אל תתנו להם רובים
הדבר האחרון שצריך להוסיף לרשות הפלסטינית הוא נשק. רק ריבוי החקירות יכול אולי להסביר למה אולמרט יורה לכל עבר
ראש הממשלה, אהוד אולמרט, רוצה לחזק את הנשיא הפלסטיני. גם הנשיא בוש רוצה לחזק אותו. הדרך שנבחרה
לצורך זה היא לשלוח לכוחות המזוהים עמו נשק, כדי שיוכלו להיאבק בכוחות הנאמנים לחמאס, שותפו של הפתח לממשלת האחדות הלאומית. לעומת זאת, אולמרט נחרץ בהתנגדותו לקיום הידברות על הסכם הקבע.
שלוש שגיאות קשות: ראשית - הדבר האחרון שצריך להוסיף לרשות הפלסטינית הוא נשק. כאשר הוקמה הרשות, היה צורך לאפשר לה לרכוש נשק, משום שבלי הבטחת חוק וסדר לא הייתה משמעות להקמתה של רשות כזו. כיום, חימושו של גורם אחד ברשות הפלסטינית, מתוך כוונה שלא ירחק היום והפתח יכופף את ידי החמאס, עלול להסתיים בבומרנג נוראי. הניסיון ההיסטורי של "חיזוקים" מעין אלה הוא מצמרר, מה גם שבמקרה שלנו זה יהווה תמריץ לחמאס להתחמש עוד יותר, ואם יפרוץ עימות בין השניים - לא יהיה זה הימור גדול להניח כי החמאס יגבר.
שנית - את אבו-מאזן אפשר לחזק רק באמצעות כלי אחד, והוא המשא-והמתן על הסדר הקבע. החמאס אינו מוכן להידבר עם ישראל, והוא מעדיף שאש"ף, בראשות אבו-מאזן, יעשה זאת. האחרון דוגל במשך שנים רבות בקידום הסדר הקבע ומסתייג מאוד מהסדרי ביניים. אם יצליח במהלך כזה ויוכל להביא למשאל עם פלסטיני את ההסכם שייחתם עם ישראל בראשי תיבות, הוא יהיה חזק מכל יריביו. אם כל מה שיוכל להביא לעמו הוא פגישות דו-שבועיות קבועות עם אולמרט, שבהן הם דנים על שעות הפתיחה של מעבר קרני, הוא יאבד עוד יותר מסמכותו וישלם מחיר פוליטי יקר.
שלישית - אולמרט מכריז כי הוא מוכן להידבר עם הליגה הערבית על הפתרון המדיני בין ישראל והפלסטינים, אבל אין שום סיכוי שמשא-ומתן שכזה יתקיים. היוזמה הערבית, בשורה התחתונה, אומרת כי אם ישראל תעשה שלום עם הפלסטינים והסורים, יקיימו עמה מדינות ערב קשרים נורמליים. העולם הערבי לא יתנגד לסעיף כזה או אחר בהסכמים הדו-צדדיים, אם ייחתמו הסכמים כאלה, ולכן גם העקרונות המופיעים ביוזמה הערבית הם כלליים מאוד ואינם תחליף למשא-ומתן. ואגב, אם תחליט הליגה הערבית להיכנס לנעלי הפלסטינים ולקיים את ההתדיינות במקומם, יש מקום להניח כי עמדותיה יהיו הרבה פחות מתפשרות מאלו שלהם.
אינני מצליח להבין את ההיגיון המוביל את ראש הממשלה. רק ריבוי החקירות נגדו יכול אולי להסביר מדוע הוא יורה לכל עבר, במקום לנהל מדיניות עקבית לקראת המטרה שהוא עצמו מאמין בה, לפי נאומיו: סיום הכיבוש הנמשך כבר ארבעים שנה באמצעות משא-ומתן, או במהלך חד-צדדי אם ייכשל המשא-ומתן.
עצוב לראות איך אישים כמו שרון ואולמרט, המגיעים לעמדות השפעה מתוך תפישת עולם ניצית מאוד, נקלעים לעמדות שיונים לא היו מעלים בדעתם להציע - מנסיגה ללא תמורה ועד למסירת נשק לקבוצה פלסטינית אחת, פרגמטית ככל שתהיה, כדי שתפגע בחברתה. מי שמשלם את מחיר הטעויות הללו הוא הציבור הישראלי והפלסטיני שהשלום מתרחק ממנו, ואשר בינתיים נאלץ לחיות בחוסר ביטחון ובדאגה מן המלחמה הבאה, הניבטת אליו מעמודי העיתון הראשונים.
מומלצים
