25 שנה לפינוי ימית: "כולם שכחו, אנחנו זוכרים"
מפוני ימית ערכו טקס לציון 25 שנים לפינוי העיר, וסיפרו כי הם חשים בודדים במערכה על הזיכרון - ממש כפי שהרגישו במערכה נגד הפינוי ב-1982. אבי פרחן, תושב ימית שפונה גם מגוש קטיף: "בכל יום, בכל בוקר, אנו נזכרים בימית - מדמיינים את הרוגע, האוויר, הים הכחול ועצי הדקל"
"אנחנו עדיין זוכרים, למרות שכולם שכחו והעבירו דף ביומן ההיסטוריה". כך אמר הערב (יום ה') אבי פרחן - שפונה מחבל ימית בשנת 1982 ולפני שנתיים מגוש קטיף. פרחן, המתגורר כיום בשדרות, הוא אחד ממובילי עצרת הזיכרון שקיימו הערב מפוני ימית, לציון 25 שנים לפינוי.
המפונים התכנסו בשעה 17:00 באנדרטה לזכר חללי אוגדת הפלדה סמוך ליישוב כרם שלום שבנגב, כדי לקיים במקום טקס זיכרון לנופלים בקרב על סיני במלחמת ששת הימים, לערוך תצפית לימית ולבקר סמוך להריסות בתיהם, שלאחר הפינוי הושלכו באזור.
המפונים מספרים כי האנדרטה מסמלת את הבית שהיתה עבורם ימית, ואת החלום שנלחמו למענו - ועדיין טרי בזיכרונם. "אני מרגיש לצערי כגולה בארצי. גירשו אותי מימית ועליתי לירושלים במסע שנמשך שבועיים כשעליי דגל הלאום. שרון, שהיה שר הביטחון, הציע לי להקים את אלי סיני בשליחותו, ולפני שנתיים הוא עקר אותי גם משם", אמר פרחן ל-ynet.
אבי פרחן בטקס לציון 25 שנים לפינוי (צילום: אמיר כהן)
"בכל יום, בכל בוקר, אנו נזכרים בימית - באלה שאיתנו ובאלה שכבר לא. אנחנו מדמיינים את הרוגע, האוויר, הים הכחול ועצי הדקל", הוסיף פרחן, שסבור כי "העקירה נוסח קמפ דיוויד" היא שורש הרע: "התקדים שהוביל לעקירת גוש קטיף מסכן היום את אזור יהודה, השומרון, ירושלים ורמת הגולן".
אל טקס הזיכרון הערב לא הוזמן אף חבר כנסת. לטענת פרחן איש מהפוליטיקאים לא העלה יוזמה לציין את הפינוי, לא בכנסת ולא מחוצה לה. "לא הזמנו פוליטיקאים, כי כשהם באים הם מנכסים את הארוע לעצמם ועוברים לאירוע הבא. למה הם לא מצאו לנכון לשוחח על כך היום בכנסת?", שאל.
פרחן מאס בפוליטיקאים, אך לא בפוליטיקה. בנימה ביקורתית הוא אומר: "תמכתי בבגין והוא פינה אותי מימית. תמכתי בשרון והוא פינה אותי מאלי סיני. הייתי רוצה להיות חבר כנסת, אבל בפוליטיקה במתכונת של היום, מי שיכול להיבחר הוא או עשיר או מושחת. ואני לא זה ולא זה".
כמפונה גוש קטיף נאבק פרחן מזה כשנתיים, יחד עם 30 משפחות נוספות, להקים יישוב חדש סמוך לגבעת אולגה. "מושכים אותנו שנתיים", הוא מאשים ומוסיף: "זה לא היה כך כשהקמנו את אלי סיני, שם זה הלך הרבה יותר מהר. אז, נעקנו בסוף אפריל ובתחילת אוקטובר כבר הנחנו אבן פינה".
בינתיים מתגורר פרחן בשדרות ומתמודד עם הקושי והבושה לדבריו, שבעת חגיגות יום העצמאות נופלים קסאמים בשטח מדינת ישראל. "אנחנו חייבים לחזור לעצמנו ולנופף בדגל ההתיישבות ודגל הביטחון", אמר.
תזכורת: פינוי במסגרת תהליך השלום
פינוי העיר ימית החל במרס 1982. תהליך התכנון וההכנות לפינוי לווה במחאה ציבורית סוערת, הן מצד המתיישבים והן מצד תנועות ימין. הפינוי הוטל ברובו על צה"ל והגיע לשיאו באפריל 1982. כוח המונה אלפי חיילים, בסיוע כוחות משטרה, נשלח לאזור לצד עשרות דחפורים ומנופים שנועדו להרוס את בתי העיר.
חבל ימית הוכרז כשטח צבאי סגור ב-1 באפריל 1982. באותו יום התבצרו כמה עשרות סטודנטים פעילי ימין על גבי אנדרטת אוגדת הפלדה בעיר. ב-21 באפריל, לאחר יישוב אי הבנות עם שלטונות מצרים, אישרה הממשלה סופית את הנסיגה מסיני וצה"ל נערך להרס ימית. באותו יום הוחל בהריסת בתי העיר ופינויים של מאות התושבים והמפגינים שסירבו לשתף פעולה.
מבצע הפינוי נמשך כשלושה ימים ובמהלכו התנהל מאבק בין הכוחות המפנים לסרבני הפינוי שהתבצרו על גגות הבתים. התושבים עשו שימוש, בין השאר, באלימות פיזית, בהבערת צמיגים ובזריקת שקי חול. מן הצד השני, השתמשו הכוחות המפנים בכלובי מתכת, באזיקים ובהתזת קצף. עם זאת הסתיים המבצע ללא אבידות ופציעות קשות.
לאחר פינוי העיר נהרסו בתיה של ימית עד היסוד בנימוק של מניעת פלישה חוזרת של תושבי העיר למקום. ב- 25 באפריל באותה שנה הועברה הריבונות על חצי האי סיני לידי מצרים.
לפנייה לכתב/ת 
