סיציליה: לא רק מאפיה
מוסיקה כנסייתית מסתורית הובילה אותי במעלה הרחוב עד לקתדרלה עתיקה. אל שער הכניסה של הקתדרלה התקדם בישוף קשיש בתלבושת אפיפיורית מלאה, כשבצידי הרחוב מאות מאמינים, בפיהם שירה דתית חזקה ובידיהם כפות תמרים וענפי זית. מיכל פנט-פלג איבדה את הדרך ומצאה את סיציליה
פונטו וסמארט
טיול בסיציליה מתחיל בבירת האי, פלרמו. עיר גדולה, צפופה ופקוקה בסגנון תל-אביבי עם נמל גדול, ממנו יוצאות מעבורות ענק לנאפולי, לגנואה ולתוניס. אמנם אטרקציות רבות מצפות לתייר בפלרמו, אך קשה לומר עליה שהיא עיר יפה.
הדבר הראשון שתופס את העין כשיוצאים משדה התעופה הקטן של העיר הוא מספרן הרב של המכוניות הקטנות והקטנטנות הממלאות את הכבישים. לפי פקקי התנועה בעיר ובכניסות אליה נראה שכל אחד מחמשת מיליוני הסיציליאנים נוהג במכונית. אולם לזכותם הסיציליאנים יאמר שהם מתייחסים ברצינות למשבר הדלק, לזיהום האוויר ולהתחממות כדור הארץ, ובוחרים לנסוע במכוניות קטנטנות כמו פיאט פונטו ופנדה וכמובן ה"סמארט" של מרצדס.
אנדרטת המלחין ויצ'נצו בליני בקטניה (צילום: מירי הלם)
התופעה השנייה בה נתקל כל תייר המבקש לנצל את הפסקת הצהריים לקניות היא כמובן הסיאסטה. לתומי חשבתי שהמנהג המזרח תיכוני עבר מהעולם בעידן הגלובליזציה, אבל איפה. לא רק בימות הקיץ הלוהטים אלא גם באפריל, שהיה חורפי למדי השנה, היו כל החנויות נעולות בין 13:00 ל-17:00 אחר הצהריים, ורק כלבים ושוטרים משועממים נראו משוטטים ברחובות. מה שמראה שהסיציליאנים לא אוהבים להתאמץ, גם כאשר שיעור האבטלה מגיע ל-20% מכח העבודה.
כשיצאנו מפלרמו והתחלנו לתור את האי נתקלנו בעוד תופעה מרשימה, הפעם בתחום התשתיות. בין הערים הגדולות בסיציליה פרוסה מערכת כבישים מעולה, משופעת בגשרים, במנהרות ובכבישים באיכות שלא ציפינו לה מאזור "נחשל" בדרום איטליה. על העמקים בנויים גשרים באורך קילומטרים המאפשרים לחקלאים ולבעלי החיים תנועה חופשית מתחת לכביש ואת ההרים והגבעות צולחות מנהרות קצרות וארוכות החוסכות מכלי הרכב עליות וירידות. אלמנטרי? אז למה אצלנו לא סיימו עדיין את מנהרת הכרמל ולא התחילו לחפור מנהרה מתחת לקסטל?
המאפיה הסיציליאנית
שדה התעופה של פלרמו נקרא פלקונה-בורסלינו, על שם גובאני פאלקונה ופאולו בורסלינו, שני שופטים שנאבקו במאפיה הסיציליאנית ונרצחו על-ידה בתחילת שנות התשעים. נראה שהלקח נלמד על ידי השופטים והחוקרים שבאו בעקבותיהם, כי מאז שורר בסיציליה "שקט תעשייתי" ולא דווח על רציחות של שומרי חוק. אנדרטה לזכרו של פאלקונה הוקמה בצד הכביש המהיר המוביל לשדה התעופה, במקום בו נהרג הוא ונהגו בהתפוצצות מכוניתם.
