מאוריטניה: עבדים היינו, ונשארנו

כך, בקול מבויש ומבט מושפל, סיפר מתאללה את סיפורו. הוא גבר בשנות ה-30 או 40 לחייו - הוא לא בטוח בגילו המדויק. הוא גם לא יודע את שם משפחתו. מאז שנולד שימש כעבד בחמולה של נוודים-לוחמים ערבים בצפון מזרח מאוריטניה, ולפני שנתיים ברח מאדוניו.

במאוריטניה, המדינה המדברית האיסלמית שבמערב הסהרה, קיימת עד היום עבדות, מערכת מאורגנת ששרדה את עליית הדמוקרטיה וההפיכות הצבאיות. גם במאה ה-21, העבדות היא תופעה מקובלת בחברה המאוריטנית, שמורכבת ממספר מעמדות של גזעים שונים, ונשלטת בידי אליטה מורית המקיימת זרם של האיסלאם המטיף לכניעות. פעילים נגד עבדות במדינה טוענים שהם מונים כמה אלפים.

הם לא קשורים בשלשלאות ואינם נושאים סימן מוטבע של בעליהם, אבל הם נולדים ומתים כעבדים, נמכרים או עוברים בירושה לילדי בעליהם. הם רועים גמלים ועזים בדיונות תחת השמש המדברית הקופחת, או מגישים תה מנטה לאורחיהם של האדונים בווילות מרופדות בשטיחים בבירה נואקשוט. "זה כמו בעלות על עזים או כבשים. אם אישה היא שפחה, הצאצאים שלה יהיו עבדים", אומר בובקר מסעוד, שנולד כעבד וכיום פועל נגד העבדות בארצו.

מאוריטניה. עבדים מדור לדור (צילום: איי.פי)

עבדות מסורתית בעידן המודרני

מתאללה מספר: "החיים היו קשים והעובדה שהייתי עבד הפכו אותם לקשים יותר. לעולם לא קיבלתי ארוחת בוקר או צהריים. איפשרו לי לאכול את השאריות מארוחת הערב בלבד. לפעמים קשרו אותנו. זה קרה כשאיבדתי את אחד מבעלי החיים. יש לי צלקת כאן, מתחת לעין, מהפעם שהיכו אותי עם מקל. היו אלה הילדים של האדון שלי, שהיכו אותי כשאיבדתי את אחת מהחיות. כשהבנתי לראשונה את מצבי היה ברור לי שעלי לברוח ולא להיתפס. ידעתי שאם לא אמצא את הדרך לעשות זאת, יהרגו אותי".

יום אחד לפני שנתיים הבחין מתאללה בקבוצת חיילים מאוריטנים בטנדר. הם חיפשו חלב. למפקד שלהם קראו הראטין. גם הוא היה צאצא של עבדים. "הוא שאל אותי לשמי והאם אני עבד. 'אתה רוצה להישאר עם הבעלים שלך או לא?' הוא שאל אותי. 'אנחנו נעזור לך אם אתה רוצה לעזוב'.

"'כן', אמרתי. 'אני רוצה ללכת'. סיפרתי לחיילים שהאדון שלי עינה אותי, והיכה אותי ואת אחיותי ואחיי. 'אני מעדיף שתירו בי מאשר להישאר פה', אמרתי להם. רציתי ללכת איתם, כל עוד הם יכולים היו לתת לי ביטחון. הלכנו להביא חלב ואז עזבנו את המקום במכונית שלהם. האדון שלי כעס מאוד".

לא סולח לאדונים

מתאללה גולל את סיפורו בפני כתב רויטרס במטה אס.או.אס אסקלב - ארגון הפועל למען עבדים במאוריטניה. כמה עבדים היו לבעליו, נשאל. "יותר משיכולתי לספור", אמר. כיצד הוא מרגיש כעת, כשהוא חופשי? "ההבדל הוא שעכשיו אני אחראי לעצמי ואני לא צריך לספוג עלבונות. אני חופשי לגמרי. אני עובד בכל מיני עבודות. אני רוצה לעבוד". אתה סולח לבעלים שלך? "לא... הם היו אנשים רעים. לא הייתי חוזר לשם. אני חושב הרבה על קרובי המשפחה שלי שעדיין איתם". 

