דת הכסף

המקום: פארק רמות מנשה. הזמן: יום רביעי, חול המועד פסח. עם ישראל ואשתו מילאו את הפארקים ושמורות הטבע בחג. ראיתי אותם על גדות הנחלים, במסלולי החורש ובפיקניקים המאולתרים. בכל מקום, בו יש מים וירוק היו ונשמו אזרחי מדינתנו. כולם מלבד העבדים המודרניים.

אנשים מכל הסוגים, או אולי רובם, השילו מעליהם את מעטה היום יום, ועברו לתלבושת אחידה של טי-שרט ומכנסיים קצרים. קיבוצניקים, אתאיסטים ודוסים שזנחו לחודש את ה"כולל" לטובת החג והיופי שבחוץ ישבו יחד בברכות שכשוך, בלי הבדל דת וציצית נהנים מלבד מהטבע המובן מאיליו גם מתחושת "היחד" של היהודי המצוי.

אבל כמו שיודע כל שדה בר אין שושן בלי קוצים מסביב. אלה הופיעו הפעם בדמותם של רכבי הארבע על ארבע שצילקו את הפריחה המרהיבה בגלגליהם הדורסניים. הנהגים, זה עתה שוחררו על תנאי ממוסד הייטקי כלשהו, ומבחינת חלקם לפחות, טיול הוא הריסה שיטתית של השטח לכל הבאים בעקבותיהם - דרוס כל רקפת השמד כל כלנית. שהם ילכו ברגל? אולי רק בקניון. שישימו לב לפני שהם דורסים איזו נמייה תועה? חלילה וחס, מה זה משנה? את הנוף שמאחור הם כבר ראו, לשאר המטיילים ולטבע אין בעיה להרוס.

בשלב הזה אני מניחה שעיניכם נודדות לראש הטור לוודא שאכן לא נכנסתם בטעות לאתר של מורעלי סביבה. אז הרשו לי להרגיע אותם. למרות הערכתי הרבה לפועלם לא הלכתי להפגנה האחרונה של "תנו לחיות לחיות" וגם טרם הצטרפתי ל"גרינפיס". הבעייה שלי עם הג'יפאים ושאר מכוניות הסטטוס, מלבד רצונם להסתכל על השאר בכביש מגבוה הוא סולם הערכים שהם מציגים כסף, כסף ושוב כסף.

לאנשים שלא מוכנים לשעבד את עצמם 80 שעות בשבוע בעבודה הם קוראים "מאותגרי הישגיות". אבל שכמישהו שואל אותם למה הם עובדים מצאת החמה עד צאת הנשמה, הם ממלמלים משהו על החלפת הרהוט בסלון או תפיסת עמדה טובה יותר בעבודה, כזו שתעלים לחלוטין את מעט הפנאי שעוד נותר. "הממוניסטים" דואגים לכנות את הדוסים "פנאטיים החיים על חשבון המדינה" בלי שכמובן בדקו ממה בדיוק האנשים האלה חיים (הסכום שהם נותנים כדמי כיס לבנם) ובזה שברובם המוחלט של הבתים קיים לפחות מפרנס משמעותי אחד. הגישה הכללית היא של זילזול במי שבחר אידיאולוגית לחיות בצניעות, בין אם זה חרדים ובין אם אנשי זה תושבי יישוב אקולוגי.

אז חבר'ה, צר לי לבשר לכם. גם אתם פנאטים. גם לכם יש סולם ערכים נוקשה עם חוקי "דת הכסף" כשלזוכה המאושר בסוף המסלול מצפה וילה בקיסריה ושמפניה לארוחת בוקר. יש כמובן גם פרסי ניחומים למי שלא זכה להפנים את השיטה במלואה בדמות דירת חמישה חדרים בצפון תל אביב. קשה לומר ויותר קשה להפנים - אתם עבדים לכסף ולמעמד. מודדים אנשים, רגשות וחיי רוח על פי השער היציג של הבורסה. בשבילי זה אסון לראות איך "אידיאולוגית הכסף" שהחליפה את רוח החלוציות והפשטות של הימים הראשונים חילחלה גם לחגים. ליל הסדר המשפחתי הוחלף במלון פאר חמישה כוכבים בטורקיה או איטליה ומשם השמיים הם הגבול.

אז הנה הצעה שלי לסדר: מעריצי הכסף, ותרו על "טיול השטח" בו רואים את הטבע מהמרחב הסטרילי והממוזג של הג'יפ. אני יודעת שהוצאתם הרבה כסף על שיפורים ואיבזורים, אבל מה שלא בא מתוך אהבה וכבוד לטבע עדיף שיישאר על האספלט.

השתמשו ברכב בחוכמה, הולם אותו יותר ייעודו המקורי - חנייה על המדרכה מול בית הקפה החביב עליכם. גם אני אשמח לבוא מדי פעם לביקור בשמורות שלכם המציפות את אזור המרכז, זהו מקומכם הטבעי, שם אתם במיטבכם. לא תצטרכו להיזהר מלהיכנס לבוץ והלאטה המוכר יחליף יופי את הערכת קפה שקניתם.

ומה תספרו בעבודה?, מרכז חייכם האמיתי. אז ביחרו בתחביב חדש בגבולות הטריטוריה המוכרת. בטוח שיש איזה שהוא טרנד יקר שעוד לא גיליתם או יעד אקזוטי בו לא ביקרתם. תשאירו לנו האנשים הפשוטים את העונג הבסיסי של חברותא על פיסת ירוק.

כי לחלוק עם משפחתו של מכונאי רכב מאשדוד וקיבוצניקים מקומיים, כוס תה של מרווה ורוזמרין שזה עתה נקטפו – זה בדיוק כוס התה שלי.