"הרשיעו אותי במשפט שדה"
שבוע שלם היה היוצר אייל סיון במרכזו של מחול שדים, בעקבות פרסום על בחירתו לביים סרט שנתמך בקרן רבינוביץ'. "אנטי ישראלי" ו"פרו פלסטיני" הם רק חלק מהכינויים להם זכה, אך סיון ישב ושתק. עכשיו הוא מדבר לראשונה. "התירו את דמי", הוא אומר וטוען שמטרת הפרסום היא להשפיע על החלטת הוועדות הציבוריות
שבוע שלם שהשם אייל סיון מעטר כותרות בעמודי דעות, חדשות ואתרים ברשת. שבוע שלם שלצד שמו מופיעה רשימה ארוכה של שמות תואר טעונים מ"שונא ישראל מובהק", "תופעה חולנית", "ישראלי יורד המשמש כמכונת תעמולה למען חיסול הפרויקט הציוני" ועד לרמיזות אנטישמיות מכוסות היטב מפני תביעות משפטיות אך מהדהדות ומכוונות לאוזניים חפצות לשמוע. שבוע שלם שאיש הקולנוע הישראלי קורא ומתחפר בשתיקתו. עבור מרבית הקוראים השם אייל סיון אינו אומר דבר. עכשיו הגיע הזמן להכיר: סיון, במאי, איש אקדמיה, מרצה לקולנוע במכללת ספיר, דמות שנויה במחלוקת שבימים אלה ממש נלחם על המשך חייו היצירתיים.
תפוזים. זה לא המותג זה הדימוי
ביום רביעי שעבר פורסמה בעיתונות ידיעה לפיה נבחר סיון לביים סרט בשם "Jaffa" כחלק מפרויקט המשותף לערוץ 8, קרן רבינוביץ' וסינמטק ירושלים. הידיעה הראשונית ראתה אור יותר משבוע לפני התכנסות הוועדה המייעצת למועצה הציבורית ולדירקטוריון קרן רבינוביץ' שאמורים לאשר או לדחות בתורם את ההמלצה. הידיעה כלשונה אינה מתייחסת כלל לנושא הסרט המדובר למעט במשפט קצרצר ולקוני שמובא כחלק מתגובת ערוץ הטלוויזיה. מרכז הידיעה מכוון חיצים אל היוצר עצמו שמוגדר כ"אנטי ישראלי", "פרו פלסטיני" וכמי "שהציג את אייכמן כאיש נחמד" בסרטו "הספציאליסט" משנת 1999.
די היה בידיעה זו בכדי להבעיר את שדה המוקשים התקשורתי ולהקים סוללת מטווחים שפתחה בארטילריה כבדה. השר יעקב אדרי, האחראי על אירועי הששים לישראל, הגדיר את סיון "אנטי יהודי" ותבע משרת החינוך ומראש עיריית ירושלים להפעיל את סמכותם לביטול השערורייה. ח"כ יואל חסון מיהר להביע את עמדתו במכתב ששיגר לעיתונות ולמנכ"ל קרן רבינוביץ', גיורא עיני: "סיון אוחז בדעות רדיקליות, פרו פלסטיניות, חי בפריז בשנים האחרונות ומתבטא רבות נגד ישראל ומדיניותה, כולל אמירות שישראל היא טעות היסטורית... הייתכן כי ייהנה מכספי הציבור במדינה שאותה הוא כה מתעב?".
חסון לא היה היחיד שדרש מהקרן לשקול מחדש החלטה שטרם התקבלה. "היו לנו הרבה סרטים שנויים במחלוקת אבל כשאני מנתח את הסערה הציבורית שקמה פה, אין ספק שמה שעומד לדיון אינו הפרויקט הקולנועי אלא הבמאי", אומר עיני שמנסה לשדר עסקים כרגיל אך מתקשה להסתיר את המבוכה. "אני ער למערכת הלחצים אבל חברי הוועדה לא מושפעים מהלכי רוח, מדובר באנשים עם יושרה מקצועית".