עבדות מלבלבת במדבר (צילום: איי.פי)

ב-1981 פורסם צו המוציא את העבדות במאוריטניה אל מחוץ לחוק, אבל העבדות נותרה כשהייתה עם כל מאפייניה - עבודה ללא שכר, עונשים, מין בכפייה והתעללות. שליטיה הצבאיים של מאוריטניה, שמעבירים בשנים האחרונות את השלטון לידיים אזרחיות, נמנעים מלדון בסוגיה ומעדיפים לדבר על "שרידי עבדות". חברי האליטה בהירת העור, ששלטה באופן מסורתי במדינה, מכחישים את קיומה של העבדות בארצם. שאלות בנושא נתקלות בכעס, אובדן אמון ושתיקה.

אבל פעילים נגד העבדות במדינה טוענים כי היחסים של עבדים ובעלים, והחברה המאופיינת בדיכוי, מושרשים לתוך התודעה של המאוריטנים, כמו שחלוקת המעמדות קיימת עדיין בחברות אירופיות דוגמת בריטניה וצרפת. העבדים וצאצאיהם הם לרוב שחורים, בני שבטים מקומיים. גם אם התמזל מזלם והם חופשיים, שמם הוא אות קלון שהם נושאים עימם תמיד.

"כן, יש עבדות במאוריטניה", אומר עבד אל-רחמן אולד מוחמד עבד, רוכל בן 52 שיושב בבקתה רעועה באחת משכונות העוני של נואקשוט. שם משפחתו עבד מעיד על מוצאו. "בתוך המדינה זה אפילו יותר גרוע. אתה רואה את זה באופן שבו אנשים מתייחסים לאחרים. לפעמים האדונים אפילו הורגים ילדים. זה נמשך שנים רבות אבל זה צריך להיפסק".

להוציא את העבדות מן החוק

קשה לדעת כמה עבדים יש במאוריטניה. פעילים נגד התופעה אומרים כי החשש של הבעלים והחשאיות האופפת את הנושא מקשה על מיגור התופעה והבאת האחראים לדין. דיפלומטים בנואקשוט אמרו כי הכת הצבאית ששלטה במדינה בשנים האחרונות סרבה לקבל מימון אירופי לצורך חקירה יסודית של התופעה. "זה ככל הנראה רווח יותר בקרב המורים. רואים שם ילדים שחורים צעירים מגישים תה. אני לא יודע מהו חוזה העבודה שלהם אבל אני לא הייתי רוצה להיות במקומם", סיפר אחד הדיפלומטים.

על פי ההיסטוריונים, העבדות התפתחה במאוריטניה במאה השביעית, כשהכובשים הערבים פלשו לצפון אפריקה והביאו עימם את האיסלאם, שמאפשר החזקת עבדים מקרב הכופרים. התופעה הזו התפתחה לסחר בעבדים אפריקנים שהיה נפוץ כמה מאות שנים לפני תקופת השיא של סחר העבדים האירופי אל מעבר לאוקיאנוס.

הדת וחוקי הירושה שהיא מכתיבה, ואופיה של החברה במאוריטניה, איפשרו לעבדות לשרוד עד היום. במשך השנים, השתרשה העבדות עמוקות בחברה, ואפילו פרצה את המסגרות החברתיות המסורתיות. "כיום יש עבדים 'לבנים' או אפילו 'שחורים' שמחזיקים עבדים 'שחורים'. יש אפילו עבדים ששוחררו וכיום מחזיקים בעבדים". הצו שפורסם ב-1981 "הוא אות מתה", אומר מסעוד. "הצו מעניק את הזכות לפיצוי לבעלים", הוא מוסיף, אבל לדבריו, המדינה מעולם לא העמידה לדין אדם שהחזיק עבדים. "צריך חוק שיהפוך את העבדות לבלתי חוקית".