מתחת לכל מטאפורה יושבת עובדת מתפרה

לצד הרמיסה של המתמשכת של זכויות העובדים התנדף מן המציאות הישראלית גם ה-1 במאי. מי רוצה לחגוג היום את היותו פועל? מי זוכר היום את הדגלים האדומים ויום החופש מבית הספר בילדות? היום, כידוע, לפועלים אין מה להפסיד מלבד (תוכניות) הכבלים, ואחרי שהתקווה הגדולה משדרות אף היא התרסקה לה בשקט, מצא לו יום הפועלים בת ברית ראויה אצל עוד אחת שנאבקת כבר שנים לזקוף ראש אל מול תרבות מתמסחרת. "פעם הקשר בין שירה למהפכנות היה קשר מדהים וכמעט הכרחי", אומרת העורכת והמשוררת יערה שחורי, "והיום יש פריחה של השירה, אנשים כותבים וקוראים, ויש תחושה שאנחנו שוב מדברים על משהו נכון שאנשים מתעסקים בו".

החיבור ששחורי מדברת עליו הוא אסופת השירים "אדומה", שרואה כעת אור ביוזמת חמישה עורכים שהם גם משוררים: ניר נאדר,עורך כתב העת "אתגר", יהושע סיימון וצ'יקי ארד,עורכי כתב העת "מעין", מתי שמואלוף, עורך כתב העת "הכיוון מזרח" ושחורי, עורכת בהוצאת "כתר". 

 אליהם חברו גם אסמא אגבארייה, ראש מפלגת דע"ם, והמשוררים מרוואן מח'ול ותורכי עאמר. האסופה כוללת שירים של 92 משוררים, חלקם מוכרים, כמו יצחק לאור, אהרון שבתאי, רוני סומק ורמי סערי, חלקם משוררים צעירים בתחילת דרכם וחלקם פזמונאים כמו עמיר לב, מאיר גולדברג ("אימפריות נופלות") ודן תורן. "גם אם כתיבת השירה היא מעיקרה מעשה בודד, שיתוף הפעולה ב"אדומה" מעיד על האפשרות לכתוב ולקרוא שירה כעמדה של שיתוף", כותבים העורכים בהקדמה.

מעשה שיש בו יופי

"כבר די הרבה שנים יש נטייה לחשוב על שירה כמשהו פאסיבי, כדבר שמנותק מהעולם, על פער של ממש בין עשייה ובין כתיבה, ובוודאי כתיבת שיר", מוסיפה שחורי, "ואני חושבת שכתיבה יכולה, ולפעמים גם מצליחה, לגשר על הפער הזה. אני מקווה שהקובץ נותן תשובה לויכוח בין פוליטיקה לאסתטיקה, כי הוא גם מעשה פוליטי וגם מעשה אסתטי - גם מעשה שפועל על העולם וגם מעשה שיש בו יופי".

אירוע ההשקה של הספר התקיים ביום שישי בכפר קרע, בהשתתפות משוררים יהודים וערבים, פועלים, פועלות ובני נוער. "אנחנו רוצים להסתכל על העולם כמשהו שאפשר לפעול מולו, ולהפוך את הקטגוריה המעמדית לקטגוריה שהיא שוב רלוונטית", אומרת שחורי, "אנחנו שוכחים עד כמה היא רלוונטית.  סטודנטים, למשל, חושבים שהם נמצאים במקום אחר כי הם מכירים את השיח הביקורתי, כי הם חלק מהתרבות, ופתאום הם מבינים שהם צריכים להתפרנס משכר מינימום והם מבינים שהרבה דברים לא שייכים להם ולא הכול נגיש עבורם. אולי כולם קוראים אותם ספרים, והולכים לסרט של דיוויד לינץ', אבל ברגע אחד אתה מבין שמפטרים אותך כל שנה כדי שלא יהיו לך תנאים סוציאליים. אני חושבת שהקטגוריה המעמדית מצליחה לחצות קטגוריות אחרות, ביניהן הקטגוריה הלאומית, ואולי בגלל זה היא יכולה ליצור את שיתוף הפעולה של האנתולוגיה בין משוררים ערבים ויהודים".

