שטח אחסון אינסופי? עבודה בעיניים
מה התועלת בנפח אחסון אינסופי כאשר אפשר להוביל אליו רק זרזיפים של מידע?
לאחרונה הכריזה יאהו! כי תתחיל לספק למשתמשי Yahoo Mail שטח אחסון בלתי סופי, לרגל עשור לשירות הדואר האלקטרוני המקוון של החברה וצורכי המידע הגדלים של המשתמשים. מנהלי גוגל הצהירו בעבר כי Gmail ימשיך לגדול בהתאם לצרכים של הגולשים (גודל התיבה היום היא כ-2.8 גיגה בייט). ואילו מיקרוסופט הכריזה כי גם הדור הבא של הוטמייל, Windows Live Mail, יציע תיבה בנפח "אינסופי".
בפועל, על אף הגידול המואץ בשימוש בקובצי מדיה עשירים כמו וידאו ותמונות, שירותי הדואר האלקטרוני מוגבלים לרוב לגודל מרבי של 10 מגה בייט לכל הודעה. התוצאה היא שכל משלוח של קובץ וידאו בגודל 15 מגה בייט הופך למסע מפרך. מבקשים מהנמען לשלוח שם וסיסמה לאתר ה-FTP שלו, ואם ה-FTP חסום (כפי שנהוג בהרבה מקומות עבודה) נאלץ השולח לבחור בחלופות עקומות כמו yousendit.com. לעתים מתברר כי הנמען לא קיבל את ההודעה על הקובץ הממתין לו בשרת ולפעמים הקובץ נתקע באמצע ההעלאה. מה התועלת בנפח אחסון אינסופי כאשר אפשר להוביל אליו רק זרזיפים של מידע?
כאשר הושק Gmail, הבטיחו ראשי גוגל כי לעולם לא נאלץ למחוק הודעות בזכות נפח האחסון הגדול. זו הבטחה יפה, אך האם היא באמת מייעלת את חיינו המקוונים? בתיבת ה-Gmail שלי יש הודעות בנפח מאות מגה בייטים – אותן אני לא נדרש למחוק, אך מנגד, רובן לא נחוצות לי עוד ומתווספות להררי הקבצים המיותרים בדיסק הקשיח. שירותי הדוא"ל המקוונים לא מציעים היום כלים נוחים לסידור ההודעות, גם לא Gmail – מנוע החיפוש המשולב באתר יעיל בעיקר לאיתור הודעות ספציפיות, ואילו משתמשים רבים לא משתמשים כדרך קבע בתוויות (labels) של השירות לארגון ההודעות.
אם מותר קצת להתפרע, הפנטזיה שלי משלבת בין שירות דוא"ל לאחסון חכם, כזה שיכול לקבל את הקבצים המצורפים בהודעות המתקבלות ולארגן אותם מחדש על פי סוגים (וידאו, תמונות, טקסט), תגיות, תאריך קבלה, גודל קובץ ועוד. אולי Platypus (או GDrive), שירות האחסון העתידי של גוגל יבשר על מהפכה, אך כל עוד שירותי הדואר האלקטרוני ימשיכו להיות בסיסיים וצווארי בקבוק ימשיכו לחבר ביניהם, הדיבורים על שטח אחסון אינסופי אינם אלא עבודה בעיניים.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
