ערב יום השואה: מדליקי המשואות
ששת מדליקי המשואות בטקס המרכזי שפתח את ארועי יום הזכרון לשואה ולגבורה נושאים עימם סיפורי חיים מצמררים. כמה מהקרובים להם לא שרדו את זוועות השואה, אך הם הגשימו חלום ועלו לארץ
ששת ניצולי השואה שהדליקו אמש (א') את המשואות בטקס המרכזי ב"יד ושם" מביאים איתם מורשת של כאב - ותקומה. כל השישה היו ילדים צעירים כאשר זוועות השואה התחוללו לנגד עיניהם. רבים מבני משפחותיהם לא שרדו, אך הם הגשימו את החלום לעלות לארץ.
דוד גור נולד ב-1926 באוקנייה, שבדרום מזרח הונגריה. ב-1943 הוא הצטרף לפעילות המחתרת של תנועת "השומר הצעיר". במרס 1944, עם כיבוש הונגריה בידי הגרמנים, התארגנה במחתרת ועדת הגנה של כלל תנועות הנוער הציוניות. דוד פעל בצוות שהיה מופקד על זיוף תעודות. בעקבות הלשנה, נתפסו דוד וחבריו בידי בלשים הונגרים. אחד החברים נרצח בחקירה והיתר – הושלכו לבית הכלא.
דוד שוחרר לבסוף בזכות שוחד שניתן לקצין בכיר. בזכות פעולת דוד וחבריו בזיוף תעודות – ניצלו חייהם של אלפי יהודים. בתום המלחמה גילה דוד שאביו נספה באושוויץ. אמו ואחותו שרדו. ב-1949 עלה דוד ארצה. דוד נשוי לנעמי ולהם שלוש בנות ו-10 נכדים.
ז'ני פרבשטיין נולדה ב-1926 בברדיוב שבסלובקיה למשפחה דתית ובה שישה ילדים. במארס 1942 ז'ני ושתי אחיותיה אדית ושרה נשלחו בטרנספורט הראשון שהגיע לאושוויץ. הן נלקחו לבירקנאו והועסקו בעבודות פרך. ז'ני, שעסקה במיון בגדים מהטרנספורטים החדשים מצאה את הטלית של אביה ולאחר זמן-מה גילתה שאביה נלקח למשרפה. באחד הימים החליטה האחות הבכורה אדית, כשהיא חולה ותשושה, שלא לצאת לעבודה. האחיות לא ראו אותה עוד.
ב-18 בינואר 1945 נשלחו הנשים בצעדת מוות לגרמניה. בתנאים קשים של הליכה בשלג ובגשם דחפה ז'ני את אחותה הכורעת תחת הנטל ולא הרפתה ממנה, עד שהנאצים נטשו אותן. כשנודע להן שהמלחמה הסתיימה, נפגשו האחיות עם חיילי הבריגדה היהודית. הן גילו ששניים מאחיהן נותרו בחיים. ב-1949 עלתה המשפחה המורחבת ארצה באמצעות הג'וינט באנייה "עצמאות". בארץ נישאה ז'ני למשה. לזוג שני ילדים ונכדים.
יעקב (ינק) הולנדר נולד ב-1929 בקרקוב שבפולין למשפחה של חמש נפשות. ב-1942 נשלחה המשפחה לגטו קרקוב, ושם הופרדו ההורים וינק משני אחיו. כשפשטה בגטו השמועה על אקצייה קרובה, מיהרו בני המשפחה להסתתר במרתף. המשפחה עברה למחנה עבודה בציז'יני ומשם לפלשוב. מפלשוב נשלחו ינק ואחיו בנק לסטרחוביצה ומשם לאושוויץ. באושוויץ הם שרדו מכמה סלקציות ונשלחו למכרות הפחם ברידלטאו. בחורף 1944 הם הוצעדו למאוטהאוזן. בנק אחיו סבל מפגיעה קשה ברגלו. ינק נלקח לעבודה ואת אחיו לא ראה עוד.
באפריל 1945 נשלחו עובדי המחנה בצעדת מוות לגונסקירכן. הוא הגיע לידיהם של אנשי הצלב האדום ומשקלו 33 ק"ג בלבד. בסמוך לבית החולים הוא פגש את חיילי הבריגדה היהודית והצטרף אליהם לאיטליה. לאחר כשנה – עלה על האנייה "כתריאל יפה", אך הבריטים תפסו את האנייה, ונוסעיה נשלחו לקפריסין. ב-1947 הגיע לקיבוץ משמר השרון. יעקב ינק הוא מלחין ידוע, מעבד מוזיקלי ומנצח מקהלות. בתום המלחמה התברר לו כי אביו נספה באושוויץ, אמו נפטרה ממחלה בפלשוב ואחיו דולק נורה בברגן-בלזן שלושה ימים לפני תום המלחמה. בשנת 1953 נישא ינק לדבורה, לזוג שני ילדים ונכדה.
