החצר. נוסח ויז'ניץ

פרק א'

הסיפור מתחיל לפני כ-20 שנה כשישראל הגר, בנו הבכור של האדמו"ר מויז'ניץ, הודח על ידי אביו האדמו"ר הרב משה יהושע הגר, מתפקידו כרב קריית ויז'ניץ' ורבה של החסידות. השמועות סיפרו כי מי שהוביל את המהלך להדחתו הייתה לאה הגר, אשת האדמו"ר. הרבנית שנפטרה לפני למעלה מעשר שנים, הייתה האישה החזקה בויז'ניץ ובעלת השפעה חזקה מאוד על בעלה. כשהחסידים רצו לדעת מה החליט האדמו"ר לגבי נושא זה או אחר, השאלה השגורה הייתה: "מה החליטו בקומה השנייה", הקומה בבית משפחת האדמו"ר בה התגוררה הרבנית מויז'ניץ.

הלשונות ריננו אז שהרבנית מעדיפה את בנה הצעיר, מנחם-מנדל על פני אחיו הבכור, המועמד הטבעי לירושה. השמועות שנפוצו דיברו אז כי יחס האם בא על רקע התנהלות כספית רשלנית מצד הבן הבכור ותחתיו מונה אחיו הצעיר מנחם-מנדל לרב הקהילה. מאותו יום מר של הדחה, לא הייתה לישראל דריסת רגל בחצר החסידות ובמוסדותיה המרכזיים.

פרק ב'

לפני כחמש שנים חלה תפנית בעלילה. האדמו"ר שהתאלמן התחתן בשנית בגיל 85. החלל שנוצר עקב פטירתה של הרבנית-האם, סלל את הדרך לחזרתו של הבן המודח.

על האדמו"ר החלו מופעלים לחצים מצד אנשים בולטים בחסידות וכן מצד אחיו של האדמו"ר מויז'ניץ, הרב מרדכי הגר, המתגורר בארה"ב, להחזיר את ישראל הבן הגולה, בחזרה לתמונה. כל אותן שנים בהן היה מודח, "בקושי היה לישראל מניין להתפלל בו והוא היה נודד מבית כנסת לבית-כנסת מבלי לקבל איזושהי התעניינות מצד חצר אביו", מספרים יודעי דבר.

עד ראייה סיפר ל-ynet שלפני למעלה מ- 15 שנה, כאשר ירד ישראל במדרגות של אחד המרתפים בבני ברק אליו הגיע להתפלל, איתרע מזלו והוא מעד והתגלגל במורד המדרגות. "זה היה מחזה קשה מאוד. אף אחד לא היה שם כדי להרים אותו אפילו. אולי זה מסמל יותר מכל את הסיפור שלו, כיצד הגיע מאיגרא רמא לבירא עמיקתא" (מפסגה גבוהה לבור עמוק).

המחנאות בויז'ניץ קיבלה תנופה חזקה בשנים האחרונות, זאת בעקבות הידרדרות במצבו הבריאותי של האדמו"ר מויז'ניץ. בפתח ביתו שבקריית ויז'ניץ בבני ברק של האדמו"ר, חונה אמבולנס פרטי דרך קבע והוא נראה בציבור רק לעיתים רחוקות מאוד, בעיקר בחגים וב"טישים" מדי פעם. בימים בהם נאלץ להיעדר מאירועים מרכזיים בחסידות, נהג אחד מבניו למלא את מקומו על כס האדמו"רות ולכהן כאדמו"ר בפועל. כל השנים בהם נעדר ישראל, מילא מנחם-מנדל מקום זה. מששב ישראל מגלותו, החל הוא להחליף את אביו.

אחד מחסידי ויז'ניץ מדווח כי רוב אנשי החסידות כיום, נמנים על אנשיו של הבן הגולה שחזר לא מכבר, וכי מחנה "המנדליסטים" לעומתו, מונה רק כמה מאות של חסידים. "על פניו זה היה נראה שזה הרצון של אבא שלו כשהוא החזיר אותו", הוא מפרשן.

פרק ג'

לפני מספר חודשים, כאשר הבין מנחם-מנדל שסיכוייו להפוך לאדמו"ר ולהוביל את החסידות פוחתים והולכים, הוא החליט לפתוח בית כנסת עצמאי משלו ובקרוב הוא מתכנן אף לפתוח תלמוד תורה וישיבה. משמעות הצעד: התנתקות מוחלטת מהקהילה והכרזת מלחמה של ממש כנגד אחיו הטוען לכתר, ויש אף אומרים- מלחמה נגד האדמו"ר עצמו (להזכירכם - אשר עדיין חי).

