איש לא רלוונטי המכריז על מהלך עוד פחות רלוונטי. פרץ הכניס עצמו רשמית לפנתיאון הפוליטיקאים בעלי המהלכים הפוליטיים המביכים וההזויים ביותר, ותפס מקום של כבוד לצידו של מתן וילנאי, שהודיע לפני שנתיים כי הוא מסיר את מועמדותו לראשות מפלגת העבודה וחובר לשמעון פרס, בתמורה להבטחה מפרס כי הוא ימונה לשר ביטחון בממשלה שיקים.

לו היה פונה הערב לראש הממשלה, דורש ממנו לפטר את אברהם הירשזון ולהעביר את תיק האוצר למפלגת העבודה כבר עכשיו, זה עוד היה נראה הגיוני. גם אז היו אומרים על פרץ שהוא מדבר משיקולי פריימריס, אבל בכל זאת היה במהלך הגיון כלשהו: החשדות כבדים, התיק מתפנה – קדימה להחלפות. ביטחון תמורת אוצר. אולם לבוא ולהבטיח, מעמדת הנחיתות שבה הוא נמצא, כי הוא יביא את תיק האוצר אחרי הפריימירס - זו הרי בדיחה.

לו היה יכול להביא את התיק הזה, מדוע לא עשה כן לפני שנה במשא ומתן הקואליציוני, כשהיה חזק ולא ניתן היה להקים ממשלה בלי העבודה? ואם חשב לפני שנה או חצי שנה שתיק האוצר הוא התיק הנכון עבורו, מדוע לא נלחם עליו במהלך השנה האחרונה? הוא הרי הבהיר פעם אחר פעם שאין בכוונתו לזוז ממשרד הביטחון, שנוכחותו חשובה. אז מה קרה עכשיו?

מי ששמע את הדברים, השתכנע אולי שלמדינה היה מזל גדול כאשר קיבל פרץ את תיק הביטחון. עד שבא אותו עמיר פרץ, וחצי דקה לאחר מכן במשפט אחד חשף את כל השטיקים. "ה-28 במאי הוא קו התפר מבחינתי", צעק פרץ, "ואני מתכוון ליישם את כל המסקנות שהסקתי בשנה האחרונה. אני אדרוש את תיק האוצר".

במילים אחרות: המסקנות של פרץ הן שהוא צריך לשקם את תדמיתו, ודחוף. אם בדרך נס כפול הוא ינצח את הבחירות במפלגת העבודה, המשימה הראשונה שלו תהיה לנטוש את התפקיד שלדבריו הוא עשה במשך שנה בצורה יוצאת מן הכלל. לא להמשיך ולשקם את מערכת הביטחון ואת צה"ל חלילה, אלא להתחיל לשפץ את תדמיתו האישית של עמיר פרץ. ועל זה נאמר: נו באמת.