בוועדה המייעצת בראשותו של נחמן אינגבר חברים ענת אבן, רעיה מורג, אלון גרבוז ויוסי אורן. גורמים המקורבים לוועדה חוששים כי ההד התקשורתי ישפיע על החלטות הוועדה הציבורית של הקרן בראשותו של ליאון רקנאטי ועל הדירקטוריון. "קרן רבינוביץ' תיזכר לדיראון עולם כמי שנכנעה למקרתיזם במידה ותחליט להפוך את החלטת הוועדה המייעצת. זו תהיה הפעם הראשונה שלחצים פוליטיים מעבירים אנשים על דעתם וגורמים להם לפסול אדם מבלי להתייחס כלל לאמנותו. דה לגיטימציה שכזו, היא מעשה לא דמוקרטי שיפתח תיבת פנדורה מסוכנת", הם אומרים.
מי שהתייחס במידה מסויימת לסרטו העתידי של סיון היה דווקא העיתונאי בן דרור ימיני שהגדיר אותו כסיפור על הקפיטליזם והקולוניאליזם הציוני שעושק פלסטינים. "זהו סיפור על בולדוזרים של חיל ההנדסה. הם אינם רק קבלני הביצוע של פשעי מלחמה.... הם גם עוקרים את מטעי הפלסטינים. לא בגלל טרור, לא בגלל פיגועים, אלא כדי לספק את תאוות הבצע של הישראלים...", הוא כותב וממשיך, "של מי התסריט שלהלן? של חסידי הפרוטוקולים של זקני ציון? של קבוצה ניאו נאצית בגרמניה? של מחלקת התעמולה של הג'יהאד האיסלמי? ואולי של גופי תרבות ישראליים?".
במכתב פתוח לימיני כותב אבנר פיינגלרנט, ראש המחלקה לקולנוע וטלוויזיה במכללת ספיר: "מעניין מהי דמותה של החברה הפטריוטית ציונית שאותה מדמה בעיני רוחו העיתונאי כשהוא פונה בקריאה נרגשת לראש הממשלה להיות הלקטור העליון של קרנות הקולנוע בארץ ולא לפספס את ההזדמנות הנדירה שניתנה לו לעשות 'מעשה ציוני לאומי'. מעניין לאיזו חברה הוא שואף תוך השתלחות חסרת כל רסן ביוצר קולנוע וביצירתו זאת מבלי שטרח להבין את מהות היצירה של אותו יוצר שהוא מיוצרי הקולנוע החשובים, המרתקים והמשמעותיים בארץ. מעניין לאיזה עולם מבקש העיתונאי לחנך כשכל מאמרו הוא כתב שטנה המבקש להתיר את דמו של אדם הנאבק על דעותיו באמצעות קולנוע חריף ומקורי. מי קהל היעד שאליו מכוון הכותב ומיהו העורך שמתיר לו להעמיד אדם בפני כיתת יורים פרטית בשם הציונות והלאומיות?".
סיון. "לא ברור למה מאפשרים לי לנשום" (צילום: אלכס קולמויסקי)
עכשיו סיון שובר שתיקה, מתעמת לראשונה עם ההאשמות שהוטחו בו ומדבר על הטיה מכוונת של העובדות. אל המקרה הפרטי הוא מתייחס כאבן בוחן, דוגמה להפעלת אמצעים אלימים במטרה להשפיע על החלטות ועדה ציבורית. "רצף הפרסומים הללו הם רצח אופי, כתב אישום וגזר דין ללא משפט. יש פה בגידה, יש סיוע לארגון טרור. זו הטיה מכוונת. לא נותנים לאנשים לשפוט ולהחליט בעצמם, מזלזלים בהם ומכוונים את מחשבותיהם".
שבוע שתקת. למה בחרת להגיב?
"בדיוק מאותה הסיבה שאני עושה סרטים. אני לא יוצר בשביל הקוראים של עיתון הארץ, אני מאמין במסך ובקהל וביכולתו של כל אדם להתבונן, לחשוב ולעצב את דעתו מבלי הכוונה מלמעלה. זה יצא משליטה. הגענו לסיטואציה שבה אפשר למכור לקוראים הכל. מישהו רוצה שהעם לא יחשוב בעצמו, שלא יעמיד בסימן שאלה את מה שהוא קורא בעיתון אלא רק יעביר את השמועות הלאה. זה פופוליזם".
