אביא את התרבות לעם

לפני כחודשיים, כשהחלו הרינונים הראשונים על מינויו העתידי של ח"כ ראלב מג'אדלה לתפקיד שר התרבות, המדע והספורט, היו לא מעט אנשים שהרימו גבה. גם חרבות נשלפו בדרכו של השר הערבי הראשון במדינת ישראל אל משרדי הלשכה. מג'אדלה, מודע בהחלט למרכיבי קבלת ההחלטה למינויו, יהיה הראשון להודות שמה שסלל לו את הדרך אל הכסא הוא שילוב של אינטרסים פוליטיים פנים-מפלגתיים.

בראיון בלעדי אומר השר מג'אדלה בתשובה לשאלה מדוע לקח למדינת ישראל כל כך הרבה שנים למנות שר ערבי: "זה קשור למאבקים אישיים בתוך המפלגות. לא נוצרה סיטואציה פוליטית שתאפשר את התמהיל הזה למרות שבעיני, מדינת ישראל לא היתה צריכה לחכות לסיטואציה אלא לייצר אותה. זו החלטה שצריכה היתה להתקבל באופן עקרוני, רציונלי, מתוך תפישה חברתית. לא רק לקיבוצים מגיע ייצוג, גם לציבור ייחודי כמו הציבור הערבי מגיע. מפלגת העבודה זכתה לתמיכה רחבה מהציבור הערבי. בשנים האחרונות בגלל טעויות של הנהגת המפלגה חלק גדול מהציבור הערבי נטש אותה. היום אני חושב שכולם הגיעו למסקנה שטעינו. ההחלטה למנות שר ערבי מוסלמי לתפקיד היא נועזת ובכל כלי התקשורת אנחנו נדרשים להצדיק את המינוי. אני מאמין שאין דרך אחרת מלבד הידברות ומוטב מאוחר מאשר בכלל לא".

מג'אדלה העניק את הראיון ל-ynet פחות מיממה לאחר שהחליט על פיטוריו של מנכ"ל המשרד, איתן ברושי. הוא מבקש להדגיש כי בניגוד לפרסומים, הודיע לברושי על פיטוריו בתום שיחה שנערכה פנים אל פנים בלשכתו בתל אביב.

"ביום כניסתי לתפקיד", הוא אומר, "סיכמנו בינינו שתוך חודש נחליט אם להמשיך לעבוד יחד או לא. לא רציתי לעשות את זה לפני יום הזיכרון ויום העצמאות אז ההחלטה התאחרה. ביום ראשון הודעתי לו שקיבלתי החלטה להיפרד. רציתי לעשות את זה בדרך תרבותית, ראויה ומכובדת, אבל כל העניין דלף החוצה. אדם שעבד כמוני במשך כמעט שלושים שנה באיגודים מקצועיים יודע שסיום עבודתו של עובד צריך להעשות באופן מכובד. מי שטוען שהפיטורין של ברושי נעשו בשיחת טלפון, הוא שקרן".

"מדובר במשרת אמון, זה בסמכותי המוחלטת. במשך חודש ימים שמעתי הרבה נציגים של גופי תרבות. אני רוצה בתפקיד הזה מנכ"ל שרואה את הדברים כפי שצריך לראות אותם לטובת התרבות. אני מאחל לברושי הצלחה בהמשך דרכו ובריאות טובה".

לגבי מינוי מחליף לברושי מעדיף שר התרבות להחזיק את הקלפים קרוב לחזה, אך מדגיש: "מנכ"ל של משרד ממשלתי צריך לבוא קודם כל מתחום הניהול. לא מדובר במנהל תיאטרון, כלומר חייבת להיות לו זיקה גם בתרבות ונגיעה בתחומי הספורט והמדע. ברור שהוא חייב להיות לויאלי לתחומים אלה ולא מישהו עם אנטי".

תרבות זה לא רק אופרה 

"בעשרים השנים האחרונות אני עוסק באופן רציף בתרבות ובספורט. הייתי האזרח הערבי הראשון שעמד בראש אגף חינוך, השכלה וספורט בהסתדרות הכללית החדשה (1994-2002). התחום הזה לא זר לי ועכשיו, אני חייב לומר, התאהבתי בתחום המדע שהוא בעיני המנוף הכלכלי של מדינת ישראל והתשובה ליציבותה הכלכלית והחברתית. כדי שיהיו לנו תקציבים לתרבות, צריך להשקיע במדע. בשביל שנהפוך לחברה שראוי לחיות בה, בכדי שנוכל להיות חלק מאומות העולם, אנחנו חייבים להשקיע במדע, בתרבות ובספורט".

