חייך, גם אם אכלת אותה
20 שנה בדיוק אחרי "אבא גנוב", כשיוצא לחנויות מארז סרטי הדי.וי.די של הסדרה, שוב מוצא את עצמו יהודה ברקן בכותרות העיתונים. הפעם אחרי שנעצר בנו רועי בחשד לסחר בסמים. סיבה טובה להודות לאל שעצר בזמן את הידרדרותו של הבן והזדמנות להיזכר בנוסטלגיה בסדרת הסרטים שכבר הפכה לסוג של קלאסיקה. יהודה ברקן מודל 2007, תמיד אופטימי
רועי ברקן היה אמור להפיק ולערוך ערב מחווה לאביו, יהודה ברקן, לכבוד צאת מארז הדי.וי.די של טרילוגיית הפולחן "אבא גנוב" בכיכובו של האב. אבל במקום לנצח על השמחה, ברקן ג'וניור נשלח לתא המעצר לאחר שנתפס מוכר קוקאין לשוטר סמוי. השוטרים עלו על עקבותיו של ברקן אחרי שאסי דיין ובנו ליאור שנמנו עם הקליינטים שלו הלשינו עליו. עורכי עיתונים ואתרי אינטרנט שהציגו את מעללי ברקן הצעיר במועדון התל אביבי ברקפסט קלאב לא התאפקו והשתמשו בכותרות: "בן גנוב" ו"האב גנוב, הבן חשוד". וכך מצא עצמו ברקן האב, בגיל 62, בעיצומן של ההכנות לפסח ולצאת המארז, מתרוצץ בין עורכי דין, חוקרי משטרה, בית המעצר וקציני מבחן בניסיון לסייע לבנו. "לפני כמה שבועות, ביום חמישי בלילה, אני מקבל טלפון מעורכת דין והיא אומרת: 'הבן שלך במעצר'", משחזר ברקן. "אתה חוטף זץ היסטרי. מיד התעשתי ושאלתי אותה: 'על מה?', ואז היא מספרת לי על מה".
בחיים ישנה התמודדות עם היצר הרע. יהודה ברקן (צילום: דברי כחלון)
אז איך אתה מתמודד עם המצב?
"ביהדות מלמדים אותך לברך על הרע, כפי שאתה מברך על הטוב, ואני אף פעם לא הבנתי את זה. מה פתאום לברך על הרע? כששמעתי שרועי נעצר ועל מה, הסתכלתי כלפי מעלה ואמרתי: 'ריבונו של עולם, תודה שעצרת לי, תרתי משמע, את הילד ואת ההידרדרות שלו'. הרי אם לא היו תופסים אותו, לא היינו יודעים מה הוא עושה, ומי יודע לאן זה היה מידרדר ולאן הוא היה מגיע. כידוע, קוראים בעיתונים איך הסיפורים האלה מסתבכים.
"בגלל שאני מטבעי טיפוס סנטימנטלי, אם הייתי מקבל את הידיעה על רועי לפני החזרה שלי בתשובה, אני לא יודע אם היינו מסוגלים לשבת כאן. אני כנראה הייתי מתאשפז. היום אני מבין שיש מהלכים שקורים לך בחיי היומיום, וישנו מישהו שמכוון אותך, ואתה, כמו פיון, מונע על ידי כוח עליון, וצריך לדעת לקבל ולהבין וגם להודות. אני מקווה שמעכשיו הילד שלי יפנים את המסר ויעבור לדרך אחרת לגמרי".
לא היה לך אפילו כעס כלפי האלוהים שהוא מעמיד אותך בניסיון?
"להפך. אין בי כעס. אני כאמור מודה לו לבורא עולם על מה שהוא עשה, ועל מה שהוא לא עושה. אם זה לא היה מתגלה לי, אז הייתי כועס".
בזכות החזרה בתשובה ברקן מצליח להבין מה משך את בנו לצדדים האפלים של חיי הלילה. "בחיים ישנה התמודדות עם היצר הרע", הוא אומר. "כשבאים ואומרים לך: 'אתה מוכר מנה ומקבל 150 שקל תוך דקה', זה מפתה. אין הרבה אנשים שמרוויחים 150 שקל לדקה. אחד החוקרים במשטרה סיפר לי: 'הסוחרים האלה עושים כסף'. רועי אומנם ארגן מסיבות וערבי קריוקי נפלאים, אבל הוא רצה עוד. מדי פעם הייתי מגיע לאירועים שלו, יושב מהצד וגאה בילד. שבוע לפני שהוא נעצר הוא הספיק לארגן ערב נפלא לעמותת גדולים מהחיים שמסייעת לילדים חולי סרטן".