זו רדיפה אישית? מישהו החליט לסגור אתך חשבון?
"לא, אני חושב שיש מי שקשה לו עם זה שאי אפשר להכניס אותי לתוך הקופסאות הרגילות. אני לא יוצא עם מחבל, אני לא תמהוני, לא קיימתי מגעים עם סוכן זר. אני נהנה מהפריבילגיה של להיות אשכנזי, במאי, מוכר בחו"ל, מרצה. אם הייתי מקרית גת היו כבר מערבים בסיפור הזה את המשטרה והשב"כ".
זה נכון שהופעלו לחצים לגבי המשך העסקתך במכללת ספיר?
"הופעלו לחצים על ההנהלה שהגיעו גם ממשרד החינוך וגם מקבוצה של אינטלקטואלים צרפתים. אני מקווה שמה שיקבע את המשך העסקתי יהיה קשור במה שקורה בשיעורים. יש לי אמון בסטודנטים".
נניח שהדירקטוריון של קרן רבינוביץ' יחליט להפוך את ההחלטה של הוועדה המקצועית. האם תוכל להמשיך בעבודה על הסרט?
"ונניח שאני מחליט לא לעשות את הסרט הזה ולעשות במקומו סרט על הטראומה של ילדי בית ספר בשדרות, את חושבת שמשרד החינוך יאשר לי לצלם בבית הספר? או נניח שאני פונה היום לאישור צילום מדובר צה"ל, את חושבת שיש סיכוי שהוא ישתף איתי פעולה?".
אז הקמפיין הזה הצליח?
"כן. ברגע שקוראים לבנאדם אנטישמי, חמאסניק, אנטי ישראלי, זה משתרש. תקיפה מינית יכולה להפוך לעבירה שאין בה קלון. מה שנכתב עליי בימים האחרונים אינו עבירה, אבל יש בזה קלון. אם המדד לפרו ישראליות היא כמה תקיפות מיניות ביצעתי או כמה כסף גנבתי ממועצות ציבוריות והאם עשקתי משלמי מיסים תמימים, אני מבין למה קוראים לי אנטי ישראלי. זה העניין, הרשיעו אותי במשפט שדה ציבורי בלי זכות להגנה, בלי הוכחות, על בסיס שמועות. בלי מבקר מדינה, בלי דו"חות, בלי חוק. זו התרת דם כי בסיטואציה שבה אנשים מסתובבים עם עצבים חשופים ופחד קיומי, הפכתי למטרה. לא רק שאסור לתת לי כספי קרן, אלא לא ברור למה מאפשרים לי לנשום".
"אולי אני הילד שקורא: המלך עירום"
זו לא הפעם הראשונה שסיון, 43, עומד בעין הסערה. מאז סרטו הראשון, "עקבאת גב'אר: חיים בינתיים" (1987) שעסק בשאלת הפליטים הפלסטינים, הוא חשוף בצריח. מחזיק חזק בזכות לומר את עמדותיו גם אם אינן מקובלות. סיון, יליד חיפה, גדל בירושלים והיה פעיל בתנועת תלמידים נגד כפייה דתית. כבר כנער הפגין עם חברי "מצפן" להידברות עם אש"ף. בשנת 1985 נסע לפריז לחופשה ונשאר שם כמעט 20 שנה. בפריז יצר את סרטיו שמרביתם מתכתבים עם המזה"ת ואדמת המריבה. בקרב ראשי הקהילה היהודית בצרפת הוא מוקצה. האינטלקטואל אלן פינקלקראוט כינה אותו "יהודי אנטישמי" ובהשתלשלות סוגית תביעת הדיבה ידון בית המשפט הצרפתי ב-2 במאי. בשלוש השנים האחרונות הוא מחלק את זמנו בין פריז לשדרות, שם הוא מרצה בחוג לקולנוע אבל המנגחים בו לטענתו מעדיפים להציג אותו כזר. "זה נכון שחייתי בצרפת אבל אני עושה סרטים שלוקחים אחריות על מה שקורה פה. אני מחזיק בדרכון ישראלי בלבד למרות שיכולתי לקבל כבר ארבע פעמים אזרחות צרפתית. אני ישראלי וזה מה שמרגיז את כולם".
