כך סיכל ראש ה-CIA לשעבר את שחרור פולארד
ספרו של ראש סוכנות הביון האמריקנית לשעבר, ג'ורג' טנט, גם שופך אור על המתרחש מאחורי הקלעים בתהליך השלום בין ישראל לפלסטינים. בספר מגולל טנט את הדרמה שהתחוללה במהלך הפסגה בין קלינטון, נתניהו וערפאת בוויי ב-1998, אז טרפד טנט את התוכנית לשחרר את המרגל ג'ונתן פולארד, דרישה שהציבה ישראל כדי לפנות את חברון
"רבים בקהיליית המודיעין סברו שג'ונתן פולארד לא פעל רק מתוך אהבת ישראל", כתב ראש ה-CIA לשעבר, ג'ורג' טנט, בספרו החדש שיצא למכירה אתמול (ב'). "היו אינדיקציות שהוא הציע לרגל למדינות נוספות", טען טנט בספרו, "אבל הישראלים מחשיבים אותו לחייל. האתוס הישראלי הוא שלא משאירים אף אחד בשדה הקרב".
ספרו החדש של טנט "בעין הסערה", מעורר סערה בארה"ב - בעיקר בשל הגילויים שלו על הדרך שבה יצאה ארצות הברית למלחמה בעיראק, ועל המלחמה בטרור העולמי. אבל באחד מפרקיו, חבויה הדרמה הגדולה סביב הדרישה הישראלית לשחרורו של פולארד, קצין מודיעין בחיל הים האמריקני, שנעצר בסוף 1985, נידון למאסר עולם לאחר שהורשע בריגול למען ישראל, ומאז יושב בכלא האמריקני.
טנט היה שותף למשא ומתן הביטחוני בין ישראל לפלסטינים - תחילה כסגן ראש ה-CIA, ומאוחר יותר, כראש סוכנות הביון. בספרו, הוא גם חושף לראשונה את הלילה הדרמטי בפסגה שהתקיימה באחוזת וויי, לפני החתימה על הסכם הביניים לפינוי חברון, וכן דן בלחצים העצומים שהופעלו עליו למען שחרורו של פולארד.
"אם פולארד ישוחרר - אני מחוסל"
הדרמה הגיעה לשיאה ביום חמישי בערב שלפני החתימה בבית הלבן. בפגישת עבודה של הצוות האמריקני הבכיר לשיחות - שכלל את יועץ הנשיא לביטחון לאומי סנדי ברגר, מזכירת המדינה מדלן אולברייט, ודניס רוס, הטיל ברגר את הפצצה. "אתה צריך להיות מודע לכך שנתניהו שם את פולארד על השולחן", אמר.
הפגנה למען שחרורו של פולארד במרס האחרון (צילום: עדי ששתיאל)
על פי הכתוב בספרו, למשמע דבריו של ברגר, קם טנט מהשולחן. "אתה טועה, פולארד לא על השולחן", אמר, ועזב את החדר. ברגר רדף אחריו בניסיון לרצותו - אך טנט המשיך: "זה מגוחך. אין לפולארד שום קשר למה שקורה כאן". ברגר ניסה לרכך: "הנשיא לא הסכים לשום דבר, אבל אני מבטיח להודיע לך אם הישראלים יחזירו את זה לשולחן".
במשך כמה שעות, התלבט טנט כיצד לנהוג. "אני ניהלתי מו"מ רק בנושא הביטחוני, אבל אם פולארד יהיה בחבילה הסופית, איש במטה ה-CIA לא יאמין שלא היתה לי יד בזה", חשב לעצמו. "העסקה הזאת מעניקה פרס לאזרח אמריקני שריגל נגד ארצו. כשהבשורה תצא – אני מחוסל מעשית כראש ה-CIA. לא ישאר לי שום הון מוסרי מול חיילי. החלטתי להסתלק אם הנשיא לא יעמוד על המשמר", כתב טנט בספרו.
בכירי הממשל לא הירפו מטנט. הם רצו עסקה, אבל חששו מהתפטרות של ראש ה-CIA. בחצות הגיעה לחדרו מזכירת המדינה אולברייט."אם יש לך משהו לומר לנשיא על פולארד – תאמר את זה עכשיו", הציעה. אחרי שעזבה, ביקש טנט פגישה בארבע עינים עם הנשיא, ביל קלינטון.
הפגישה התקיימה ב-1 לפנות בוקר יום ששי, ביום שבו נחתם לבסוף ההסכם. "ההסכם הביטחוני שאליו הגענו הוא חשוב לדעתי, אבל אם פולארד ישוחרר, היום בבוקר כבר לא אוכל להיות ראש ה-CIA", אמר לנשיא.
בספר טוען טנט כי בפגישה עם הנשיא היה שקט ורגוע. "כולם יודעים שהשתתפתי בשיחות הביטחוניות. אם מרגל ישתחרר כתוצאה מהמשא ומתן הזה, לא אוכל להמשיך לעמוד בראש ה-CIA. אני מודה לך על ההזדמנות שנתת לי לשרת, אבל אני לא אהיה ראש ה-CIA שלך בבוקר", אמר.