עשרה שירים מתוך הקובץ "אדומה":

בנטון / מאיר קובלסקי

בֹּקֶר טוֹב, רָטֹב. עוֹד מְעָט הַהֲמֻלָּה,

עוֹד מְעַט עַל בַּרִיקָדוֹת פּוֹעֲלוֹת שֶׁל בֶּנֶטוֹן

יִשְּׂאוּ תְּפִלָּה.

בֵּין כִּכַּר צִיּוֹן

לְכִכַּר הַמּוֹשָׁבוֹת

עוֹבֵר קַו יָשָׁר שֶׁל עֲלִיבוּת.

אֲבָל לֹא נוֹרָא.

הַשִּׁירָה הִתְפַּגְּרָה. טְרַלָלָה,

הַגְּוִיָּה שְׂמֵחָה לְשַׁמֵּשׁ מָזוֹן

לְעוֹבְדוֹת הַמַּתְפֵּרָה

שֶׁל בֶּנֶטוֹן.

(מַדּוּעַ בֶּנֶטוֹן? תֹּאמְרוּ בִּרְכִינָה

עַל מַשְׁקָאוֹת אֶנֶרְגְיָה, שֶׁהֲלֹא

אַף אֶחָד כְּבָר לֹא לוֹבֵשׁ אֶת זֶה שָׁנִים) וּבְכֵן, טָעוּת.

מִתַּחַת לְכָל מֶטָפוֹרָה

יוֹשֶׁבֶת עוֹבֶדֶת מַתְפֵּרָה

***

ארגז ירקות / משה אוחיון

אֲנִי בֵּן לִשְׁנֵי יְלָדִים מִמִּפְעַל הַטֶּקְסְטִיל

יָצָאתִי מִבֵּין הַמְּכוֹנוֹת, צָבוּעַ כְּצֶבַע הַחוֹל

מוּבָל לְאַרְגַּז יְרָקוֹת

לָשִׁיר אֶת הַשִּׁירִים

בֵּן לְמִפְעַל הַבַּדִּים הַשְּׁלוּחִים אֶל הַיָּם

חוֹבֵק יְעָרוֹת בֵּין עֲצֵי הֶחָצֵר

שָׁרָשִׁים בְּחַדְרֵי מַדְרֵגוֹת

סָמוּךְ אֶל הַלֶּחֶם

בְּכוֹר לִקְרוּאֵי הַסְּלִילִים

אוֹסֵף אֶל חֵיקִי קְצָווֹת מְקֻפָּלִים:

אֵם הַמְּנַסָּה לְתָאֵר פִּשְׁרוֹ שֶׁל עוֹלָם

לִילָדֶיהָ הָעֲסוּקִים בִּכְרִיךְ הַבָּשָׂר

עֲצֵי בְּרוֹשׁ מְיֻתָּמִים עַל סִפָּם

זְקֵנִים הַמַּבִּיטִים בַּעֲמַל חַיֵּיהֶם

בֵּן לְמִפְעַל הַבַּדִּים הַשְּׁלוּחִים בַּתִּקְרָה הַמְּסֹרֶגֶת

מוּבָל אֶל הַגָּדֵר

לִרְאוֹת אֶת שֶׁנּוֹתָר רַעֲנָן

בְּרִכְסֵי הֶהָרִים

*** 

לא, ספפו / אהרון שבתאי 

לֹא, סַפְּפוֹ, אֲנִי אוֹמֵר, מִי שֶׁאוֹהֲבִים לֹא יִהְיֶה יָפֶה

כָּל עוֹד קַבְּלָן אוֹ תַּאֲגִיד אוֹ חֶבְרַת כֹּחַ אָדָם מוֹצְצִים אֶת דָּמוֹ -

בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר שֶׁקֶל לְשָׁעָה אֵין עָתִיד לַיֹּפִי.

תְּנִי לִי לְהוֹצִיא לָךְ מֵהָרֹאשׁ אֶת הֶחָרָא שֶׁהֶאֱכִילוּ אוֹתָךְ.

אַנַקְטוֹרִיָּה לֹא תִּהְיֶה יָפָה אִם תֵּאָלֵץ לַעֲבֹד בְּמִשְׂרַד לִוּוּי,

אַטִיס לֹא תִּקְלַע זֵרִים אִם הַמִּפְעָל יְפֹרַק וְיָעֳבַר לְקָהִיר.

