פסק הלכה מהפכני: "כן" לקטניות בפסח

הציבור מתחנן כבר שנים, יש שלא התאפקו, פסקו לעצמם והתירו את הנדר, ולקראת פסח תשס"ז כבר רואים תוצאות. 800 שנה אחרי שהונהג, נשבר לראשונה הקונצנזוס בקרב הפוסקים האשכנזים בשאלת הרלוונטיות של איסור הקטניות: רבני "בית הועד של מכון שילה" פרסמו פסק הלכה המתיר לאשכנזים בארץ ישראל לחדול מהמנהג.

בראשית הדברים מצטטים הרבנים שלושה מראשוני הפוסקים שכתבו נגד המנהג, כמו ה"טור" שכינה אותו "חומרא יתירה" וה"בית יוסף" שהוסיף: "מנהג שטות הוא". "מעולם לא היה זה מנהג המקום בארץ ישראל" כתבו הרבנים, שהרי "לא נוצרה מציאות שכל אנשי הארץ ינהגו בה". לטענתם, אם אכן היה זה המצב – היו גם הספרדים והתימנים נוהגים את האיסור.

הרבנים פסקו עוד כי כל אדם צריך לנהוג כפי מנהג המקום, ובמיוחד כשהוא משתקע בו, והוסיפו: מי שלא רוצה – שלא יאכל קטניות, אבל "אין לשום אדם רשות לדרוש מאחרים ולכפות עליהם לנהוג כמנהגו". בבית הדין ציינו עוד כי פוסקים אשכנזים רבים שלא נהגו כך במדינותיהם, ולכן ודאי שזו צריכה להיות הפסיקה גם בארץ ישראל.

בהמשך מציינים הרבנים את האיסור "לא תתגודדו" הקובע, על פי הרמב"ם, כי אין לנהוג כמה מנהגים שונים במקום אחד. "המחייב את בני ארץ ישראל להנציח מציאות של עם מפוזר ומפורד - מקבע את עם ישראל בחיי גלות של קהילות ועדרים לנצח", קבעו רבי המכון.

אז מי אתה, הרב בר-חיים?

הרב דוד בר-חיים מספר כי הוא עצמו אורתודוכסי למהדרין, בוגר ישיבות "מרכז הרב" ו"הכותל", אך מעיד על עצמו כמי שאיננו שייך לזרם מסויים. "אני לא חסיד של השקפות, אלא יותר של תורה, עיון אמיתי והסקת מסקנות" הוא אמר.

אב בית הדין סבור כי הרגשת החובה להשתייך היא מהבעיות הקשות של האורתודוכסים בני זמננו. "במקום ללמוד את התורה בצורה הוגנת ופתוחה ולראות מה כתוב בה בכל נושא – רוב הרבנים נוהגים לירות את החץ ורק אחר כך לסמן את המטרה". לדבריו, בקרב רבני בית הועד "אין אחידות השקפתית, אבל לכולם יש את הפתיחות לבירור האמת מבלי להיגרר אחר סיסמאות".

הרב בר-חיים מספר כי מאז פורסם הפסק צירפו את חתימתם רבנים נוספים. כמה אחרים, מוכרים יותר, סיפרו לו כי אף הם סבורים כמוהו, אך "פוחדים לדבר".

לדבריו גדולי הפוסקים האשכנזים, כמו הרבנים יוסף שלום אלישיב ואברהם שפירא, מסרבים להתיר את הקטניות מטעמי השקפה ולא בשל תפיסתם ההלכתית. "הם סוברים שיהודים אשכנזים צריכים להישאר כך לכל דבר ועניין ולנצח, כאילו היינו בגלות", אמר הרב. לטענתו, בענייני הלכה הרבנים יכולים וחייבים לפסוק והציבור חייב לשמוע, אבל לחכמים אין כוח ולגיטימציה לקבוע לאדם את זהותו. "אם אדם רוצה לראות עצמו כיהודי בארץ ישראל ולא כיהודי אשכנזי - הוא רשאי לעשות זאת ולשנות כיוון".

ומה אומרים הרבנים?  

הרב יובל שרלו, ראש ישיבת ההסדר בפ"ת ומראשי "צהר" מסכים כי "במקום להבדיל בין ישראל לעמים מבדילים מנהגי הכשרות בין ישראל לישראל", אך מתנגד נחרצות למסקנת רבני "מכון שילה". לדבריו אין לחתור לביטול איסור הקטניות אלא רק למניעת החיכוך בין העדות השונות, תהליך שצריך להיעשות אף הוא "על קצות האצבעות".

הרב שרלו מכוון בדבריו ל"עצבנות האשכנזית" בכל הנוגע למנהגים מעין אלו, שלדבריו היא שהחמירה עוד ועוד את מנהג הקטניות, והפכה אותו כמעט לחמץ גמור. "בני זוג מעדות שונות לא יכולים היום לעשות את הפסח אצל ההורים בגלל המנהגים השונים" אמר הרב, וקרא לחזור למקור, ולאסור באכילה רק את הקטניות עצמן. "החומרות שנוספו בשנים האחרונות הן חומרא דאתי לידי קולא (החמרה שעלולה להפוך להקלה), משום שבגללן באים היום צעירים רבים לבטל את המנהג כולו".

על הקריאה להגדרת זהות חדשה כ"יהודי ארץ ישראל" ולנהוג כמנהג המקום אומר הרב שרלו: "למען היושר האינטלקטואלי כדאי תמיד להתחיל מהלכים כאלה בקבלה על עצמנו. אחרי המבחן הזה נחשוב אם יש בכלל מקום גם לביטול מנהגים". כדוגמה, ציין שבארץ ישראל נהגו להתפלל כל יום תפילת ותיקין ולקום ל-40 ימי סליחות לקראת הימים הנוראים.

הרב הספרדי שמואל אליהו, רב העיר צפת, לא ממש במשחק. כמביט מן הצד הוא אומר כי לפסק החדש אין כל משמעות משום שמדובר בקהל עצום של בני אשכנז שנוהגים כך באדיקות, ומספר מצומצם מאוד של רבנים לא מוכרים שהתירו את הקטניות.

עם זאת הוא אומר בשם אביו, הרב מרדכי אליהו, ממנהיגי הציונות הדתית: "ראשוני האשכנזים בירושלים לפני קום המדינה התירו קטניות ירוקות ואסרו רק את היבשות, אך כשעלו תלמידי הגר"א והבעל שם טוב ארצה, הם 'הביאו איתם' מאירופה את האיסור גם על הקטניות הירוקות". על פי פסיקת הרב אליהו-האב, כיוון שראשוני האשכנזים בישראל נהגו להקל בהן – כך צריכים לנהוג גם האשכנזים כיום.