ברקן מודע לכך שהפרשה זכתה לכותרות בגלל הייחוס המשפחתי של הצאצא שלו. "עכשיו צריך לעבוד ולטפל ולנסות למנוע שהקייס של רועי לא יהווה קייס לדוגמה. זאת הבעיה הכי גדולה", הוא אומר. "ברור שבגלל שהוא הבן של יהודה ברקן הוא עלול לחטוף אותה. אתה יודע כמה סוחרים קטנים כאלה מסתובבים חופשי? זה לא שתפסו אותו עם קילוגרמים של סמים. תפסו אותו עם 0.8, מכירה של כמה גרמים של קוקאין. זה לא משנה, מכרת? התעסקת בזה? מגיע לך ניעור. אני מקווה שבבית המשפט יבינו שמדובר בניעור. בכל זאת זה פעם ראשונה של בני, ולא מדובר בפושע מועד, אלא בבחור שמעד. אני מקווה שבאמת יתחשבו בעניין הזה. אנחנו מנסים לגרום שהוא ישתחרר לפני המשפט".
אתה כועס על עמיתך אסי דיין שהלשין על הבן שלך?
"אני לא כועס על אף אחד, באמת שלא. אני מוכרח להודות שהופתעתי, אבל לכעוס אני לא כועס. אני משוכנע שכשאסי אמר את מה שהוא אמר, הוא לא היה בשליטה מלאה. אני אוהב, מעריך ומעריץ את האיש, וצר לי על כך".
יצא לך לעבוד עם אסי בעבר?
"לא עבדתי איתו אף פעם יחד, אבל לא הרבה אנשים יודעים שבסרטי 'נשיקה במצ"ח' הכנסתי אותו בסוד התסריט, והוא בא עם הרעיון של סיום הסרט".
אתה חש אשמה שנכשלת בתור אבא?
"כן. כנראה שבאיזה מקום הייתי אבא גנוב לא רע, אבל הטעות שלי היתה שהייתי יותר מדי בטוח שדבר כזה לי לא יקרה. הרי היינו ביחסים טובים וקרובים. מצד שני, אני לא רוצה להתהדר או להתחבא מאחורי איזשהו מכסה של 'אני עשיתי את המקסימום'. להפך. אני אומר, הייתי צריך לעשות יותר ולראות בזמן מה הסיפור של הילד. זה סימן טוב לכל אותם ההורים שהולכים בהרגשה של 'לי זה לא יקרה', שכדאי שיבדקו את עצמם פעם שנייה".
איך התגובות ברחוב לכל הפרשה?
"התגובות מדהימות. אני מוכרח להודות שגם בקטע הזה הופתעתי לטובה. גילויי ההשתתפות בעניין מרגשים אותי. אנשים ניגשים אליי ושואלים: 'תשמע, מה אפשר לעשות ולעזור?'.
אני אומר קודם כל תודה רבה, ומי שרוצה לעשות משהו צריך לבוא ולהתפלל, כי בסך הכל כל מה שיקרה הוא פועל יוצא של אותו מצב רוח של אותו שופט שיקום בבוקר עם הכוונה מלמעלה, וזה מה שיקבע. בינתיים אנחנו משתדלים להראות שכבר עכשיו אנחנו מבינים, מקבלים עלינו את הנושא של האשמה, ומתכוונים לקחת את הילד לטיפול ולא להזניח את הנושא".
הפרשה מעיבה על צאת המארז החגיגי של גלובוס יונייטד במסגרת החגיגות הנוסטלגיות לציון 20 שנה ל"אבא גנוב". הסרט הראשון בסדרה הפציע ב־1987, זכה להצלחה עצומה, והפך לחלק מעולמו הרוחני של דור שלם. הרבה מים זרמו בכנרת מאז שברקן חבש לראשונה את כובע המצחייה הצחור של הספן צ'יקו. בשנים שחלפו מאז ברקן המיר את כובע המלח בכיפה גדולה, בן ציון מבת ים, שגילם את בנו, חי כיום בניו יורק, אלונה קמחי הפכה לסופרת מפורסמת, קרן מור לקומיקאית נערצת, אילנה ברקוביץ' (שנהגה להתקוטט בצילומים בחיבה עם אחיה החורג בן) הפכה לאם ולאשת טלוויזיה, והספינה הרעועה של צ'יקו היא אתר תיירות בטבריה, שעולים אליו לרגל ומצטלמים לידו.