לָכֵן הַדָּבָר הֲכִי יָפֶה, הַתְּנַאי לַיֹּפִי, הוּא מִלְחֶמֶת הַמַּעֲמָדוֹת.

צָדַקְתְּ, לֹא פָּרָשִׁים אוֹ צָבָא חָמוּשׁ, לֹא סְפִינוֹת,

אַךְ כְּשֶׁיִּגְבְּרוּ אַחְוַת הָעוֹבְדִים, הַשִּׁתּוּף, הַשִּׁוְיוֹן

אוֹ אָז הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ יִתְנַשְּׁקוּ בְּעֵינֵי אֲהוּבָתִי.

לָכֵן גַּם לֹא בְּקֶרֶב הַסּוֹפְרִים, לֹא בָּאוּנִיבֶרְסִיטָה, לֹא בַּקּוֹנְצֶרְט

תִּמְצְאִי הַיּוֹם אֶת הַיֹּפִי, אֶלָּא בָּאִגּוּד הַמִּקְצוֹעִי –

פּוֹעֲלֵי הַזֶּבֶל, מַשָּׂאִיּוֹת הַזֶּבֶל, סַפְּפוֹ, הֵם הַדָּבָר הֲכִי יָפֶה.

*** 

אמא / נפתלי שם טוב

אִמָּא שֶׁלִּי מְנַקָּה

אֶת הַשֵּׁרוּתִים

שֶׁל הַחוֹקֶרֶת הַדְּגוּלָה

שֶׁמֶּחְקָרֶיהָ עַל מִגְדָּר

וּתְפִיסוֹת פְּסִיכוֹאַנַלִיטִיּוֹת

פּוֹסְט-סְטְרוּקְטוּרָלִיסְטִיּוֹת

הֵבִיאוּ אוֹתָהּ

לַהֶשֵּׂג הַמַּדְהִים

הָאִשָּׁה הָרִאשׁוֹנָה

שֶׁהִתְקַבְּלָה

כִּפְּרוֹפֶסוֹר מִן הַמִּנְיָן

עוֹד הַצְלָחָה פֶמִינִיסְטִית בְּצַמֶּרֶת הָאַקַדֶמְיָה.

*** 

דודתי המתה / מירסול (מירה חברוני)

דּוֹדָתִי הַמֵּתָה

כִּלְּתָה יָמֶיהָ

בְּמִדְבָּר שֶׁל

דִּבְרֵי מְתִיקָה

עַל רְדִידֵי אָלוּמִינְיוּם

וְצֶלוֹפָן מְרַשְׁרֵשׁ

לְיַד מְכוֹנָה

לַאֲרִיזַת סֻכָּרִיּוֹת

בְּבֵית חֲרשֶׁת "לִיבֶּר"

וּבִשְׁעוֹתֶיהָ הָאֲבוּדוֹת

בֵּין שֵׁשׁ לְאַרְבַּע

נוֹצְקָה מְרִירוּת

הַשּׁוֹקוֹלָד

אַרְבָּעִים שָׁנָה

***

אבן חצץ מזהב / בשיר שלש

יְמֵי לוּחַ הַשָּׁנָה שֶׁל מַאי נָשְׁרוּ לָאֲדָמָה וְהִצְהִיבוּ. אַף נוֹסֵעַ לֹא הֵרִים אוֹתָם. הֵם לֹא חָלְפוּ בְּמַחְשְׁבוֹת הָעוֹבֵר בֵּין שֵׁנָה לְעֵרוּת. פָּנִים רַבּוֹת נֶאֶסְפוּ בַּמִּזְוָדוֹת, וְדַי הָיָה שֶׁיִּגְּעוּ בַּצֵּל כְּדֵי שֶׁהָרוּחוֹת שֶׁל מִי שֶׁעָקְצוּ אוֹתוֹ גַּעְגּוּעִים יֵצְאוּ מִסִּירֵי הָאֹכֶל וּמִשַּׂקֵּי הַקֶּמַח, לְהַרְאוֹת לְךָ אֶת הַנָּהָר הָעוֹבֵר בֵּין כָּרִיּוֹת וּמִדְרָכוֹת.

