מכת ההשתקה

נערות דתיות עד גיל 18 מדווחות על אירועי תקיפה מינית פי שלוש מאשר נערות שאינן דתיות. גילוי עריות בקרב משפחות דתיות מדווח בשכיחות זהה בקרב נערות ונשים דתיות ושאינן דתיות. שנים נהגנו לחשוב שפגיעות מיניות נמצאות בקרן זווית של הרחוב החילוני, המופקר. אנחנו מתלבשות בצניעות, שומרות נגיעה ומוגנות מכל רע.

החומה החלה להיסדק בשנים האחרונות. בשקט ובהיחבא הסיפורים החלו להישמע. בקול מהוסס, בדאגה רבה ובאימה. בפחד להשחיר את פני החברה האיכותית שאני חלק ממנה, פחד לפגוע בבני משפחתי, באח בוגר, במנהל המכובד, ברב הנערץ. ופחד שהדבר יפגע בסיכויי להינשא. תילי תילים של פחדים ואימה, של השתקה ועצימת עיניים.

"לבשתי בגדים לא נקיים, הזנחתי את ההופעה שלי בצורה קיצונית, לא הרשתי לאף אחת מהמורות והמדריכות שלי לגעת בי. בהתחלה התעלמו. עד שהגיעה מדריכה חכמה, שאלה, הבינה, סיפרתי לה על אחי. הוא לומד בישיבה מכובדת. בכל שבת חופשית ובכל חופש בו היינו שנינו בבית היה נכנס בלילה לחדר שלי, נכנס למיטה שלי ונוגע לי בכל הגוף... כך היא סיפרה לראש האולפנה, הוא הבטיח שיטפל אבל לא עשה כלום".

הנפגעות הדתיות נושאות את נטל הפגיעה בבדידות במשך תקופות ארוכות. הן מתקשות לשתף מישהו במה שעברו ראשית כי להן עצמן קשה מאד לעכל את הפגיעה, את הסתירה בין האדם הטוב והמוערך בו הן האמינו לבין האדם הכוחני והמנצל שהתגלה להן. ושנית, קשה להן לחשוף את עצמן כנפגעות. בחברה קטנה ומשפחתית בה כולם מכירים את כולם, אם סיפרת לאחד סיפרת למאה והפכת להיות שיחת היום.

כאשר הנפגעת מעזה לחשוף את סיפורה ולפרוץ את חומת הבדידות החברה מגיבה בהאשמה קשה ובוטה שלה. החברה הדתית מאופיינת ברמה גבוהה של אידיאליזציות ובמיוחד אידיאליזציה של דמויות גבריות בעלות סמכות רוחנית. דמות הצדיק הינה גורם בעל משמעות נפשית נכבדה. הוא מייצג את הערכים אליהם אנו שואפים כחברה-קדושה, ידיעת תורה, גמילות חסדים ורמה רוחנית גבוהה. עם הגשת התלונה השורות סביב בעל הסמכות מתהדקות.

הוא זוכה לתמיכה רחבה של גברים ונשים הקרובים אליו מתוקף היותו אדם חזק ובעל מעמד הוא מרושת ומוקף באנשים חזקים. בעימות בין המתלוננת לתוקף הפיתוי לעמוד לימין התוקף גדול. התוקף בהכחישו את מעשיו פונה אל הרצון האוניברסלי שלא לראות רע, לא לשמוע עליו ולא לדבר עליו. לעומת זאת המתלוננת מבקשת מהחברה לחלוק עמה את משא הכאב. הכאב האישי שלה והכאב החברתי הכרוך בהתנפצות של דמות אידיאלית, מעין התנפצות הלוחות.

היא תובעת מעורבות ופעולה, והיא תובעת יכולת להכיל סתירות קשות. זו תביעה קשה יותר ולכן מעטים נענים לה. הרוב יעדיפו להישאר מחוץ לסיפור במקרה הטוב או להתגייס לטובת הפוגע במקרה הפחות טוב וכך שוב נותרת המתלוננת לבדה. כעת היא כבר אינה בודדה כי כולם שותפים לסיפור שלה, ערוותה נחשפה ברבים אבל מול הספקנות, האשמה וחוסר הרצון להאמין היא עומדת לבדה.

כאשר אנחנו כתנועה נחלצות לעזרתה ונכנסות לתמונה החיצים מופנים כלפינו - השפה כלפינו עשויה להיות מאד תוקפנית וכוחנית, בניסיונות לקדם את הטיפול במקרה אנו זוכות להצעות כמו: תכתבו מכתב התנצלות ונראה את העניין כסגור או לחילופין לאיומים על-ידי עורכי דין מהבכירים בארץ.

הזיכרון הקולקטיבי שלנו כחברה מלמד אותנו כי גם מחנכים דגולים ורבנים נכבדים נפלו בנושא זה וכי הדבר עשוי לקרות לכל אחת על-ידי כל אחד, בין אם הוא בן משפחה, איש תחזוקה, נהג, מנהל, מורה, מטפל, רופא או רב. המודעות לכך מהווה חיסון מפני הנפילה, הן של היחיד כפוגע, הן של היחיד כנפגע והן של כולנו כחברה.

מכות קודמות

• מכת הארץ
• מכת האדישות
  

אילת וידר כהן היא פסיכולוגית קלינית, פעילה ב"קולך" בטיפול בפגיעות מיניות