טנט הזהיר את בוש מפני אנרכיה בעיראק

צוות של סוכנות הביון המרכזית חיבר את האזהרה בראשית אוגוסט 2002, והיא הוכנסה לדו"ח שחולק בספטמבר בפגישת אנשי הארגון עם הנשיא בוש בקמפ דייויד. בסי.איי.איי פירטו עוד תרחישים קיצוניים: עלייה בטרור העולמי נגד מטרות אמריקניות, שיונע על-ידי שנאה איסלאמית לארה"ב, סכנה ליציבות המשטר במדינות ערביות מרכזיות, בעיות קשות באספקת דלק ומתיחות קשה ביחסים עם בעלות הברית.

עם זאת, מומחי הסי.איי.איי לא היו פסקניים, ותיארו את התרחישים השונים כמצבים שעשויים להתרחש, אך לא בטוח שיתרחשו, "במקרים רבים, המציאות מורכבת יותר", כותב טנט. הוא מותח ביקורת חריפה על סגן הנשיא, דיק צ'ייני, ועל בכירים נוספים בממשל האמריקני, שדחפו את ארה"ב למלחמה מבלי לקיים דיון רציני.

לדברי טנט, לא לקחו בחשבון בצורה רצינית "את התמונה הגדולה, של מה יקרה אחרי. כמה מקובעי המדיניות אמרו בלהט שחיילים יתקבלו כמשחררי עיראק, אך הם התעלמו מכך שקהילת המודיעין אמרה להם שהמצב הזה יימשך זמן מוגבל". טנט לוקח חלק מהאשם, וקובע כי קהילת המודיעין היתה צריכה להשיב על שאלות שהממשל האמריקני אפילו לא שאל. והנה כמה מהשאלות שלא נשאלו:

• מה תהיה השפעתו של כיבוש אמריקני על הערבית בלב המזרח התיכון?
• איזו אסטרטגיה מדינית נדרשת לאחד את החברה העיראקית בימים שאחרי נפילת סדאם?
• כיצד תראה איראן נוכחות של מאות אלפי חיילים אמריקנים בעיראק וכיצד תגיב?
  

הוא נזכר באמירה של צ'ייני שקבע כי "אין ספק שלמשטר של סדאם חוסיין יש כעת נשק להשמדה המונית". על כך כותב טנט: "לקובעי מדיניות יש זכות להחזיק בדעה עצמאית, אך לא בעובדות משל עצמם". הוא מאשים את עצמו בכך שלא הדף את צ'ייני ושלא הבהיר בתוקף שההערכות הללו "חסרות בסיס מודיעיני".

הוא נזכר בחמיצות בהשתתפותו בדיון במועצת הביטחון בפברואר 2003, שבו הסביר מזכיר המדינה דאז, קולין פאוול, את הסיבות שבעטיין חייבים להתעמת עם עיראק. טנט ישב מאחורי פאוול. "זה היה המקום האחרון שבו רציתי להיות. זו היתה הופעה נהדרת, אך למרבה הצער, התוכן לא היה מבוסס דיו". פאוול דיבר באותו דיון על הנשק להשמדה המונית שיש בידי העיראקים.

הבית הלבן דחה את טענותיו של טנט והודיע כי "הנשיא בוש דווקא התמודד עם השאלות הקשות שעלו בכל הנוגע לאפשרות למלחמה בעיראק". דובר הבית הלבן, דן ברטלט, הוסיף כי טנט הוא "פטריוט אמיתי" אך ייתכן שלא היה מודע לגודל הוויכוח הפנימי בממשל האמריקני לפני המלחמה, שהוביל בסופו של דבר את הנשיא בוש לשלול אופציות אחרות פרט למלחמה. "הנשיא שקל את כל החלופות והשלכותיהן בטרם החליט".