"ברור שקודם כל צריך להילחם על הגדלת התקציב שהוא תקציב לא ראוי לחברה דמוקרטית נאורה. אני רוצה שכשנציגי העולם הנאור יחטטו בספר התקציב של מדינת ישראל, הם יוכלו לומר עצמם שזו מדינה שהתרבות היא חלק מסדר היום שלה. זה מה שצריך להנחות אותנו. מעבר לכך מפריע לי שחלקים גדולים בציבור חושבים שתרבות היא מילה ששייכת לאליטה. תרבות זה אורח חיים וערכים ואנחנו נכשלנו בהבאת התרבות לעם.

תרבות צריכה לצמוח מלמטה ולא רק באופרה, שחשובה מאוד בפני עצמה, ובכל זאת. אני רוצה לתמוך בתרבות עממית, להביא את העשייה התרבותית לכל פינה, כל יישוב, כל אוכלוסייה. אני רוצה שאנשים מחורפיש ולהייא יגיעו לאופרה ויראו שם הצגה ולא רק ישמעו על קיומה בטלוויזיה. אני רוצה ששחקנים גדולים כמו גילה אלמגור ואחרים יבואו לפריפריה, שאנשי הפריפריה יוכלו לראות אותם בגודל טבעי ולא רק על המסך. אנחנו בתמורה נשקיע בהם בכדי שימשיכו להופיע ולהגיע לכולם ויתנו תקווה לנוער שלנו".

"לא צריך לפגוע במוסדות קיימים אבל חייבים לחלק את העוגה אחרת, לתת גם לאחרים שלא קיבלו. יש צורך להגדיל את התקציב ובמקביל לשנות סדרי עדיפויות בתוכו. אני מדבר על שינויים קלים מבלי לפגוע במהות. אני לא מאמין במהפכות אלא בתהליכים הדרגתיים. אנחנו רוצים יחסי גומלין בינינו לבין המוסדות, הליכה עם המדיניות של המשרד ותפישת העולם שלו. אנחנו תומכים באמנים ורוצים להמשיך לתמוך בהם אבל במקביל רוצים שאותם האמנים יגיעו חמש פעמים בשנה לקריית שמונה, שלומי ושדרות".

"זה לא מה שאני אומר. הכוונה היא שנמשיך לסייע לגופים אבל שום דבר לא מובן מאליו. כן, יש יחסי גומלין בשביל להבטיח את יישום התפישה שלנו את התרבות הישראלית ואת התרבויות השונות שבתוכה מהיידיש, דרך הלדינו ועד לתרבות הערבית. אנחנו רוצים לשמור על עצמאות המוסדות, אבל גם לנו יש מדיניות. יש מינהל תרבות, שעובד לאורך כל השנים ומגיע להישגים אדירים, גם בו יש אנשי מקצוע. שיגרה לא בריאה לתרבות ולאנשים שעוסקים בה. אנחנו רוצים כל הזמן רענון. שלא ינוחו על זרי דפנה, שתמיד ייצרו דברים חדשים, שיתאימו את עצמם למציאות המשתנה. רק כך נוכל לייצר תרבות דומיננטית".

"אני מודע לאחריות ולוקח את התפקיד הזה בגאווה. אני מתכוון לתת דגש משמעותי לתרבות הערבית שלאורך כל שנותיה של מדינת ישראל לא קיבלה מענה מספק. אני מאמין שהגדלת הסיוע וחיזוק התרבות הערבית ייצור חברה ערבית טובה יותר ויחזק את יסודותיה. בסופו של דבר תצא נשכרת מזה כל החברה הישראלית. תרבות היא שפת עמים, נקודת מפגש. הצמחת אנשי תרבות תוביל לרמת חיים גבוהה יותר, מה שיפעל לטובת החברה הישראלית. כשהשכן שלך רעב, לא תוכל לישון בשקט. כשהשכן שלך לא בסדר, אתה מודאג. אנחנו רוצים להיות שכנים. ערכים אוניברסליים לצד שמירה על הערכים שלנו".

הדמות שלך ב"ארץ נהדרת" מעליבה או משעשעת?

"זו תוכנית סאטירה ואני חושב שהיא צריכה להיות אפילו יותר חזקה. סאטירה חשובה לחיי התרבות של חברה דמוקרטית, יש לה תפקיד והיא צריכה לעשות אותו. אני חושב שצריך לחזק ולכבד את זה. בשביל שנוכל לדעת מה היא סאטירה צריך להיחשף למופעי תרבות בכלל ואת זה צריך לעשות מגיל צעיר. תרבות צריכה להפוך לתחביב של כל אחד ואחד שחי כאן. כשאני שואל תלמידי בית ספר מה הם רוצים להיות כשיגדלו, הייתי רוצה שהם יאמרו לי שחקן, פסל, במאי, מפיק או אמן. היום אני לא שומע את זה. ילדים מדברים על להיות רואה חשבון, עורך דין, רופא, שחקן כדורגל".