למחרת בבוקר, ניהל ראש ממשלת ישראל דאז, בנימין נתניהו, מו"מ עם קלינטון על שחרורו של פולארד, ואף איים לפוצץ את השיחות. הוא טען באוזני אנשי הנשיא שקלינטון הבטיח לשחרר אותו. הכותרות של עיתוני יום ששי בישראל, בישרו על כך שפולארד יחזור לארץ במטוס ראש הממשלה.
"דניס רוס סיפר לי שהוא וקלינטון הלכו לשירותים כדי להתייעץ. רוס שאל את קלינטון אם הוא הבטיח לשחרר את פולארד. קלינטון השיב בשלילה", כתב טנט. רוס לא היה משוכנע כל כך והעיר לנשיא ש"אם הבטחת לביבי שתשחרר את פולארד, אז אתה צריך לשחרר אותו. בכל מקרה זהו הסכם טוב מדי לביבי מכדי שיוותר עליו. תעמוד על שלך ותהיה עסקה",הציע רוס לנשיא.
ברק, ערפאת וקלינטון בקמפ דיוויד, 2000 (צילום: לע"מ)
בבוקר הפעיל גם שר הביטחון דאז יצחק מרדכי לחץ על טנט. "אנחנו חייבים לקבל את פולארד", אמר מרדכי. טנט השיב ברוגז: "עם כל הכבוד, זה לא הולם. אני לא מתקפל. אין נסיגה מעמדתי". גם ראש מטה הבית הלבן, ג'ון פודסטה, צלצל אליו עם הודעה מסגן הנשיא אל גור: "אם ההסכם יתפוצץ - אתה הסיבה", אמר.
עם זאת, טנט סיפר כי רוס הרגיע אותו. "אל תדאג, בסוף יהיה הסכם", אמר. טנט ציין בספרו כי גם רוס התנגד לשחרורו של פולארד - מאחר שהיה מעוניין שישמש קלף מיקוח להסכם הקבע. לבסוף נכנע נתניהו ללחץ האמריקנים, וחתם על הסכם הנסיגה מחברון - בלי פולארד.
"קלינטון רצה נואשות להשיג שלום"
ספרו של טנט שופך גם אור על מאחורי הקלעים של פסגה אחרת - פסגת קמפ דיוויד ב-2000. "היה מדהים לראות מה הישראלים היו מוכנים להקריב כדי להשיג הסכם - וקשה להבין מדוע ערפאת אמר לא", כתב טנט.
לטענתו, "תמיד היה בעיית להאמין לערפאת, במיוחד בשנה האחרונה לכהונת קלינטון. קלינטון רצה שלום בצורה נואשת. ערפאת תמיד רצה עוד משהו - ואף פעם לא היה מספיק. מה שהוא רצה באמת, הוא שתהליך השלום לא יושלם. המשך התהליך נתן לו יתרון. ההליכה שלו על הסף והנסיגה ברגע האחרון העניקה לו מקום מרכזי על במות העולם".
טנט אף מתוודה בספר על חיבתו לישראל. "האמת היא שאני אוהב את הישראלים. את יצר החיים שלהם, מה שהם עשו למען עצמם ומה שהם עשו למען מדינתם". לדבריו, במהלך שנות עבודתו, הצליח גם לטפח "חיבה לפלסטינים" - חיבה שלדבריו תמיד הוכשלה ברגע האחרון על ידי ערפאת עצמו.
התרגש מדיכטר, חלק שבחים לגלעד ואיילון
בספרו, דן טנט גם באנשי המודיעין הישראלים שעמם היה בקשר. "דני יתום, אפרים הלוי ואבי דיכטר הפכו לחברים לכל החיים. אלו אנשים שיכולתי לסמוך עליהם. אלו אנשים שיכולתי לדבר אתם".
הוא התרגש במיוחד משיחת הטלפון שקיבל מאבי דיכטר, כשהיה ראש השב"כ, לאחר מתקפת הטרור של 11 בספטמבר 2001. "הוא טלפן מישראל להביע את צערו ולומר לי שהוא ואנשיו יהיו איתנו לא משנה מה יהיה", כתב טנט. "אבי אמר לי: 'תהיה חזק, תנהיג את אנשיך'. כעבור שנים, במסיבת השחרור של דיכטר אמרתי את מה שהרגשתי ב-11 בספטמבר – 'ביום ההוא, הפכנו לישראלים'".
את עמוס גלעד כינה טנט "קצין מודיעין מעולה", והוא גם חלק שבחים לעמי איילון, ראש השב"כ לשעבר, שאותו פגש בשיחות ההכנה לפסגת וויי. איילון עצמו לא הגיע לפסגה ושלח את סגנו ישראל חסון. לדברי טנט, דניס רוס העלה השערה שנתניהו השאיר אותו בבית כי "עמי איילון, כמו רבין, לא מסוגל לשקר. שניהם לא מסוגלים. אתה לא משחק פוקר קבוצתי כשהשותף שלך לא מסוגל להציג פני פוקר".
לפנייה לכתב/ת 
