עיר עם הפסקה

קראתי בעיתון החרדי "השבוע" ריאיון נרחב עם ראש עיריית בני ברק ישכר פרנקנטהל. קראתי ורחב לבבי. הוא אמר כמה משפטים שכבשו את לבי החמצמץ בסערה, משום שהן מילים שמעולם לא שמעתי מראש עירייה בארץ. דברים מהפכניים, ממש בניגוד לרוח הנושבת ולכיוון התנועה. מים קרים על נפש עייפה. כך אמר ישכר פרנקנטהל למראיין אברהם בן חיים: "אני חושב שהציבור בעיר רוצה לחיות את חייו בצורה שקטה ונעימה, ללא תוכן צעקני ורעשני. ולכן צריך לתת לו את הסביבה הנכונה. זה אומר, בלי אנטנות סלולאריות, בלי מרכזי קניות ענקיים וחסרי פרופורציה. זה אומר שעות פתיחה נורמליות והגיוניות של חנויות וכל מה שנותן לתושב מצד אחד את השירותים בהישג יד, אבל מצד שני לא על חשבונו ועל חשבון כולנו. נוצר כיום מצב שמרכז העיר הפך לקניון אחד גדול".

אתם הבנתם את זה? בדרך כלל ראש עירייה מאושר מזה שמרכז העיר שלו הוא קניון אחד גדול. זה נקרא "פיתוח", זה נחשב "שגשוג". בתל אביב וברמת גן הסמוכות מרכז עיר שוקק אלפי חלונות ראווה הוא סיבה לגאווה ונחת למחלקת הארנונה. ראשי הערים הרי רוצים שלאזרח יהיה טוב. מה זה טוב? שיהיה היכן לקנות ולבלות, לבלות ולקנות.

והנה בא ראש עירייה וחושב אחרת. גם הוא כמובן רוצה חנויות וחיי מסחר פורחים, אבל הוא לא מתבייש לתאר סדר עדיפויות אלטרנטיבי. הוא אמר בריאיון את המשפט הנפלא הזה, שראוי כי כל שריף חילוני יחרוט באותיות של קידוש לבנה או של זהב על קיר לשכתו, עם שם עירו-שלו: "אני רוצה להחזיר את בני ברק שלושים שנה אחורה מבחינת השלווה והרוגע. שהעיר תשרת את תושביה ולא את הצרכים המסחריים של בעלי העסקים".

התרגלנו שחופש המסחר, הזכות למכור והנוחות לקנות הם חזות הכל. האזרח, תושב העיר הגדולה, הפך להיות צרכן והוא כבר אולף על ידי הפרסום והעולם הקפיטליסטי לחשוב שכל ימיו הם הצטיידות אחת גדולה בסחורה ובמיני טובין. קנה הכל, כל הזמן, בכל מקום. כולם רוצים בלי הפסקה להיות עיר בלי הפסקה.

אם יקום היום ראש עירייה במרכז הארץ ויצהיר כי הוא רוצה להחזיר את העיר שלושים שנה אחורה, ההמונים ירגמו אותו במטבעות חמישה-שקלים של עגלות-סופר: אהבתי את אדוני כרטיס האשראי לא אצא לחופשי. ראש עירייה חילוני שיגיד לתושביו שאחרי תשע בלילה יילכו לקנות בעיר אחרת, יצטרך לחפש לעצמו עיר אחרת. הנפש האורבנית שלנו כל-כך נשטפה בגל הממוסחר, שכבר נראה לנו טבעי שקנייה היא בילוי, שאפשר לעטוף בניין בפרסומת-ענק, ושחנויות ופיצוציות פתוחות 24 שעות ביממה. מוזר, עוד לא ראיתי ספרייה עירונית שפתוחה 24 שעות ביממה. ומה אם בא לי אנציקלופדיה ב-2 בלילה?

אני מניח שיש פער בין חזונו של פרנקנטהל לבין המציאות בבני ברק. אני מכיר אותה ולא מכיר אותו, ויש לי הרגשה שלסגור את העיר בלילה יהיה יותר קשה מאשר לסגור אותה בשבת. כל מי שכמעט דרס ונדרס בבני-ברק,

יודע שעוד יש מה לעשות שם. ניקיון, תחבורה, מזרוחניקים ושאר בעיות שבבויבריק היו רוצים לפתור. אני מניח גם שהעובדה שתושבי בני ברק יותר עניים וכמובן יותר דתיים, מאפשרת מהלך של צמצום שעות המסחר והקניוניזציה של העיר. רק במקום שבו הסתפקות במועט וצניעות הם ערכים חשובים ומודגשים, אפשר לדבר נגד "צרכים מסחריים של בעלי עסקים".

מותר בהחלט לקנא בחופש ובאומץ של ראש העירייה החרדי לומר כי הוא רוצה להחזיר את חיי העיר לשפיות, ולהתעקש שהיא תהיה עיר עם הפסקה. כן, בלילה הולכים לישון ולא לקנות, ובמרכז העיר יש גם חיים שאינם רק בין מוכר לקונה. "לשנות את התדמית של בני ברק זה קידוש השם" אמר באותו ראיון ראש העירייה פרנקנטהל. אם בנוסף לתדמית של העיר הוא גם יצליח לשנות את העיר, זה בכלל יהיה גדול.