דַּי הָיָה שֶׁתַּחְשֹׁק בְּמַשֶּׁהוּ אוֹ בְּמִישֶׁהוּ כְּדֵי שֶׁיָּדְךָ תְּמַשֵּׁשׁ אֶת הַהֶעְדֵּר כְּפִי שֶׁהִיא מְמַשֶּׁשֶׁת פְּרִי תְּאֵנָה.

אָמַרְתָּ:

אֵינִי רוֹצֶה דָּבָר מֵהַיָּמִים, מִלְּבַד תְּשׁוּקַת הַחֲלוֹמוֹת.

אֲבָל אִישׁ לֹא הֶאֱמִין לְךָ. אֵלֶּה שֶׁלִּגְלְגוּ עַל רוּחֲךָ הַטּוֹבָה בְּעִדַּן הַחֹמֶר הַמֻּפְלָא הָיוּ עֲסוּקִים. הֵם סָפְרוּ כּוֹכָבִים מֵעֵבֶר לַגְּבוּלוֹת וְנִחֲשׁוּ אֶת הַמִּסְפָּרִים הַזּוֹכִים בַּלּוֹטוֹ.

וְאֵלֶּה שֶׁעָזְרוּ לְךָ לָצוּד אֶת הָרֵעוּת הָלְכוּ לִישֹׁן מֻקְדָּם, כְּדֵי לָקוּם עִם שַׁחַר לַעֲבוֹדוֹת הַנֶּצַח.

כָּךְ נִשְׁאַרְתָּ לְבַד, אַתָּה וְלוּחַ הַשָּׁנָה שֶׁל מַאי, עוֹבֵר עַל פְּנֵי מַפּוֹת בִּצְעָדִים פִּרְאִיִּים וּבְכִיס הַמְּעִיל שֶׁלְּךָ יֵשׁ חוֹר וְאֶבֶן חָצָץ מִזָּהָב.

***

מדינת רווחה / רמי סערי

זֶה שָׁבוּעַ תָּמִים, בֵּין תִּרְגּוּם

פְּסוֹאָה אֶחָד לְבֵין עֲרִיכַת פְּסוֹאָה אַחֵר,

שֶׁהַטֶּלֶוִיזְיָה דְּלוּקָה בְּלִי הַפְסָקָה,

תָּמִיד בַּעֲרוּץ הַסְּרָטִים

שֶׁל נֶשְׁיוֹנָל גֵ'אוֹגְרָפִיק. אַגַּב

כָּל אוֹתָה מְלָאכָה, הִתְרוֹצְצוּת

בֵּין הֶטֶרוֹנִימִים וְהַקְשָׁבָה בְּהַרְבֵּה

פָּחוֹת מֵחֲצִי אֹזֶן לְקוֹלוֹת הַחַי וְהַצּוֹמֵח,

הוֹלֵךְ וּמִתְגַּלֶּה הַדִּמְיוֹן הַלֹּא-מַדְהִים

בֵּין כַּלְכָּלַת יָמֵינוּ וּמְדִינִיּוּתָם לְבֵין

הַמִּתְרַחֵשׁ בָּאוֹקְיָנוֹסִים, בַּיְעָרוֹת

וּבַמִּדְבָּרִיּוֹת: אִישׁ אֵינוֹ

מַזְהִיר סַרְדִּינִים מִפְּנֵי קִרְבַת הַכָּרִישׁ;

בַּלַּיְלָה הַנָּמֵר רוֹאֶה וְאֵינוֹ נִרְאֶה –

הָאַיָּלָה נְתוּנָה לְחַסְדֵי רַגְלֶיהָ הָעִוְּרוֹת;

לַצְּפַרְדֵּעַ יֵשׁ זְכוּת לְהִבָּלֵעַ

בֵּין מַלְתְּעוֹת נָחָשׁ; הַצִּרְעָה תְּחַסֵּל

אֶת נְחִיל הַדְּבוֹרִים – הַדְּבַשׁ

שָׁוֶה לָהּ אֶת זֶה; הַרְפַּתְקוֹת ד"ר קְרוֹק

אֵינָן מְלַמְּדוֹת דָּבָר עַל דִּמְעוֹת הַתַּנִּין.

לַמְּדִינָה יֵשׁ רֶוַח וּרְוָחָה

גַּם אִם לִבֵּךְ שָׁבוּר

וְהַבֶּרֶךְ שֶׁלָּךְ כּוֹאֶבֶת.