חרף כל ניסיונותיי וחקירותיי, ולמרות התדמית המאפיוזית שדבקה באי לא הצלחתי לפגוש או לזהות אפילו מאפיונר אחד. מאידך, חברים שסיירו בסיציליה בשנה שעברה סיפרו שנתקלו בחתונה "של המאפיה" במסעדה כפרית שאליה ניסו להיכנס. מגרש החניה של המסעדה היה מלא במכוניות גדולות שחורות (יוצאות דופן בסיציליה שכבישיה כאמור עמוסים במכוניות קטנות בלבד) ובאיה היו לבושים חליפות שחורות.
אם חשבתם שהמאפיה היא אגודת סתרים עתיקה בנוסח הגביע הקדוש בצופן דה-וינצ'י, אזי טעות בידכם. ככל הנראה המאפיה הסיציליאנית כיום היא ארגון רופף של קבוצות פשע ודמי חסות.
ימיה הראשונים של המאפיה היו בסוף המאה ה-19 אחרי איחוד איטליה, על רקע התגברות היריבות בין המדינה לאפיפיור. דווקא בתקופת שלטון מוסוליני נעשה ניסיון רציני לחסלה, מה שגרם לרבים מן המאפיונרים להגר לארה"ב ולהעביר אליה את מרכז הכובד של עסקיהם.
כפות תמרים
על החוף הצפוני של האי, למרגלות גבעה נישאת לא רחוק מפלרמו, שוכנת צ'פאלו (Cefalu), עיירת דייגים נעימה הידועה בשוק הדגים שלה ובחופיה הצחים. העיירה הוקמה במאה ה-12 על ידי המלך רוג'ר ה-2, שנחשב למלך הראשון שאיחד את סיציליה ואשר מפעליו פזורים ברחבי האי.
כשחבריי לטיול הלכו לחפש את רחוב היהודים (פעם לפני שלטון האימים של האינקוויזיציה הייתה כאן כנראה קהילה יהודית פעילה שלא נותרו ממנה שרידים למעט שם רחוב), עליתי לשוטט ברחובות כשלפתע הגיעה לאוזני מוסיקה כנסייתית. התקדמתי בכיוון הקולות והגעתי לכיכר גדולה ובראשה קתדרלה עתיקה ומרשימה.
בתלבושת אפיפיורית אדומה (צילום: מיכל פנט-פלג)
קהל גדול צעד בתהלוכה לעבר הקתדרלה, בידיו כפות תמרים וענפי זית ובפיו שירה דתית. בסוף התהלוכה, צעד, או יותר נכון הובל, בישוף קשיש בתלבושת אפיפיורית מלאה, אלא שבמקום הלבן שעוטה האפיפיור, לבש זה גלימה אדומה מבריקה ומצנפת תואמת. גם הכמרים שהקיפו ותמכו בו לבל ייפול לבשו גלימות אדומות מבריקות. הקהל הרב והכמרים בעקבותיו נכנסו לקתדרלה שם נערך טקס דתי ברוב עם. מתברר שהגענו ל"Palm Sunday", תערוכת חג הנערכת מדי שנה לציון כניסתו של ישו לירושלים, שהתקבל על ידי קהל רב וכפות תמרים בידיו, כך לפי המסורת הנוצרית.
ההר העצבני
הר הגעש אתנה (Etna) חולש על כל צפון מזרח סיציליה ובעיקר על בית המלון שבו השתכנה קבוצת המטיילים שלנו. עשן דליל היתמר מהפסגה בעקבות ההתפרצות האחרונה שארעה במקום מספר שבועות לפני בואנו. מכיוון שהאביב בסיציליה היה השנה חורפי למדי, הרי שענן העשן היה מוקף כולו במעטה שלג לבן. הצרוף של לועות שחורים משחור (צבע הלבה לאחר שהיא מתקררת) עם השלג הלבן יוצרים מראה מרהיב.
מתברר שההר פעיל מאוד בשנים האחרונות. בחודשים האחרונים אירעו כאמור מספר התפרצויות קלות. בשנים 2002-2003 הייתה בהר סדרת התפרצויות שגרמו לשינוי פני המורדות המזרחיים, שינוי שנצפה אפילו בתוניס ובלוב. בכלל, גובה ההר אינו קבוע והוא משתנה בעקבות ההתפרצויות. יתרה מכך, הלבה הגועשת בבטן ההר ומבקשת לפרוץ יוצרת מדי פעם לועות חדשים מסביב לפסגה, והמראה מזכיר את המכתשים על הירח.