בראיון שקיים איתך ספי הנדלר בשנת 2001 הוא מרמז שאתה מחזיק בדרכון ישראלי להכעיס.
"שטויות. אני ישראלי. נולדתי ישראלי. אני אזרח של המקום הזה כמו שאני גבר. לוותר על האזרחות הישראלית זה כמו לומר שאני לא חלק ממה שקורה פה. אני לא עושה סרטים על אנשים זרים אלא עלינו. זה הפרדוקס. הסרטים שלי הם עמדה של ישראלי ולא של חמאסניק או חיזבאללה ויש כאלה שקשה להם עם זה".
לפני שש שנים מצאת בתיבת הדואר שלך בפריז קליע של אקדח. אתה עדיין מתרגש מהתקפות?
"מה שמפתיע אותי זה הפרמיסיביות, העובדה שמקבלים את זה כנורמה ושאנשים לא יוצאים נגד זה. שאין מי שיקום וישאל מה קורה פה או איך עושים עליהום שכזה ומתערבים בצורה גסה בהחלטה שהיא מקצועית גרידא. ומה זה אומר, שלאנשי מקצוע אין יותר מילה? הכל פוליטיקה וכוח? הכל נקבע על ידי עיתונאים ופוליטיקאים? איפה הפועלים? הבמאים? אזרחים פשוטים שחיים פה? עזבי את אייל סיון, אני מדבר על תהליך מסוכן".
אתה מאוכזב מהארגונים המקצועיים?
"אני לא הנושא. זה רחב יותר. זו התערבות חיצונית במכרז ציבורי, פטנט חדש לשחרור מכרז דרך העלאה של אנשים כקורבן למזבח. יש כאן ועדה מקצועית שמתערבים בהחלטותיה וכולם שותקים. מפליא אותי שהיוצרים שותקים".
למה אתה מעצבן כל כך הרבה אנשים? מה יש בך שגורר תגובות כל כך קיצוניות?
"אולי אני הילד שקורא: המלך עירום! אולי זה בגלל שאני אוהב את האנשים שאני מצלם ומציג אותם כבני אדם. אולי זה מפני שאני ממשיך לחייך. זה מעצבן".
יכול להיות שאתה מציף קולות שלא רוצים לשמוע?
"ברור, סרטים שמאלניים טובים הם אלה שמציגים את המחסומים כדבר רע אבל לעשות סרט על אייכמן שעוסק גם בשואה וגם בזיכרון וגם בשאלה של שוויון? זה לא נכנס לשום קטגוריה. אומרים שהסרט מראה את אייכמן כבורג קטן, זה למעשה הטיעון של אייכמן שאני יוצא נגדו אבל אנשים לא רוצים לנהל את הדיון הזה, יותר נוח להציג אותי כאנטישמי שונא ישראל. אין בי שנאה".
אז מה אתה?
"אני בעד שוויון בין בני אדם ושלא יספרו לי סיפורים על שוויון אזרחי, זו הפרדה. לאנשי שדרות מגיע לחיות בביטחון שיש לאנשי רמת השרון. גם לאנשי בית חנון מותר לחיות בביטחון שיש לאנשי רמת השרון וזה אומר שבינתיים מי שנמצא בסיטואציה של שוויון זה אנשי שדרות ובית חנון. מי שנותן את ההוראות להפגיז את בית חנון ולעשות חיסולים שאחריהם נופלות רקטות על שדרות, זה אנשים שיושבים ברמת השרון".
"אין אדם אחד שמחזיק באמת"
הפרויקט הקולנועי החדש של סיון, אותו אמורים להפיק אריק ברנשטיין ואסנת טרבלסי, עוסק במותג Jaffa ובחיבור שלו למדינת ישראל. "Jaffa זה סיפור של דימוי, מותג שהפך לסמל ושם נרדף למדינת ישראל. זה סרט שישלב טונות של צילומים וכרזות וסיפורים וסרטי ארכיון", אומר סיון, "ברור שהסרט יביא זוויות שונות של הסיפור כי זה סיפור שאפשר לספר מאלף זוויות שביחד ירכיבו את האמת. אין אדם אחד שמחזיק באמת וזה בדיוק הוויכוח - יש כאלה שמאמינים שהם מחזיקים באמת בלעדית, אני מחזיק בשאלות".
