אוסטרליה שמותר להחמיץ

כמה פעמים קראתם במדריך הטיולים המלצה חמה על נניח איזו קתדרלה עתיקה בכפר קטן וציורי שפשוט "אסור להחמיץ", ומצאתם את עצמכם בכנסייה חצי-שרופה עם עיצוב פנים שמזכיר יותר את אולמי "רון" בהרצליה מאשר את נפלאות ימי הביניים?

מדריכי הטיולים נוטים למחזר ביקורות ממהדורות קודמות, ולכן כשנוסעים ליעד רחוק (ובעיקר יקר) רצוי לוודא מראש על מה שמים את הכסף. אוסטרליה היא יעד שכזה: מדינה-יבשת קסומה, מרתקת, מגוונת ומאוד, אבל מאוד, לא זולה לטיול. אם כבר הקרבתם כמה אלפי דולרים להרפתקה ושרדתם את הטיסה המפרכת, כדאי שתרשו לעצמכם לוותר על חלק מ"ההמלצות החמות", שנוטים לייחס לאוסטרליה כמעט מבלי למצמץ.

מותר להחמיץ: סיור מודרך בבית האופרה של סידני

כן, קראתם נכון. אין ויכוח על יופיו של בית האופרה הזה, שבנייתו הושלמה ב-1973 לאחר שנים של שערוריות. גגות הקונכייה הלבנים על רקע המפרץ הדרמטי הם סוג של חיזיון חד-פעמי, גם למי שראה כבר כמה בתי אופרה בחייו. אך יפה ככל שיהיה, המבנה המפורסם לא מצדיק את מחיר הכרטיס המוגזם (26 דולר אוסטרלי, בערך 80 שקל) בעבור הסיור השטחי וחסר הערך המוצע לעדרי התיירים שבמקום.

בית האופרה של סידני. עדיף לקנות כרטיס לקונצרט (צילום: איי פי)

זה הולך ככה: מדריכה עם חיוך נצחי מעלה ומורידה אתכם במדרגות הבטון כאילו היה זה שיעור אירובי, תוך שהיא מדקלמת במונוטוניות ובמהירות שיא (הסיור של 12:00 מחכה לה בסיבוב) את הרקע לבניית בית האופרה. אתם מובלים לאולמות הגדולים והמרשימים, שולפים מצלמה וננזפים (אסור לצלם כי יש תפאורה על הבמה וזה בעייתי מבחינת זכויות יוצרים). המדריכה הופכת לסוג של תוכנייה אנושית ומכריזה על לוח ההופעות לשבוע הקרוב, כאילו לא יכולתם לברר בעצמכם. בשלב הזה אתם מבינים שקצת סיבנו אתכם ושבמחיר הזה אפשר היה לקנות כרטיס ביציע לאיזה קונצרט, להתרשם מהמבנה בקצב שלכם וגם לספוג קצת תרבות על הדרך.

מותר להחמיץ: סוברין היל

הפארק ההיסטורי סוברין היל הוא שיחזור גדול של עיירת כורי-זהב, מהסוג שמילא אזורים רבים במדינת ויקטוריה באמצע המאה ה-19, וממוקם בעיר באלארט (Ballarat) שבקרבת מלבורן. יש בו רחובות אותנטיים עם בתי עץ, כרכרות סוסים לרוב וניצבים בתלבושות מסורתיות שלחלקם, כך נדמה, כבר ממש אין כוח להיכנס כל בוקר לאוברול מאובק ולגרוף חציר לעיני תיירים מיפן. והם מגיעים, התיירים, כי בכל המדריכים כתוב שעל סוברין היל אסור לוותר, ושזה המקום הטוב ביותר ללמוד על עידן הבהלה לזהב.

נכון, זהו בהחלט אתר חביב ומושקע, אך מיועד בעיקר לילדים. כל השאר עלולים להרגיש מעט מרומים אל מול דיסנילנד הבוץ המלאכותי הזה וימצו את החוויה בקצת יותר משעה. חלופה טובה היא מוזיאון הזהב, שנמצא ממש ממול לפארק. תמורת מחיר זעום תוכלו ללמוד כל שתרצו על כורי הזהב של ויקטוריה, ועוד יישאר לכם זמן רב לחקור את באלארט עצמה, על רחובותיה הנעימים וההיסטוריים.

