בלי זהות ובלי חזון
על עתידה של ישראל מאיים השילוב המסוכן שבין התפוררות חברתית וחוסר צדק, לבין אובדנה של לכידות חזונית משותפת
קריסתו של אדם אינה נובעת ממערכת הקשיים העומדת בפניו. לכל אדם חוט שדרה פנימי בו מתמקדת זהותו העצמית, וכל עוד היא קיימת - היא מעניקה לו את היכולת לעמוד בפני כל מצוקה. אולם בשעה שהוא איבד את זהותו ואת העוצמה הפנימית המניעה אותו, הוא קורס. קריסה זו באה לידי ביטוי בעניינים נפשיים שונים - חוסר הנכונות והיכולת ליטול אחריות על עצמו, איבוד עניין וטעם בחייו - ובדרך כלל היא מחלחלת גם לתחומים הפיזיים. רבים מכירים את קריסת הקשישים במשפחתם, שעירבה נפילה בתחומים הפיזיים והנפשיים כאחד.
לפתחה של מדינת ישראל אורבת קריסה דומה, חס ושלום. בשעה שהיא פועלת כתוצאה מזהות פנימית קולקטיבית, המגבשת סביבה חזון ורוח, יש בה היכולת לעמוד מול כל אתגר; בשעה שחוט השדרה הזהותי קורס, הולכת החברה ומתפוררת, וסכנת הקיום מרחפת מעל עצם קיומה.
מהם אותם יסודות של זהות פנימית? בראש ובראשונה מדובר בדבר מה שאין בו תוכן מצד עצמו, אלא הוא הישות החברתית עצמה. הזהות החברתית משמעה חיים של אמון בשלטון שהוא פועל לטובת העניין (גם אם חלוקים בשאלה מהו ה"עניין" הנכון והטוב); חיים של סולידריות בין אדם לחברו; חיים מוסריים של חלוקת משאבים צודקת; חיים של פתחון הלב ושל צדק וצדקה. בשעה שהחברה מאבדת את האמון בעיקרון היושרה הפנימית, והיא הופכת למרחב בו פועל כל אחד כדי להעשיר את עצמו בלי להתייחס לסביבה ולשאר המרכיבים האנושיים של הקיום - החברה מאבדת את יכולת קיומה. צופרי האזעקה של מדינת ישראל מכריזים כי אנו מידרדרים לתהום של איבוד הישות עצמה, וחברה כחברה אינה יכולה להתקיים בלי חזון ותוכן משמעותי.
נשמתה של החברה קשורה גם בשאלת הלכידות הרעיונית שיש בה. לכידות רעיונית אין משמעה מונוליתיות - להיפך, במקום בו כולם חושבים את אותו הדבר, אתה מוצא מוות וקיפאון, סכנת פשיזם וכוח משחית. לכידות רעיונית משמעה בסיס חזוני משותף, העוסק לא רק במעמדו של הפרט אלא גם בזהותו של הלאום. מעצם הגדרת מדינת ישראל כמדינת העם היהודי, יש לה בסיס משותף של זהות, המסוגל להזין את הרוח הפנימית הנדרשת, ובד בבד למצוא מקום בתוכה גם לבני עמים זרים שאינם מבקשים את רעתה.
אולם, לכידות זו נמצאת אף היא בסכנה מרובה. ההטיה המתמדת לכיוון "כל אזרחיה" וויתור על הזהות היהודית של רשות הרבים הציבורית של המדינה, כוללת בתוכה את סכנת הקריסה הפנימית: בשעה שלא תהיה תשובה לשאלה במה נשתנתה מדינת ישראל מכל המדינות, כאשר היא תהיה חסרת זהות הנובעת מהגדרתה היסודית, בשעה שלא יהיה ברור מפני מה למסור את הנפש על קיומה ולוותר על קריירה אקדמית או מקצועית בשלה - אנו נמצא עצמנו ללא אותו חוט שדרה פנימי המחייה את המהות.
מה שמאיים אפוא על עתידה של מדינת ישראל הוא שילוב מסוכן של התפוררות חברתית וחוסר צדק, יחד עם איבוד לכידות חזונית משותפת. מנגד, מה שיכול לחזק את מדינת ישראל ולהפוך אותה למגדלור פנימי הוא שינוי הכיוון והחייאה מחודשת של שני המרכיבים החיוניים. ראשונה במשימות היא השבת האמון במערכות השלטון, בכוונות הטובות של בני-האדם, בפתחון הלב ובחתירה לצדק. מדובר בנושא שהוא עצם קיומנו. שניה במשימות, החייבת להיות חלק בלתי נפרד מהראשונה, היא החייאה מחודשת של החזון היהודי של המדינה - חזון הקמת מדינה לעם היהודי, בה רשות הרבים הציבורית תישא בשורה של ממש, בה מוסר הנביאים יהיה חלק בלתי נפרד מהשיח הציבורי, ובה נחדש את הברית לא רק בין אדם לחברו כי אם גם את ברית הייעוד המשותפת, שמכוחה אנו חוגגים את הקמת מדינת ישראל - ולמימושה אנו שואפים.
מומלצים
