ארץ נהדרת? אולי, אבל לא בשבילו
רציתי לספר לכם משהו, אתם החושבים שרחוק זה מתוק ושהגברים והנשים מחו"ל יותר שווים. אני חיה עם גבר שעזב הכל למעני (מדינה, משפחה, חברים) . גבר חתיך, מנומס, נחמד, נדיב. יש רק כמה דברים קטנים, באמת קטנטנים, המעיבים על הקשר
אז רציתי לספר לכם משהו, אתם החושבים שרחוק זה מתוק ושהגברים והנשים מחו"ל הרבה יותר מושכים, איכותיים, אמינים, מכבדים, עשירים וכדומה.
אני חיה עם גבר שעזב את הכל למעני (מדינה, משפחה, חברים ועתיד אחר). גבר חתיך, מנומס, נחמד, טוב לב , נדיב. יש רק כמה דברים קטנים, באמת קטנטנים, המעיבים על הקשר בינינו.
1. נגמרה האהבה, התשוקה - כפי שקורה גם לישראלים הכי טובים.
2. אין בינינו חברות - נראה גם שאף פעם לא היתה. אולי הסתנוורתי מהיותו חו"לניק, בעיקר בשנים הראשונות. אחר כך הבנתי שהקודים של חברות ותקשורת בין-אישית פשוט שונים בין מדינות.
3. הוא שונא את המדינה - אמנם יש גם ישראלים שמקטרים ובורחים מהארץ, אבל משום מה קל יותר לספוג קיטורים על המדינה מבני עמי מאשר לשמוע זאת ביומיום מפי אזרח בעל דרכון זר.
4. הפער התרבותי רק הלך והעמיק עם השנים – נמאס לי לקדש בעצמי בימי שישי, כי זה "לא מדבר אליו והוא לא מתלהב לקרוא". וגם אין את חוויית "ארץ נהדרת" יחד בימי שישי. חוש ההומור הישראלי לא תמיד מצחיק אותו, ובכלל אין מה לדבר על להיזכר יחד בערגה ב"רגע עם דודלי" או ב"זהו זה".
5. הוא תקוע איתי ואני תקועה איתו – להזכירכם, הוא עזב את המדינה "המדהימה" שלו עבורי. אין לו שום דבר (לשמחתו) בישראל חוץ ממני, שכבר לא ממש משמחת אותו, והילדים האהובים עליו. אם נתגרש אז מה? הוא יעזוב את הארץ? יעבור בחזרה לאמא שלו? יחזור בגיל מבוגר לחפש את עצמו שוב בארץ אבותיו? רגע, הוא לא רוצה בכלל ללכת לרבנות, כי לא התחתנו שם .
מה בעצם רציתי לומר פה?
לעיתים אני רוצה להחזיר את הגלגל אחורנית
כן, לעיתים אני רוצה להחזיר את הגלגל אחורנית. אני משוועת למוכר והאהוב. מובן שיש באמתחתי גם ביקורת על הגבר הישראלי המצוי, אבל לשמחתי יש כאן גם גברים יוצאים מן הכלל.
לכם, הגברים והנשים הישראלים המחפשים את הזר, השונה והמושך – חבל. אל תברחו לאנגליה, להולנד ולשבדיה. בוקר אחד תתעוררו, והגעגועים למוכר ולאהוב יהיו חזקים מנשוא.
שלכם,
זאת שבגדה בישראלים, ולעיתים גם מתחרטת.
טוקבקים כדורבנות:
- בסופו של דבר, זה היכולת להתמודד אחד עם השני / נשואה לחו"לניק
קשה לשמוע ביקורת על ישראל (ויש הרבה) מפי מישהו שלא נולד כאן. אבל זה חלק ממנגנון ההגנה שמוטבע בנו. כמו שבחו"ל גם השמאלני הגדול ביותר הופך להיות תומך נלהב של תורת ז'בוטינסקי.
בסופו של דבר, מה שהופך קשר בין שני אנשים למוצלח או כושל הוא היכולת להתמודד אחד עם השני, לטוב ולרע. למרות השוני, ואולי גם בגלל השוני, אנחנו מכבדים ומעריכים אחד את השני. אולי בגלל שההתלהבות הראשונית אצלנו לא נבעה מהיותו חו"לניק או מהיותי ישראלית, הרי שהאהבה לא פגה מהר כל כך.
עצה קטנה לכל מי ששוקל קשר עם חו"לניק - זכרו תמיד שקשר כזה טומן בחובו יותר מחוייבות מקשר "רגיל", ולו בגלל התחושה שאחד הצדדים "הקריב" כל כך הרבה למען הצד השני. תהיו מוכנים לכך לפני כן. זה קשר שקשה יותר לנתק.
בהצלחה!
- ללמוד על הבמבה והקישקתא שלהם / ישראלי חו"לניק , פה ושם
ייקח לכם בדיוק שנייה אחרי שתקראו את התגובה שלי לדעת בדיוק למה אתם כל כך רוצים את בן/בת זוגכם ולשוב ולחייך במקום לקסוס את הציפורניים.
אני נשוי לזרה ולא יהודיה שנה, אך חברים מעל ארבע שנים. כן, תאמינו או לא, כאשר מתגברים על קשיי השפה ויוצרים חברוּת אמיתית ורוצים ללמוד ולדעת על הבמבה והקישקשתא המקומיים שלהם בחו"ל וגם ללמד אותם על שלנו, כשלא מדברים בבית על כמה ישראל חרא (כי הם לא ממש יודעים אלא אם כן מלמדים אותם), כשמשתדלים לנסוע ביחד לבקר לעיתים קרובות את המדינות אחד של השני, כשמוצאים מעגלים חברתיים מגוונים ורב לאומיים וגזעיים, כשלא מאבדים סבלנות לדבר עם ההורים שלהם בשפה שהם יבינו (גם אם צריך לשבור את השיניים), כשקוראים או שומעים מידי פעם חדשות מהמדינות אחד של השני, כשאתם באמת חברים ואוהבים אחד/ת את השני/ה - הסיכויים שהנישואים המעורבים שלכם ייכשלו נמוכים מאוד (העצה טובה, אגב, גם לכל הנשואים לישראלים/ות).
ובאשר לך, תמרה יקרה, אם את רוצה חיים מאושרים יותר עם בעלך הזר או עם בעלך העתידי הצבר, תבשלי לו את מה שהוא מתגעגע אליו מבית אימו ותתאמצי קצת יותר. החיים הם לא פיקניק!!!
לפנייה לכתב/ת 
