"כן, אבל אל תחשוב שאני קלה להשגה"

ערב אחד, לפני מספר חודשים, נסעתי לדייט עם מישהי שהכרתי באינטרנט. כשעמדתי ברמזור אדום באחד הצמתים, עצרה לידי פולו אדומה שבה ישבה בחורה חמודה עם שיער שחור ועיניים בהירות. חייכתי אליה והיא החזירה חיוך. מפאת קוצר הזמן חתכתי ישר לעניין: "מה דעתך לתת לי טלפון ואני מבטיח להזמין אותך לשתות איתי משהו?".

"אבל אנחנו בכלל לא מכירים" אמרה לי החמודה. "נכון, בדיוק בגלל זה אני רוצה שתתני לי את הטלפון שלך", השבתי. "תרשום", היא אמרה, ולפני שהכתיבה את המספר הוסיפה בחיוך: "שתדע לך שאף פעם לא עשיתי דבר כזה". "תמיד יש פעם ראשונה", שחקתי את הקלישאה עוד קצת, בדיוק כשמאחור נשמעה צפירה שסימנה כי האור התחלף.

תסמונת הטורט

דיאלוג דומה להפליא התנהל כשעתיים קודם לכן בטלפון, עם הדייטית. כשהיא שאלה מה חשבתי לעשות בפגישה, הצעתי לקחת סרט הביתה ולהזמין טייק-אווי. היא הסכימה, אבל נשמעה מעט מופתעת. זה כמובן לא מנע ממנה לומר לי איפה היא גרה ולהסביר לי איך מגיעים. קבענו שעה ונפרדנו לשלום, אך כעבור דקה נשמע צלצול הטלפון.

הפגישה, אם כבר אתם שואלים, התקיימה כמתוכנן.

כל מי שמתעניין קצת בחקר המוח, וגם מי שלא, יודע שצורת החשיבה של נשים הינה תעלומה שהמדע המודרני אפילו לא קרוב לפענח. יחד עם זאת, גם אצלן (לפחות אצל חלקן) ניתן לגלות פה ושם עקביות מחשבתית.

גם אם המשפט הבא מהווה ירייה ברגל הקולקטיבית הגברית, אני בהחלט יכול להבין אשה המסרבת להצעה "נועזת", למשל, מתוך חשש לביטחונה האישי.

לי באופן אישי אפילו קל יותר, ובוודאי שנעים יותר, להבין את אותן בנות שנענות להצעות כאלה בהתלהבות וללא חשש. אבל כמובן שבין שני קצוות הסקאלה יש זני ביניים שונים, ואני אתמקד באחד מהם: זן "המסכימות התמות".

זן לא נדיר

קל מאד לזהות בנות הנמנות על זן זה. כשהן נענות בחיוב להצעה "נועזת" הן מרגישות צורך שאינו בר כיבוש להבהיר שהן לא כאלה בדרך כלל. עבורן, היעתרות לגבר שמתחיל איתן במקום קצת פחות קונבנציונלי מאשר מסיבה או אתר הכרויות, הסכמה לקיים פגישה ראשונה בבית או סקס בדייט הראשון - הם אירועים חריגים ונדירים.

להבהרות מסוג זה מתלוות בדרך כלל תהיות מעמיקות כגון "יואו, אני לא מאמינה שאני עושה את זה. אתה בטוח שהקונדומים שלך מאיכות טובה?", או הצבעה על נסיבות חריגות המצדיקות התנהגות משוללת רסן, שלא לומר בלתי מוסרית: "כנראה שזה בגלל ששתיתי חמש מרגריטות".

כאמור, אני יכול להבין היטב את חששן של נשים מהצעות כאלה. מסירת טלפון ברמזור אדום, פגישה ראשונה במקום שאינו ציבורי או סקס בפגישה הראשונה, אכן טומנים בחובם סיכון מסויים לאשה (גם לגבר, אבל הרבה פחות). אבל זה אינו הנימוק היחיד, ולפעמים גם לא העיקרי.

למיטה בפגישה הראשונה

כי למרבה הצער, עם כל המתירנות, השוויון ו"סקס והעיר הגדולה", בעיני בנות רבות - אני מסתכן ואומר אפילו שבעיני רובן – בחורה שנעתרת להצעה "נועזת" היא "קלה להשגה". רבים רואים ב"קלה להשגה" את הדרגה התחתונה בסולם שבראשו ניצבת הזונה המקצועית. קצרה היריעה מכדי להשיב על השאלה מדוע זה כך, אך על רגל אחת אני יכול לשער שלכמה עשרות שנות מתירנות לא קל להתמודד מול אלפי שנות שמרנות ומיליוני שנות אבולוציה.

לכן בנות הנמנות על זן "המסכימות התמות", החביב והמוזר מעט, מוצאות עצמן לא פעם מבולבלות בין רצונן לדאגה לתדמיתן. גם הן מעוניינות לפעמים בהיכרות – גם אם היא התחילה ברמזור אדום; גם הן רוצות לפעמים דייט ראשון ללא עשן סיגריות או מלצריות שמתעניינות כל חמש דקות אם הכל בסדר; גם להן מתחשק לבלות מדי פעם ערב שקט בבית בחברתו של גבר, גם אם זר, עם טייק אווי וסרט DVD משובח; גם הן יודעות שבסופו של דבר, אחרי כמה דקות שיחה בטלפון אפשר לדעת בוודאות די גבוהה שהגבר מצדו השני של הקו הוא שפוי ושסיכונים הם חלק מהחיים; ו - תחזיקו חזק - גם להן מתחשק לפעמים להיכנס למיטה בפגישה הראשונה.

לפעמים הן אפילו עושות את זה. אבל כדי לצאת ידי חובה מול תדמיתן המהוגנת, רגע לפני שהן נסחפות, הן טורחות להצהיר באוזני הגבר (ועצמן), שהן מופתעות מהצעתו ולא פחות מכך – מהסכמתן. כדי שיהיה ברור לכל הנוגעים בדבר שגם אם זה נראה כך, אין הן קלות להשגה. זו הפעם הראשונה שדבר כזה קורה להן.

מילה לגברים היקרים: אם אתם מפתיעים בחורה בהצעה כלשהי ולהסכמתה מתלווה הערה טיפשית-משהו, אל נא תשפטו אותה לחומרה ואל נא תחפזו להסיק מסקנות לגבי האינטיליגנציה שלה. בהחלט יכול להיות שהיא פשוט שייכת לזן "המסכימות התמות".