האתנה. גובהו אינו קבוע (צילום: מירי הלם)
ההתפרצות המתועדת הראשונה של אתנה ארעה בשנת 396 לפני הספירה, מנעה מצבא קרתגו לכבוש את העיר סירקוז שמדרום לקטניה במזרח האי. ההתפרצות ההרסנית מכולן ארעה ב-1669 כאשר במורדות הדרומיים של ההר נפער לוע ענק שפלט במשך שבועיים כ-830 מליון מ"ק לבה. הלבה הרסה את העיר ניקולוסי ויצרה רכס גבעות חדש בדרומו של האתנה. ההתפרצות נמשכה מספר שבועות ובסופה הגיעה עד שערי קטניה. חומות העיר שנבנו להגנה מפני נחשול הלבה הצליחו לעצור אותו למשך מספר ימים, אולם הנמל התמלא לבה ומאוחר יותר זו גלשה מעל החומות והרסה את החלק המערבי של קטניה, העיר השנייה בגודלה בסיציליה.
על אף ההיסטוריה הקפריזית של ההר והתחזיות להתפרצויות נוספות, כפרים שלווים שוכנים על המורדות הצפוניים הפחות פעילים של ההר ומעליהם כרמים, מטעים ושדות מעובדים עד גובה רב. ללמדכם שהאיכרים הסיציליאנים מוכנים לקחת סיכון, כאשר הקרקע הבזלתית מניבה יבולי שיא.
נא להשאיר את הרכב בחוץ
מהאתנה ירדנו הישר לטאורמינה (Taormina), עיירת נופש קסומה הבנויה על "מרפסת" שעל החוף המזרחי של סיציליה, וצופה מצד אחד לים ומצד שני להר הגעש. על אף קרבתה לאתנה לא נפגעה טאורמינה מעולם מזעפו של ההר.
כמו מקומות אחרים בחלקו המזרחי של האי, גם טאורמינה הייתה מושבה יוונית עד שנכבשה על ידי הרומאים ב-212 לפנה"ס, במהלך המלחמה הפונית השנייה. היוונים, הרומאים והכובשים האחרים שבאו בעקבותיהם השאירו עדויות מרשימות.
הפנינה הארכיאולוגית של העיירה היא ללא ספק התיאטרון היווני (Teatro Greco) שנבנה בידי הרומאים על חורבות תיאטרון יווני ששכן קודם לכן באותו מקום. אפשר עדיין לראות שרידים מהמבנה היווני שנחצב בהר, לעומת התיאטרון הרומי שנבנה מאבנים שהובאו למקום (כמו כל התיאטראות הרומיים באגן הים התיכון, מג'ראש במזרח דרך קיסריה ועד ארל בפרובנס).
טאורמינה. בית לאמנים (צילום: דני שדה)
בעת סיורנו במקום פגשנו חבורת תלמידי תיכון מאנגליה שלא התעצלו והעלו על הבמה קטעי תיאטרון בסגנון ובשפה שייקספירית, להנאת כל הנוכחים. בחודשי הקיץ מתקיים בתיאטרון פסטיבל מוסיקה וכן פסטיבל סרטים שנחשב לשני בחשיבותו באיטליה אחרי פסטיבל ונציה.
העיירה שהתברכה במיקום יפהפה בין ההר לים מרושתת ברחובות צרים והומים, חנויות אלגנטיות, גלריות, ארמונות מימי הביניים ובתי קפה עם אופי. אמנים רבים קבעו בה את מושבם, ואחרים באים אליה לתקופות קצרות כדי לספוג השראה.
התיירים הרבים המגיעים לטאורמינה נדרשים להחנות את רכבם בחניון חנה-וסע למרגלות הגבעה שממנו יוצאות הסעות חינם למרכז העיירה. רק תושבי טאורמינה רשאים להיכנס אליה עם רכבם. אם אתם אוהבים מרציפן טוב ולא שומרים על דיאטה, זה המקום לקנות, לנשנש ולהביא לחברים חטיפי מרציפן הנחשב לטוב באיטליה. לא זול, אבל שווה כל פרוטה.
לפנייה לכתב/ת 
