פרובוקציה ברוח חיזבאללה
כשאין אבידות או חטופים בצידנו תתקשה ישראל לגייס תמיכה בינלאומית לפעולה נרחבת בעזה. אחרי מתקפת הקסאם ונסיון החטיפה, נדרשת ממשלת ישראל לעצב מהלך מדוד שיבהיר ליוזמי המתקפה שהפרובוקציה לא השתלמה. המהלך הקרקעי הגדול יחכה לעיתוי ראוי וללגיטימציה בינלאומית גורפת
מתקפת יום העצמאות של החמאס על הנגב המערבי הייתה מהלך אסטרטגי מחושב לפרטיו, שנועד להשיג יעדים צבאיים ומדיניים מרחיקי לכת. ברור לגמרי שמתכנני המתקפה עיצבו אותה על פי המודל של חיזבאללה שבוצע ב-12 ביולי אשתקד, עת נחטפו בגבול לבנון החיילים גולדווסר ורגב. אותו מודל פעולה שהביא את ישראל לפתוח במלחמת לבנון השנייה.
אין ספק שיוזמי המתקפה הביאו בחשבון תגובה צבאית ישראלית במינונים שונים של עוצמה והיקף, כולל כניסה קרקעית מאסיבית של כוחות צה"ל לכל שטח הרצועה. דובר הזרוע הצבאית של החמאס אף אמר זאת במפורש. סביר, לכן, להעריך שהמהלך אסטרטגי הזה התבצע ביוזמת כל מנהיגי הפלג הקיצוני של החמאס ומפקדי הזרוע הצבאית של הארגון המתנגדים ל"הסכם מכה"', ומה שלא פחות חשוב - בעידוד איראן ובאישורה.
המהלך האסטרטגי נועד להשיג חמש מטרות עיקריות. הראשונה שבהן היא להחזיר את הפלסטינים לעימות צבאי פעיל ואינטנסיבי עם ישראל. כלומר, להגביה את הלהבות ברצועה ששככו בתקופה האחרונה (ירי הקסאמים פחת מאד בשבועות האחרונים) במטרה ליצור מצב חדש שבו תסכים ישראל להפסקת אש כוללת, שבמסגרתה יפסקו פעולות הסיכול שמבצעים צה"ל והשב"כ ביהודה ושומרון.
בנוסף לכך, שמו להם הפלסטינים היורים למטרה לטרפד את ממשלת האחדות הפלסטינית ובמיוחד את מאמציה להשיג רגיעה כוללת בעימות עם ישראל; לחבל ביוזמות הערביות לפתוח בדיאלוג מדיני עם ישראל; להשיג קלפי מיקוח נוספים כדי להגיע לעסקת שחרור סיטונית של אסירים ועצורים פלסטינים; ולסיום, להשפיל את ישראל ולערער את מורל תושביה ביום העצמאות.
חמאס מפוכח
כדי להשיג חמש מטרות אלה היו – ועדיין – מוכנים ראשי הפלג הקיצוני בחמאס וראשי המשפחות החמושות הפועלים בשיתוף פעולה עימם (במסגרת ועדות ההתנגדות העממית) לסכן את תושבי הרצועה בפלישה ישראלית. זאת, מתוך הנחה שההיערכות הצבאית החדשה שלהם תאפשר להם להסב אבידות לצה"ל אם יכנס קרקעית ובה בשעה לשמור על כוחם תוך ניצול יכולתם להיעלם ולהיטמע בשטח. ממש כמו חיזבאללה. יתרה מזאת, הם מקווים שהפלישה הצה"לית תכריח גם את הפלג המתון של חמאס ואת נאמני הפת"ח ואבו מאזן לשלב כוחות בלחימה נגד צה"ל ותכפה על ממשלת האחדות הפלסטינית לנטוש את מאמציה להפסיק את ירי הקסאמים, לפרק את "הכוח המבצעי" של החמאס, וכמו כן תסכל את תכניתו של אבו מאזן להציב כוח נאמן לו למנוע הברחות בציר פילדלפי.