בויז'ניץ מדווחים כי למרות שהאח הצעיר מנחם-מנדל החל בהקמת חצר משלו, לאירועים בהם אביו נוכח, הוא משתדל להגיע, זאת בניגוד למנהג אחיו בשנות גלותו.  

פרק ד'

המלחמה בין האחים, שהתנהלה באופן סוער אך סמוי מן העין, הפכה לגלויה לפני כשנתיים. החל בפשקווילים ניציים וכלה בתגרות אלימות בין חסידי שני המחנות. הגפרור שהצית את האש היה כש"המנדליסטים" פרצו למשרדי ישיבת ויז'ניץ בבני ברק, הישיבה המרכזית בחסידות וגנבו משם מחשב בו היו שמורים דברי התורה של הרבי מויז'ניץ. המניע מאחורי הדברים הוא משמעותי בקרב הירושה. כל צד מנסה להתהדר בכך שהרבי מצדד בצד שלו ולנכס את דבריו ואת הירושה לעצמו. השליטה בכתביו ובדרשותיו של הרבי הוא המפתח לכך. המעשה כמובן, הביא לתגובת נגד ודרדר את היריבות בין שני המחנות לפסים אלימים. הביטוי הקיצוני והאחרון היה אמש - במעצרם של מספר חסידי ויז'ניץ

בעקבות תלונות על מעשים אלימים מצד שני הצדדים שהגיעו למשטרה.

המהומות הגיעו לשיא כאשר הגיע הרב אשר וייס, אחד מגדולי הדרשנים החסידיים, לבית הכנסת המרכזי של ויז'ניץ. כשהאח הצעיר מנחם-מנדל נכנס באותו ערב לתפילה, צעקו לעברו מספר "שרוליסטים" בשם הגנאי "גנב" וביזו אותו בצורת חסרת תקדים. "בחג האחרון זה פשוט חרג מגבולות הטעם הטוב", מספר עמוס (שם בדוי), חסיד ויז'ניץ. "בויז'ניץ עצמה מאוד כואבים את הסיפור הזה", הוא מוסיף ומסביר שכל המלחמה היא בגלל "כמה צעירים שגוררים את כולם". את המעצרים האחרונים הוא מעריך, יזמו אנשים מתוך החסידות כדי "להרגיע" את להט הרוחות ולהנמיך את הלהבות. לראיה הוא מסביר שבין העצורים, היה מספר שווה של "שרוליסטים" ו"מנדליסטים".

לאורך שנות קיומה של החסידות, מאז ייסודה על ידי הבעל שם טוב במאה ה- 18, ידעה התנועה הרוחנית פיצולים רבים והסתעפויות אין ספור. "בראשית ימיה של החסידות", מסבירים מביני עניין, "הפיצולים באו על רקע אידיאולוגי ואמוני. כל אחד היה לו את הדרך שלו. היה הבדל משמעותי בתפילות, בדרכי הלימוד ובדרך החיים". "היום זה בעיקר בגלל שהחסידויות גדולות מדי וצריכות להתפצל", מוסיף בקיא בהלכות החסידות בכלל ובהלכות ויז'ניץ בפרט. "אנשים מרגישים שאין להם את הקשר שהם זקוקים לו עם האדמו"ר והם חשים צורך להשתייך למקום שייתן להם יותר, מחפשים את הדרך להתעלות בקהילה קטנה ומגובשת יותר ולכן הם נותנים לעצמם את האפשרות לבחור".

"כל ויז'ניצער רוצה להישאר בויז'ניץ", הוא מוסיף, "אבל החסיד מרגיש שאחד האחים מדבר אליו יותר מהשני, או שהוא מרגיש יותר טוב תחת חסותו של אחד האחים".

את המאבק בויז'ניץ הוא מגדיר בכנות כמאבק ש"חרג מגבול הטעם הטוב. היו ויכוחים אבל לא בצורה שזה גלש למלחמות שהטעם מאחוריהן הם לא דברים שעומדים ברומו של עולם, בלשון המעטה". עוד הוא מציין ש"המאבק הוא בעיקר על שליטה, כי כסף יש לשני הצדדים" ומוסיף ש"כמובן שאחרי שהרבי ילך לעולמו, כל צד יטען כמובן שלו מגיע חלק בירושה".