מדליקי המשואות בטקס הממלכתי (צילום: אלי מנדלבאום)
יעקב (ג'קי) הנדלי נולד ב-1928 בסלוניקי שביוון למשפחה של שש נפשות. ב-1941 נכנסו הגרמנים לסלוניקי. הם הרסו את בית הקברות היהודי העתיק שבעיר, החרימו את בית המסחר לחומרי בניין של אביו של ג'קי והחילו את החוקים האנטי-יהודיים. לאחר כשבועיים נשלחה המשפחה בקרונות רכבת לפולין. לאחר כשבוע נעצרה הרכבת באושוויץ-בירקנאו, ונוסעיה הושלכו החוצה לסלקצייה ראשונה. בסלקצייה ראה ג'קי את הוריו ואת אחיותיו בפעם האחרונה, ואילו הוא ואחיו נלקחו מיד לעבודות שונות במחנה.
באושוויץ איבד ג'קי את שני אחיו והיה לבדו עד שנלקח תחת חסותו של המתאגרף הסלוניקאי ג'קו רזון, ובזכותו הצליח להשיג מזון ולשרוד במחנה. בינואר 1945 נשלחו האסירים לצעדת המוות. לבסוף – הגיע לברגן-בלזן, שם היה עד לכניסת הבריטים למחנה. ב-1947 החליט ג'קי לעלות לארץ ישראל, התנדב למח"ל, הפליג ארצה באנייה "פאן יורק" של מתנדבים מדרום אפריקה והשתתף במלחמת השחרור. ג'קי הוא היחיד ששרד מכל משפחתו. הוא נשוי לרחל ולהם שני ילדים.
מניה ברודצקי טיטלמן, בת יחידה, נולדה ב-1932 בז'בוקריץ שבמחוז ויניצה שבאוקראינה. ביולי 1941 היהודים הצטוו להתרכז בחמישה מרתפים. אז, לחרדת הכול, ירו החיילים הרומנים בכולם. מניה איבדה את זיכרונה וכשהתעוררה גילתה שאמה נרצחה בטבח. היא ואביה התחבאו תחת הגופות עד רדת החשכה, חזרו לביתם וגילו שהמקומיים בזזו אותו. כעבור כמה ימים – נשלחו לגטו. לקראת תום המלחמה אספו הרומנים את כל היהודים בכיכר מרכזית בעיר כדי לחסלם ביריות, ואז הגיעו במפתיע חיילים גרמנים והזהירו את הרומנים מפני הצבא הרוסי הנמצא בעיר.
הרומנים מיהרו לברוח, ולתדהמת הכול התגלה שהחיילים הגרמנים היו בעצם פרטיזנים מחופשים. בתום המלחמה נשארו מניה ואביה בעיר ומניה חזרה ללימודים. ב-1980 עלתה המשפחה ארצה. מניה התאלמנה לפני כחודש מבוריס, ניצול שואה ולוחם בצבא האדום. למניה שתי בנות, חמישה נכדים ונינה.
מרדכי (מוטקה) ויזל נולד ב-1929 בסטמאר שבטרנסילווניה, אח תאום במשפחה חרדית של שמונה נפשות. עם פלישת הגרמנים להונגריה ב-1944 אביו של מוטקה חש בסכנה המתקרבת ומיהר לשלוח את שלושת בניו, בהם מוטקה, לעבודה בחווה חקלאית. משם – הוא ואחיו נלקחו לגטו ופגשו את הוריהם. לבסוף – הם נשלחו בטרנספורט לאושוויץ. לאחר כשבוע נשלחו התאומים לקרקוב-פלשוב, עבדו בדיר החזירים של שינדלר ושימשו שוליית בנאי. הם הועברו לגרוסרוזן ומשם ללנגנבילו-ספורט-שולה שליד רייכנבך. באחד המחנות נלקח אחיו של מוטקה לעבודה במכונה הגורמת למוות בתוך זמן קצר, ומוטקה הכריח אותו לחתוך את ידיו כתאונת עבודה כדי להינצל.
ב-8 במאי 1945 נכנס טנק של הצבא הרוסי ללנגנבילו-ספורט-שולה. מוטקה ואחיו יצאו מהמחנה ויצאו במסע חזרה לסטמאר. בעיר הולדתם הם גילו שרק אחיהם הגדול שרד. לא ידוע מה עלה בגורל בני המשפחה האחרים. מוטקה עלה על האנייה "ארבע החירויות", אך הבריטים תפסו אותה, והוא נשלח לקפריסין. רק במרס 1947 הוא הגיע ארצה לעתלית ואחר כך לקיבוץ שדה נחום, שם התגורר אחיו מאיר. ב-1952 נישא מוטקה לאסתר. לזוג שני ילדים ושמונה נכדים.