סוברין היל. מיועד לילדים (צילום: איציק מזרחי)

מותר להחמיץ: קריידל מאונטיין

הפארק הלאומי קריידל מאונטיין (Cradle Mountain) מופיע כמעט על כל גלויה של טזמניה, ואכן ראוי לתואר "עוצר נשימה" בזכות יופיו הפראי. זה בהנחה שהצלחתם לראות משהו מהיופי הזה מבעד לשכבות העננים האפורים. במילים אחרות: מזג האוויר באזור הפארק כמעט תמיד חורפי עם גשמים רבים ושעות שמש מעטות.

מעטים גם המבקרים שאכן מצליחים לחזות במלוא תפארתו של המקום, בפסגות ההרים המרשימות ובטבע הירוק. הרוב רואה בעיקר לבן, אפור וגלויות בחנות המזכרות, כדי בכל זאת להגיד ש"היינו שם והיה מ-ד-ה-י-ם". אם לא אכפת לכם לקחת את הצ'אנס והזמן לא דוחק, אולי שווה לנסות. כל השאר מוזמנים, בצער רב, לדלג.

ענן חונה מעל קריידל מאונטיין (צילום: איציק מזרחי)

מותר להחמיץ: שייט על נהר היארה

כפי שוודאי תגלו, מלבורן היא עיר מהאגדות. יש משהו בבתים הויקטוריאניים העתיקים, בכנסיות מחודדות הצריח ובגינות המטופחות, שמכניס לפתע את אירופה לאוסטרליה. נהר היארה (Yarra), החוצה את העיר, תורם את שלו למראה הקסום על אף היותו מזוהם ולא ראוי לשחייה.

מפעילי תיירות זיהו את הפוטנציאל וכבר שנים מציעים הפלגות קצרות, מרביתן יוצאות מהרציף שמול קניון סאות'גייט (Southgate). אם הקטע שלכם זה לשבת על כיסא "כתר פלסטיק", לנשום אדי מנועים מלוא הריאות ולהתייבש מחום לצלילי תקתוק המצלמה של התיירת אינגריד מברלין שחס וחלילה לא תפספס אף גשר, לכו על זה.

אבל את אותם הנופים בדיוק אפשר לראות גם בטיול רגלי לאורך הנהר, מאולם "האמר הול" (Hamer Hall) ועד לקזינו, ולחסוך את הכסף לארוחת ערב טובה באחת המסעדות שבסביבה.

מותר להחמיץ: הפינגווינים של פיליפ איילנד

זהו אולי סיור היום הפופולרי ביותר באזור מלבורן, ובאמת שלא ברור מדוע. הברושור מבטיח מפגש פנים אל פנים עם מאות פינגווינים, ובתמונות זה נראה כל כך טוב (תודה לך פוטושופ). כרטיס האשראי נשלף ואתם על האוטובוס לפיליפ איילנד, בטוחים כאילו היה זה ביקור קצר לאנטרקטיקה.

הקהל מתגודד במין אמפיתיאטרון אל מול החוף, הלילה יורד ואיתו גם הטמפרטורות. מחכים ליצורים החמודים שיואילו לצאת מהמים. מחכים עוד קצת. ועוד. המדריכה, שבהתחלה עוד הייתה נחמדה, נוזפת כעת בקהל שישמור על שקט כי אחרת "הם לא יצאו". אתם מרגישים אשמים, עוד תגרמו לאסון אקולוגי עם הקשקושים שלכם, ומפסיקים לנשום.

לפתע, מן האופק השחור והקר יוצאים שני פינגווינים זערוריים, נעמדים לשתי שניות אל מול הקהל המשתאה, ובורחים לעבר השיחים. "לפעמים הם פשוט יוצאים מאוחר יותר", מסבירה המדריכה והקהל מתפזר באכזבה. אז נכון שאין למי לבוא בטענות, ובטח שלא לחבר'ה הקטנים בעניבות, אבל אפשר לשקול האם כל העסק אכן שווה את ההשקעה ואת הזמן.

גם בניו זילנד הבטיחו נוף וקיבלתם פלופ

כיתבו לנו ל: tourism@y-i.co.il ואולי נפרסם את תגובתכם במדריך ההפוך