קחו דוגמא מהכוהנים

כל אחד מאיתנו מכיר כמה אנשים ששם משפחתם "כהן". ישנם שמות שהם כה שגורים בפינו עד שלמעשה הם אבדו את משמעותם העמוקה והמקורית. תארו לעצמכם שהיינו מוסיפים לשם משפחתם מילה נוספת והיינו מכנים אותם "כהן דת", זה כבר היה נשמע אחרת לאוזנינו הבלתי מתורגלת. אבל זה בדיוק זה, 'הכהנים' של היום הם צאצאיהם של אותם כהני המקדש, בניו של אהרן הכהן הגדול הראשון, אחיו של משה ואבי שושלת הכהנים.

מתי כל זה התחיל? ובכן, בפרשתנו 'צו' השנייה שבספר ויקרא, מתחיל תהליך מינויים של הכהנים. יש כאן תפיסה לא דמוקרטית. שבה המינוי לכהן עובר מאב לבנו, והוא איננו נחלת הכלל. לא כל מי שרוצה יכול להיות כהן. היתרון הוא (מעבר לקדושתם של הכהנים) שהידע, הערכים והחינוך של השבט מבטיח את נאמנום ומחויבותם העמוקה של הכהנים לתפקידם. אך דווקא הציווי הלא דמוקרטי הזה מחזיר אותנו חזרה אל הגישה הדמוקראטית המקורית של התורה. שכן במקור היה כהן בכל משפחה. הבן הבכור במשפחה התמנה אוטומאטית להיות כהן. נכון, היו אלה דווקא הבנים, ונכון, עם הבן השלישי רצה להחליף את אחיו הבכור במעמד הנחשק הוא לא יכול היה לעשות כן. אבל עדיין כמעט בכל משפחה, ובודאי בכל משפחה מורחבת היו כהנים משפחתיים. דהיינו כהני המקדש הפוטנציאליים יוצגו על ידי כל העם כולו.

הגורם להחלפתם של הכהנים המשפחתיים בשבט כביכול 'מקצועי' של כהנים נעוץ באותו חטא קדמוני של בניין העגל. הבכורות היו אלה שדחפו לפי חז"ל לבניין העגל בניגוד לאהרן שניסה לבלום אותם על ידי שיתוף פעולה מבוקר. הכישלון המבני הזה גרם להתקת המנהיגות הרוחנית של העם מהבכור לכל משפחה ומשפחה לשבט מוגדר ומתוחם של כהנים.

במעבר חד ואסוציאטיבי לימינו אלה. ימים של אחד ממשברי המנהיגות החריפים שידעה מדינת ישראל. האם לא היה צריך לומר כלשון הילדים 'סטופ!' ולמנות לזמן מסויים: שר אוצר מקצועי, שר ביטחון מקצועי, שר משפטים מקצועי כבר מונה. האם לא הגיע הרגע שבו אנו זקוקים לפסק זמן, לשידוד מערכות. ההגה של המדינה נמצא עתה בידיים המדאיגות אזרחים רבים ביותר, מעמדה הציבורי והבינלאומי של הממשלה נמצא בשפל המדרגה. בכל יום מתקבלות כאן החלטות הרות גורל.

האם לא הגיע הזמן להמיר את שלטון 'הבכורות' הדמוקרטי בשלטון 'הכהנים' הפחות דמוקרטי? נכון לא לתמיד, הרי אפילו מעמד העל של הכהנים בבית שני החליף מעמד חדש דמוקרטי יותר של ה'חכמים' שהיה פתוח לכל אחד מבני העם, אבל זה כבר באמת סיפור אחר. אבל הסיפור שלנו, כאן ועכשיו מחייב אותנו לבחון מחדש את השיטה כולה.