אחרי 15 סרטים שיצר, "Jaffa סיפור של מותג" הוא הסרט הראשון שהגיש לתמיכת קרן קולנוע ישראלית. "שלוש שנים אחרי שהתחלתי ללמד בשדרות פורסם מכרז לפרויקט 'עבר והווה' שמתבסס על חומרים ארכיוניים שזה התחביב שלי", הוא אומר ומזכיר רשימה מסרטיו המבוססת על עבודת ארכיון ענפה. "התסריט הזה חיכה להזדמנות ובאופן טבעי ניגשתי למכרז. זה אבסורד, אם לא אגש לקרנות ישראליות יאמרו שאני תומך בחרם על מדינת ישראל, אם כן אגש יקראו לי שונא ישראל. אי אפשר לנצח את זה. אף אחד לא באמת מדבר על יצירה, כמו שאף אחד לא התייחס ל'דרך 181' שעשיתי עם מישל חלייפי כאל ניסיון לשאול את השאלה איך אפשר לספר את הסיפור יחד בכדי שנוכל לחיות ביחד בשוויון".
כשאתה מוצג בעיתונות כתומך בחרם האקדמי והתרבותי על מוסדות ישראליים, נראה קצת מוזר שאתה מגיש פרויקט שלך לקרן ישראלית.
"מעולם לא הצטרפתי ליוזמות שקראו לחרם, ההיפך, יש לי ביקורת על זה. חרם בעיני הוא אבסורד. אני מלמד במכללת ספיר, ברור שלא אקרא להחרים את עצמי. זה שבמאים פלסטינים קוראים לזרים להחרים את ישראל, זה עניין שלהם. אני חושב שהם צריכים להקרין את הסרטים שלהם פה בצורה מאסיבית ולא להחרים. הייתי חתום על מכתב סולידריות של אנשי קולנוע ישראלים עם חברינו בלבנון ובשטחים מתוך לקיחת אחריות על זה שהצבא שלנו מבצע פשעים. זו עמדה לגיטימית".
אומרים שאתה חובב פרובוקציות. מה באמת מקפיץ לך את הדם?
"כשקוראים לי אנטישמי. בשבילי זו קללה נוראה, בנאליזציה של האנטישמיות. פינקלקראוט קרא לי נאצי ועל זה אני לא אעבור לסדר היום מכיוון שעם נאצים לא מדברים - או שנלחמים בהם ומתנגדים להם או שמחסלים אותם. זה חלק ממסע כלל עולמי שמציג את מבקרי המדיניות הישראלית כאנטישמים. מספיק להסתכל על הטוקבקים ולראות את הבלבול בין אנטישמיות לביקורת, לדיון ולרצון לשוויון. כל מי שמדבר על שוויון בארץ מואשם באנטישמיות. זה גל שהפך למערבולת".
נחמן אינגבר, ראש הוועדה המייעצת של קרן רבינוביץ', היה מבין אלה שהמליצו על הפרויקט שלך. זו היתה הפתעה?
"זה מעניין, אינגבר אמר בעבר שהוא מתעב את הקולנוע שלי, הוא כתב על הסרטים שלי ביקורות מאוד קשות. זה אומר שהבחירה שלו היתה מקצועית ועניינית. יכול להיות שהסרט ירגיז, יעצבן, יצחיק, יעורר ויכוח או שלא. יכול להיות שהוא יהיה סרט רע. אבל תנו לוועדה המקצועית לעבוד".
אתה מודאג?
"אני מודע לסכנה אבל אני גם מאמין בבני אדם. הכי קל זה לנבוח עם כל הכלבים במקהלה, אבל תמיד יהיו אנשים שיעמדו על העקרונות שלהם".
סיני אבט, מנכ"ל ערוץ 8, אמר בתגובה: "אני חושב שיש הרבה מאוד גורמים בעלי אינטרסים שמנסים לטפרד את הפרויקט. כמות הפרסום לה זכה הנושא חורגת מכל פרופורציה הגיונית ולא ברור מדוע תפס כל כך הרבה אינצ'ים בעיתונות. אני מעדיף שלא להצביע על הגורמים האחראים".
