תחנת הרכבת בחיפה: על שם הרוגי הקטיושה
בעקבות יוזמה של ההורים השכולים, תיקרא תחנת מרכז בחיפה על שמם של שמונת העובדים שנהרגו מפגיעה ישירה במלחמת לבנון השניה. אביו של עשהאל דמתי ז"ל, מספר על יום זיכרון קשה במיוחד: "לפני שנהרג הוא אמר לי בסוד שהוא חושב שאשתו בשבועות הראשונים להריונה, ולפני חודש עשינו את הברית. האירוע היה מלא עצב ושמחה"
מנציחים את הנופלים. ערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה, הודיעה הנהלת הרכבת כי תקרא את שמה של תחנת מרכז בחיפה על שם שמונת העובדים שנהרגו במהלך מלחמת לבנון השנייה מפגיעת קטיושה, בעת שהיו במוסך הרכבת בעיר.
מיום השנה לאירוע הקשה, בבוקרו של ה-16 ביולי 2007, תיקרא התחנה "תחנת חיפה מרכז על-שם השמונה". ההחלטה התקבלה בהנהלת רכבת ישראל בעקבות שיחות ומפגשים עם משפחות ההרוגים. "מאז האירוע אנחנו בקשר עם המשפחות השכולות והפעם הוחלט גם להנציח את זכר ההרוגים", מסבירה דוברת הרכבת, מלי כהן "נענינו לבקשתם ובשיתוף איתם העברנו את ההצעה לדירקטריון שנתן לכך את אישורו".
משולם דמתי, אביו של עשהאל שנהרג מפגיעת הקטיושה, היה בין הוגי הרעיון. "זו נקודת אור קטנה", אמר הערב ל-ynet. "זה כל הזמן יזכיר לאנשים את הנופלים". מלבד קריאת התחנה על שמם של ההרוגים, מספר דמתי כי מתוכננת גם הוצאה של ספר לזכרם. לכל הרוג יוקדשו שני עמודים ובו קורות חייו, מלווים בסיפורים ותמונות.
יום הזיכרון הנוכחי - הראשון מאז המלחמה - קשה במיוחד עבור דמתי שמספר: "עלינו לקבר אחר הצהריים. הרבה חברים שלו באו, למרות שלא ארגנו את זה. החלטנו שהמשפחה תעלה לקבר והחברים ששמעו על כך העבירו את המסר מאחד לשני. בסופו של דבר הגיעו כמאה איש שבאו ממקומות שונים באץ כמו יבנה וירושלים. היה לי קשה מאוד".
חודשים ספורים לאחר מותו, נולד לעשהאל ז"ל בן, ולצד השמחה על הולדת הנכד, מקשה הדבר עוד יותר על אביו. "הוא עזב אותנו עם תינוקת בת שנה, כשאשתו בחודש השני להריון", מספר משולם. "כמה ימים לפני שנהרג הוא אמר לי בסוד שהוא חושב שאשתו בשבועות הראשונים להריונה, ולפני חודש עשינו את הברית. האירוע היה מלא עצב ושמחה, הכל בתערובת".
משולם כועס מעט על ההחלטה להגדיר את האזרחים שנפלו במלחמה כהרוגי פעולות איבה ולא כחללי צה"ל: "אני אמנם עוד טרי בעסק הזה של השכול, עוד לומד את הדברים, אבל הייתי רוצה שיהיה להם מעמד כמו חיילים שנהרגו. הם נהרגו במהלך המלחמה ולא צריך להיות הבדל בין חיילים שנהרגו לבין אזרחים".
שמואל בן שמעון ז"ל היה גם הוא במוסך הרכבת באותו בוקר קטלני ושמו, כמו יתר חבריו שנהרגו, יופיע על לוח הזיכרון בתחנה. אחותו, אוסנת, הביע שביעות רצון מהחלטת הנהלת הרכבת אבל היא מסייגת: "אני מרוצה מההחלטה לקרוא לתחנה על שם ההרוגים אבל אני לא מרוצה מהבחירה לקרוא דווקא לתחנה הזאת על שמם".
היא מסבירה כי מדובר בתחנה שכוחת אל ומציעה אלטרנטיבה: "לדעתי לתחנת רכבת חוף-הכרמל (התחנה החדשה ליד מרכז מת"ם) תהיה השפעה רבה יותר מאשר תחנת רכבת מרכז, שהיא תחנת מעבר. תחנת חוף-הכרמל משולבת גם עם הטיילת, כך יש נקודת ציון בה אנשים יכולים גם לעצור ולהיזכר בכל מה שקרה".
"יום הזיכרון הזה הוא אחד הקשים ביותר שהיו לי", מוסיפה אוסנת. "קשה לדבר על הארץ, על המכורה, על 'אין לי ארץ אחרת', כשמצד שני אנחנו שוכלים בן אדם אהוב ביותר".
זוהר לוי, אמו של ראובן ז"ל - עובד נוסף שנהרג מפגיעת הקטיושה - הביעה סיפוק מההחלטה לקרוא את תחנת הרכבת על שם בנה, אך לצד זאת היא חשה גם אכזבה קלה. "קיווינו שלקראת יום הזיכרון תערוך הנהלת הרכבת אירוע לזכרם של ההרוגים. מגיע לנו שיעשו משהו שנרגיש את זה, אבל לא עשו כלום - וחבל".
לפנייה לכתב/ת 