יוזמי המתקפה גם מקווים שהחיכוך בין צה"ל לאוכלוסייה האזרחית והאבידות שיגרמו לאזרחים לא-לוחמים כתוצאה מפלישה קרקעית, או אפילו תגובה ישראלית קשה באש, יגרמו לכך שמדינות ערב המתונות יפסיקו את הדיאלוג שהם עומדים לפתוח בו עם ישראל ויביאו לבידודה של ישראל בקהילה הבינלאומית ולביקורת קשה עליה. התוצאה שהם מקווים לה היא שישראל תיאלץ לסגת מהרצועה לפני שצה"ל השלים את משימותיו ולממשלת ישראל יאבד החשק להיכנס למבצעים דומים בעתיד.
מחכים לעיתוי הנכון (צילום ארכיון: סי"צ)
למרבה הצער, הערכת המצב של ראשי החמאס המיליטנטי היא מפוכחת למדי ויש לה על מה להתבסס. עובדה. אפילו שמתקפת יום העצמאות לא השיגה את יעדיה הראשוניים - לא נחטפו חיילים או אזרחים ישראלים ולא היו אבידות בנפש בצידנו – היא הצליחה להציב את ממשלת ישראל וצה"ל על סיפה של דילמה לא פשוטה. כשאין אבידות או חטופים בצידנו תתקשה ישראל לגייס תמיכה בינלאומית והסכמה בשתיקה של מנהיגי ערב המתונים לפעולה נרחבת בעזה.
זהירות, מכה מורלית
אם תתבצע פעולה צה"לית רחבה בתנאים הנוכחיים ישראל תשחק לידי החמאס הקיצוני ותאפשר לו להשיג את מטרותיו. מצד שני אם תתאפק ישראל ולא תגיב בעוצמה על המתקפה היא תושפל, תספוג מכה מורלית קשה ותחזור על השגיאות שעשתה לנוכח התעצמות חיזבאללה בלבנון.
מכאן, שממשלת ישראל נדרשת בשעות ובימים הקרובים לעצב מהלך נגדי מדוד שמחד, יבהיר ליוזמי המתקפה שהפרובוקציה לא השתלמה להם והם ישלמו מחיר בעבורה, ומאידך יאפשר לישראל להיכנס למהלך הקרקעי הגדול בעזה, שכנראה יידרש בסופו של דבר - מהלך שיבוא בעיתוי ראוי ועם לגיטימציה בינלאומית גורפת.
לכן, הצעד הראשון שישראל צריכה לעשות הוא בתחום הדיפלומטי מדיני. לא סתם הסברה אלא מתקפה מדינית בכל זירה בינלאומית ובכל מערכת קשרים בילטרלית. ראשית, יש להבהיר למדינות ערב ולקהילייה הבינלאומית שמתקפת יום העצמאות נעשתה כיוזמה חמאסית בלי שום עילה ממשית. היא כוונה נגד אזרחים במטרה להצית את האזור ולפגוע במאמצי השלום המדיניים וכי ישראל לא תוכל לוותר על חובתה להגן על תושביה. שנית, שמדובר בגורמים קיצוניים הפועלים אפילו בניגוד להסכמה הלאומית הפלסטינית ובניגוד לאינטרס הפלסטיני.
צריכה גם להיות פעולה צבאית שתתבטא בעיקר בהגדלה מאסיבית של יכולת התגובה המיידית של צה"ל מול הפגזות ונסיונות חטיפה היוצאים מרצועת עזה. הכוונה להגדלת האמצעים המודיעיניים וכוחות התגובה המיידיים שיפעלו בתוך שטח הרצועה - בין אם לסיכול ובין אם למרדף אחרי היורים או התוקפים. כמו כן צריך להגביר מאד את קצב מיגון יישובי הנגב המערבי ולהפוך עניין זה לפרוייקט לאומי בעדיפות עליונה.
צעדים אלה, ונוספים, אם יינקטו בצורה מיידית וגורפת, עשויים להוציא לחמאס את החשק למתקפות אסטרטגיות דומות ולאפשר לישראל ולכוחות הביטחון שלה לבחור את העיתוי ויעדי הפעולה הקרקעית הגדולה ברצועה, אם וכאשר יהיה צורך לבצעה. צריך להדגיש: צה"ל יכול ומוכן כבר היום לבצע פעולה קרקעית גדולה ברצועה אבל צריך שהיא תיעשה בתנאים שיבטיחו את הצלחתה. אסור שמדינת ישראל תבזבז מהלך כזה שעליו לא תוכל לחזור פעמים רבות.