***

כסף / יערה שחורי

לָאַחֲרוֹנָה אֲנַחְנוּ מְדַבְּרוֹת רַק עַל כֶּסֶף

הַצֶּ'קִים פְּרוּסִים בְּשׁוּרָה יְשָׁרָה כְּמוֹ לֶחֶם עַל שֻׁלְחָן

לַכֶּסֶף אֵין רֵיחַ בַּמּוּבָן הַמְקֻבָּל

הוּא לֹא מַה שֶּׁאֲנַחְנוּ מְרִיחוֹת כְּשֶׁאֲנַחְנוּ יַחַד

נִדְמָה שֶׁאֲנַחְנוּ בִּבְחִינָה חֲשׁוּבָה

כְּשֶׁאֲנַחְנוּ מַנִּיחוֹת צֶ'קִים לֹא קַיָּמִים עַל הַשֻּׁלְחָן

כְּמוֹ לִבְדֹּק מִקָּרוֹב אֶת יְפִי הַפּוֹלִיטוּרָה

אֲבָל מֵעוֹלָם לֹא נִמְרְחָה פּוֹלִיטוּרָה עַל הַשֻּׁלְחָן הַנָּמוּךְ, עִם רַגְלֵי הַחַיָּה הַמּוּזָרוֹת

הַשָּׂפָה שֶׁאֲנַחְנוּ מְדַבְּרוֹת בָּהּ מֻרְכֶּבֶת מִצְּעָקוֹת וּשְׁקָלִים

אוּלַי נְשַׂחֵק בְּמָה הָיִית קוֹנָה אִלּוּ

כַּמָּה אַרְמוֹנוֹת הָיִינוּ בּוֹנוֹת, וְאַף לֹא מִפְעָל אֶחָד.

*** 

הכניסה חופשית / נוית בראל

אָכַלְנוּ בְּיַחַד תַּפּוּחַ בִּדְּבָשׁ. הַכְּנִיסָה חָפְשִׁית

אֶל הַשָּׁנִים הַמְּתוּקוֹת וְהַטּוֹבוֹת. מִירָה מִנֶפַּאל

הֵבִינָה כְּשֶׁדִּבַּרְנוּ עַל פִּנּוּק, מַס הַכְנָסָה, כָּבֵד

קָצוּץ. הָיוֹם נִזְכַּרְתִי הַרְבֵּה בַּיְלָדִים שֶׁלִּי

אָמְרָה בְּעִבְרִית שֶׁהִגִיעָה מִמֶּנָּה לְאַט כְּמוֹ מַיִם חַמִּים

לְמִקְלַחַת בְּקוֹמָה רִאשׁוֹנָה. בְּגִילָהּ אֵינֶנִּי אֵם,

אֵינֶנִּי סוֹעֶדֶת אֶת יְלָדַי בְּדִירוֹת קְשִׁישִׁים רְחוֹקוֹת

כְּדֵי לְהִתְפַּתֵּחַ כְּמוֹ מְדִינָה. שַׁעֲרֵי מַטְבֵּעוֹת אֵינָם כָּאֵלֶּה שֶׁנֶּחְתָּמִים

אוֹ נִפְתָּחִים אֶל גַּן אָבוּד. בְּקַלּוּת הָיִיתִי יוֹדַעַת פָּחוֹת,

מַאֲמִינָה מֵהֶעְדֵּר בְּרֵרָה, קוֹפֵאת אֶת חַיַּי בֵּין הַפְסָקָה לְהַפְסָקָה.

הַתַּפּוּחִים אֵינָם מְתוּקִים, הַדְּבָשׁ נֶעֱלַב מֵהָאֲוִיר, הִתְגַּבֵּשׁ כְּמוֹ חוֹל רָטֹב.

מִישֶׁהוּ כָּלָא בַּמִּרְפֶּסֶת שֶׁלוֹ תֻּכִּי גָּדוֹל וְעָצוּב.

הִבְטַחְנוּ שֶׁנָבוֹא בַּלַיְלָה וּנְשַׁחְרֵר אוֹתוֹ

אֶת עֵינָיו שֶׁמִּתְבַּיְּשׁוֹת

לִשְׁרֹק אֶל הָעִיר מַנְגִינוֹת שֶׁל עֲבָדִים.