"אבא גנוב" עסק במאבק המשפטי של צ'יקו (ברקן), הספן הגרוש מטבריה, ברעיה לשעבר (מור) שהתחתנה עם מיליונר מאמריקה וחוזרת לקחת את הילד. במסגרת המאבק המשפטי צ'יקו נעזר בעורכת דין תל אביבית (קמחי), גרושה ואם לבת. וכמובן מתפתח רומן. ברקן לא ממש זוכר איך בדיוק נולד הרעיון ל"אבא גנוב", והוא מנסה לשחזר. "אחרי שהסתיימו נישואיי הראשונים תמיד התחברתי לנשים שכבר היו להן ילדים. גם כשהתחתנתי עם נילי, רעייתי השנייה, היא באה עם נדוניה מוכנה, שאני כמובן אימצתי אותה. אמרתי לעצמי: 'אם אני כל כך מתחבר לכל הנושא הזה, למה שלא אעשה סרט שמביא את הבעיות שקורות לבעל שצריך לגדל ילד לבד. אשה שמגדלת לבד ילד - את זה כולם מכירים".
ומאיפה צץ הרעיון שתהיה ספן מטבריה?
"אני באמת שלא יודע. יכול להיות שיש כאן באיזשהו מקום הגשמת חלום כמוס וקטן שלי. כשהייתי ילד התחפשתי לא פעם למלח. זאת כנראה שריטת ילדות. מאחר שלא יצא לי להיות סקיפר בחיים, אז לפחות זה יהיה בסרט".
"אבא גנוב" שאב השראה ממלודרמות כמו "קרמר נגד קרמר" ומ"סיפורו של אלוף". הוא נכתב על ידי חיים מרין (שביקר עם ברקן במועדוני פנויים פניות כדי לשמוע סיפורים על גירושין), ופנחס עדן ובוים על ידי יעקב (ינקול) גולדווסר ("מתחת לאף"). הם ליהקו שחקניות צעירות ולא ממש מוכרות לתפקידים הראשיים.
קמחי גברה על שחקנית מצודדת ומפורסמת שברקן מסרב להסגיר את שמה, ומור הצעירה, שזה עתה סיימה את לימודי המשחק, נבחרה להיות האמא ("מיד ידענו שלבחורה יש איכות של שחקנית ברמה בינלאומית, יש לה את הגלאמור. היא פשוט אדירה. לא ידענו שהיא כזאת קומדיאנטית").
לתפקיד הילד נבחר בן ציון, בנה של אשת יחסי הציבור מלי ציון. "במשך שלושה שבועות עשינו מבחני בד", נזכר ברקן. "בחנו 4,000 ילדים וחשוב היה לנו שתהיה כימיה בין הילד לביני. הגיעו אומנם ילדים ששיחקו טוב, אבל זה לא היה זה. זה פשוט לא נדבק. ינקול הציע לעשות טסט לבני עידו, שהיה אז בן שבע. עידו היה מאוד נחמד, אבל זה היה 80 אחוז. מאחר שאני פרפקציוניסט היסטרי, אמרתי לינקול: 'אני צריך מאה אחוז'. באיזשהו שלב ינקול הציע שאולי נלהק בת לתפקיד, אולי בין הבנות נמצא מישהי טובה, וכך אולי נתקדם. חשבתי שזה רעיון נהדר".
שלושה ימים לפני שברקן וחבורתו עמדו לפרסם מודעה שקוראת לילדות ישראל להתייצב למבחנים, "מגיע אלינו למשרד ילד פספוס בן שבע שלבש גופייה ומכנסים קצרים. הוא בא עם אמא שלו. הילד הסתכל עלינו ואמר: 'יהודה ברקן, אני הבן שלך, נעים מאוד'. שאלתי אותו: 'איך קוראים לך, בן שלי?', והוא אמר: 'בן", עניתי: 'בסדר, אבל איך קוראים לך?', והוא השיב: 'בן'. הדיאלוג הזה, והצורה בה הוא הציג את הדברים שכנעו אותי שמצאתי את הילד. אמרתי לו: 'אל תזוז'. קראתי לינקול, ואמרתי לו תביא עכשיו צלם, לא משנה מי, אני רוצה לעשות טסט. כשראינו את התוצאות אמרנו: 'זה האיש'. כך נולד סטאר קטן ששיגע את כולם. סוג של שירלי טמפל".
ואיפה מצאתם את אורי שמיר, הלוא הוא עורך דין קוגלר הממושקף, הרע, הפוץ, הקלמזי שתמיד נופל למים, חוטף עוגות בפרצוף ומתלונן "אני לא מאמין"?
