הרב, מה עושים אם אני נגעלת מהמקווה?
שאלה:
אני אשה דתית טובלת במקווה בכל חודש ולמרות זאת בכל פעם שאני הולכת אני מתמלאת בגועל. גם מעצם העובדה שאני צריכה להתפשט עירומה כביום היוולדי, גם מהעובדה שסוקרים את גופי, גם מעצם השאלות, גם מהטבילה במים לא מחוטאים שטבלו בהם מי יודע מי, גם מהעובדה שצריך לצאת מהבית בשעות הכי קשות כשהילדים ערים וצריכים ארוחת ערב, אמבטיות וכו', גם לצאת בחורף בשיא הקור ועוד...אז מה הטעם אם הענין כל-כך דוחה? (חמוטל, גוש דן)
תשובה:
אני מבקש להתיחס בעיקר לקשיים שהעלית, מתוך הנחה שעם הסתלקותם יקל עליך לטבול. אין בעייה למצוא מקווה שבו הבלנית לא "תסרוק את גופך" ולא תשאל אותך שאלות, ואף לא תתבונן בך ערומה. את יכולה להתארגן לבד, ורק לכשתסיימי את ההתארגנות ותכנסי לבור הטבילה תקראי לבלנית והיא תבוא לראותך, כאשר כל גופך, פרט לראשך, נמצא בתוך המים. את תטבלי, היא תראה שהטבילה היתה כשרה, הבלנית תצא מהחדר ואת תוכלי לצאת ולהתלבש לבד, בלי שאישה אחרת ראתה אותך ערומה.
זמן הטבילה: באמת, צריך להתארגן למצוא את זמן הטבילה האופטימלי. אין חובה לטבול דוקא בזמן שהוא שיא הלחץ. אפשר קודם לסיים הכל עם הילדים ורק אז לטבול.
המים המלוכלכים: במקווה רגיל אמור להיות נוהל קבוע, על פי תקן, של החלפת מים כל זמן מה, בהתאם למספר המשתמשות במקוה. יש מקוואות שבהם מופעלת מערכת לטיהור מים, שם המים נקיים יותר מאשר מי שתיה בהרבה מקומות בארץ. אם את מרגישה שבמקווה שאת הולכת אליו המים לא מספיק נקיים נסי להעיר על כך בעדינות לבלנית, או לחילופין, לעבור למקווה אחר בעיר.
לגבי שיא הקור - אני מודה שמכל מה שכתבת - זה הכי פחות מובן לי. את גרה בגוש דן, שהוא לא מקום קר כל כך. גם בחורף אנשים יוצאים בערב מחוץ לביתם, במקומות קרים בהרבה מגוש דן, ואינני מבין מה הקושי לעשות זאת לצורך טבילה. בתוך המקוה, כאשר את צריכה להשאר ללא בגדים - הרי אמור להיות חימום רציני. אם אין - זו באמת בעיה, ואין כל קושי למצוא מקווה מחומם. בהצלחה (משיב: הרב אלי אלטשולר, מצפה נטופה)