***

ילד עם קוף / מאיר גולדברג

כַּלְכָּלַת הָעוֹלָם בְּעֵירֹם מִשְׁתַּזֶּפֶת

מֵרֹב עֲנִיִּים לֹא רוֹאִים אֶת הַחוֹף

בִּבְּרָזִילְיָה זְרִימַת שׁוּק הַהוֹן מְטַפְטֶפֶת

בְּסָאוֹ פָּאוּלוֹ מוֹפִיעַ יֶלֶד עִם קוֹף

בָּרְחוֹב, בְּאֶמְצַע הָרְחוֹב

יֶלֶד עִם קוֹף

כַּלְכָּלַת הָעוֹלָם מַחְזִיקָה בַּמִּשְׁקֶפֶת

שִׂמְחַת עֲנִיִּים מִשְׁתַּמֶּשֶׁת בְּתֹף

בִּנְיוּ דֶלְהִי חוֹלְקִים הַשָּׂרִים בַּתּוֹסֶפֶת

בִּסְרִי לַנְקָה מוֹפִיעַ יֶלֶד עִם קוֹף

עַל הַחוֹף מַמָּשׁ עַל הַחוֹף

יֶלֶד עִם קוֹף

יֶלֶד עִם קוֹף וְתֵבַת נְגִינָה

בְּקָרוֹב בְּכָל עִיר וּרְחוֹב וּשְׁכוּנָה

בְּכַמָּה תִּקְנֶה מַנְגִּינָה יְשָׁנָה מִיֶּלֶד עִם קוֹף?

כַּלְכָּלַת הָעוֹלָם בְּפַרְוָה מִתְקָרֶרֶת

מֵרֹב עֲנִיִּים הַכַּדּוּר מִתְקָרֵר

בְּמוֹסְקְבָה תִּקְרַת הַמִּסִּים מִתְקַלֶּפֶת

בְּקַמְצַ'טְקָה הַטִּיחַ כְּמוֹ שֶׁלֶג נוֹשֵׁר

וּבִדְרוֹם-מִזְרַח אַסְיָה תּוֹפֵר יֶלֶד עֶבֶד

בִּגְדֵי כַּדּוּרֶגֶל לְיֶלֶד אַחֵר

וּבַפַּעַר אֶפְשָׁר לְהַחְזִיק מְאַהֶבֶת

לִתְמֹךְ בָּהּ פִינַנְסִית כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר

וְלִבְלֹעַ אוֹתָהּ וְלִתְפֹּס בְּמָתְנֶיהָ

לִנְשֹׁךְ צַוָּארָהּ יְרֵכֶיהָ לִטְרֹף

וְאוֹתָהּ לְהָמִיר כְּמוֹ שַׁעַר מַטְבֵּעַ

כְּמוֹ אִישׁ עֲסָקִים, כְּמוֹ יֶלֶד, כְּמוֹ קוֹף

בְּלִי לַחְשֹׁב, מַמָּשׁ בְּלִי לַחְשֹׁב, כְּמוֹ יֶלֶד עִם קוֹף

כַּלְכָּלַת הָעוֹלָם בָּעוֹלָם מְטַיֶּלֶת

וּבְנֵי עֲנִיִּים מְכִינִים לָהּ אֶגְרוֹף

בִּירוּשָׁלַיִם חֲצִי מֶמְשָׁלָה מִתְבַּטֶּלֶת

בִּיְרוּחָם מוֹפִיעַ יֶלֶד עִם קוֹף

בָּרְחוֹב, בְּאֶמְצַע הָרְחוֹב, יֶלֶד עִם קוֹף

יֶלֶד עִם קוֹף וְתֵבַת נְגִינָה

הַמַּבָּט, הַמַּבָּט הוּא מַכַּת מְדִינָה

בְּכָל מְדִינָה וּרְחוֹב וּשְׁכוּנָה

בְּקָרוֹב, יֶלֶד עִם קוֹף. 

• אירוע ההשקה של הספר יתקיים היום (ג'), בשעה 17:30 ברחבת סינמטק ת"א, בהשתתפות עמיר לב ודן תורן, נציגי עמותת מע"ן, קו לעובד, ומוקד סיוע לעובדים זרים
  

• לאתר מעורבות המציג עבודות אמנות חברתית/פוליטית ביוזמת עמותת "מען" ומגזין "אתגר", לחצו כאן