"ידענו שמבחינת הטיפוס זה צריך להיות פרצוף שדורש סטירה. לא היה קל למצוא אחד כזה. יום אחד הגיע אורי שמיר, ושאלנו אותו: 'מה אתה עושה?', אז הוא אומר: 'אני נגן צ'לו בתזמורת הפילהרמונית', תהינו מה הוא מחפש אצלנו, והוא הסביר שהוא רוצה לחלטר בתור שחקן, ואחרי הטסט הבנו שקלענו בול. היום הוא עדיין מנגן, ומדי פעם משחק".
"אבא גנוב" זכה לביקורות סבירות. יהודה סתיו כתב ב"ידיעות אחרונות": "קיטש מפואר". מאיר שניצר גרס בספרו על הקולנוע הישראלי ש"היעדר מקוריות הוא התכונה הבולטת של הסרט".
הבימוי של "אבא גנוב 2" מ־1989 הופקד בידי אבי כהן, והפעם צ'יקו עוקר לגוש דן בעקבות אהבתו לפרקליטה גליה, ועובד בהדרכת תיירים בנמל יפו. ושוב יש בלגנים שמאיימים לקחת את בן מידי אביו ולהשליכו למוסד חוסים. השניים מפליגים לאיי יוון, ובאיזשהו שלב הם מתקוטטים ובן בורח עם הספינה.
לנצח נזכור איך צ'יקו קפץ מהליקופטר אל סיפון הסירה. גם סצינת החתונה לצלילי השיר "נשבע" של חיים משה שבה החתן מדדה על קביים, היא בלתי נשכחת. "אבא גנוב 2" חולל סערה כשהקרן לעידוד סרטי איכות מקוריים הזרימה כספים ליוצרי הסרט, מה שהעלה את חמתם וזעמם של חלק מהמבקרים.
ב־1991 הפתיע ברקן כשחבר לבמאית הצעירה איילת מנחמי ומסר לה את מושכות בימוי "אבא גנוב 3". כולם תהו מה לאשף סרטי המתיחות והבורקס ולצעירה השינקינאית והמתוחכמת. הפעם צ'יקו, גליה והילדים עקרו לאילת. אושרם מופר כשמיליונר יהודי מאמריקה, שנישא לרעייתו הראשונה של צ'יקו, עומד להקים קניון בחוף אילת, ותוך כדי הוא מתכוון לנשל את הדייגים מהמזח. צ'יקו יוצא למאבק, מסתבך ונשלח לכלא.
"אבא גנוב 3" היה הסרט היחיד שצולם במהלך מלחמת המפרץ הראשונה. ההפקות הזרות ברחו אז מהארץ, והקולנוענים המקומיים הסתגרו בחדר האטום. ברקן וצוותו ירדו לאילת עם מסכות האב"כ, ועבדו תוך כדי האזעקות. "המלחמה הכניסה את כל הצוות ללחץ, אבל מצד שני זה יצר אווירה מאוד אינטימית ומשפחתית", הוא מספר. "באזעקות היינו כולנו יחד באותו מקלט".
ברקן אף נאלץ להחליף את השחקניות הראשיות: עירית שלג החליפה את הפרקליטה קמחי וחלי גולדנברג את האמא מור. "בגלל שאלונה וקרן קצת פחדו, ובגלל שהיה קשה להשיג אותן, לקחנו שחקניות אחרות. עליי להודות שלא כל הקהל קיבל את החילופים הללו".
בכל מקרה צ'יקו הפך לאחת הדמויות המפורסמות בתולדות הקולנוע הישראלי. "צ'יקו הופך בהדרגה למין גיבור על ישראלי שנמצא מעבר לכל הבחנה עדתית או פוליטית", אבחן אורי קליין ב"הארץ" ב־1991.
יש לך הסבר להצלחה המרשימה של סדרת "אבא גנוב"?
"ההצלחה היתה פועל יוצא של הזדהות. הוא הפך מאוד פופולרי באותן שנים בקרב ילדים. אחרי כל סרט של 'אבא גנוב' הפכתי למעין פסיכולוג סוג ג'. היתה עלייה לרגל למשרד שלי של אמהות חד הוריות וגם של אבות שהתגרשו. הם באו עם הילד כדי להראות לו ששום דבר נורא לא קרה, ושהנה גם יהודה התגרש בסרט ונשאר עם הילד. הייתי מעין חיזוקית של הילדים".
- את המשך הכתבה ובה גם מידע על "אבא גנוב 4" תוכלו לקרוא בגיליון החדש והחגיגי של "פנאי פלוס
"