דו"ח בצלם: חצי מהנחקרים הפלסטינים מוכים

לחץ פיזי לא מתון: ארגון "בצלם" ו"המוקד להגנת הפרט" מפרסמים הבוקר (יום א') דו"ח קשה על עינוי והתעללות בעצירים פלסטינים בעת חקירתם ומעצרם בידי כוחות הביטחון. הדו"ח, המתבסס על עדויותיהם של 73 עצירים, קובע כי מדובר במעשים שבשגרה, למרות פסיקה של בג"ץ מ-1999 שאסרה להפעיל שיטות חקירה שכאלו.

49 אחוז מהנחקרים טוענים שספגו מכות, 33 אחוז נחקרו תוך איזוק מכאיב, 23 אחוז התלוננו על שלילת צרכים חיוניים ו-67 אחוז התלוננו על פגיעה פיזית אחת לפחות. המידע נאסף בין יולי 2005 לינואר 2006.

על-פי הדו"ח, לא ברור מי מוגדר "פצצה מתקתקת", מה שגורר להרחבת ההגדרה ולהרחבת מספרם של מי שניתן להשתמש נגדם בעינויים. עצירים סיפרו על הפרעה לשינה ומניעת אוכל במשך ימים, על כבילה רצופה לכיסא וכמובן על גידוף, השפלה ושימוש באיומים. הבולט ביותר היה האיום להשתמש בעינויים פיזיים קשים ביותר. אחד העצירים, מ.ר, טען בעדותו כי החוקרים איימו לאנוס אותו ו"לרסק לו את האשכים", הם גם איימו לעצור את בני משפחתו ולהרוס את ביתו.

מ.ח. עציר בן 37, סיפר כי החוקר איים שיביאו את בתו הבכורה ואת אשתו לחקירה ושיהרסו לו את הבית. "החוקר אמר שיש להם אמצעי חקירה מיוחדים לבנות ולנשים, תוך רמיזה לאמצעים בעלי אופי מיני", הוא סיפר. גם ע.ע. בן ה-24, סיפר שהחוקר "יצא מהחדר וכעבור כשעה חזר ואמר לי שבעוד שאני פה, החוקרים יושבים בחדר הסמוך ומזיינים את אשתי. אני אקח אותך אליהם שתסתכל". 

הרוב הוחזקו בבידוד וקיבלו מזון באיכות ירודה 

החוקרים, כך על-פי הדו"ח, מפעילים שיטות פיזיות מגוונות: מכות, סטירות, אגרופים ובעיטות, הידוק אזיקים, משיכת גוף פתאומית - בדרך כלל קדימה בעוד העציר אזוק כשגבו לכיסא, הטיית ראש פתאומית, כיפוף גב ו"כריעת צפרדע" שבה הנחקר כורע על קצות אצבעות רגליו לכמה דקות כשידיו אזוקות לאחור.

68 אחוז מהעצירים מסרו שסבלו מניתוק מוחלט מהעולם החיצון במשך כל או רוב ימי חקירתם. 64 אחוז מסרו שהוחזקו בתנאי בידוד וסבלו מחסך חושי, 45 אחוז התלוננו על הפרעה בשינה, 73 אחוז דיווחו על מניעת אספקת מזון או אספקתו באיכות ירודה, 96 אחוז טענו שהוחזקו בכבילה ממושכת ובתנוחה כואבת, 73 אחוז התלוננו על גידופים והשפלות ו-64 אחוז התלוננו על איומים, שהבולטים שבהם הם מעצר בני משפחה והריסת הבית.  

מהדו"ח עלה כי תנאי הכליאה כוללים שעות חקירה ארוכות, החזקה בצינוק במטרה לבודד את העציר, כשברקע דולקת מנורה המפיצה אור עמום במשך 24 שעות ביממה. בהיעדר שעון, שנלקח מן העציר, מאבד האסיר את התמצאותו בזמן. תנאי ההגיינה הירודים בצינוק מתישים את העציר. כל אלו גורמים להפרעות נפשיות, חסך חושי ומחלישים את כושר עמידותו מפני מחלות. רווחת התופעה של מניעת מפגש בין העציר לעורך דינו, כדי להגביר את הלחץ הפסיכולוגי על הנחקר.

הדו"ח קובע כי "ניתן לקבוע שמשטר החקירות השגרתי של השב"כ כרוך רובו ככולו בפגיעה של זכויות האדם של העצירים ובאמצעים שנועדו במכוון לשבור את רוחם של הנחקרים ולגבות מהם מידע שלא מרצונם החופשי, בניגוד למה שבג"ץ הגדיר 'כללי חקירה סבירה והוגנת'".

עינויים, קובעים מחברי הדו"ח, אסורים על פי החוק הבינלאומי וגם פסיקת בג"ץ משנת 1999 הטילה מגבלות קשות על השימוש באלימות ועינויים. יחד עם זאת, הפסיקה לא הגדירה באופן ברור ומוחלט מהם המקרים הקיצוניים שבהם מותר להשתמש בסנקציות פיזיות בחקירות ובכך נפתח פתח לפרשנויות מרחיבות מצד השב"כ, מה שגרם להרחבת ההתעללות. בצלם והמוקד להגנת הפרט טוענים כי בג"ץ הפך ל"חותמת גומי" וקוראים לממשלה להורות לשב"כ להפסיק לענות עצירים. הם גם דורשים לתעד את החקירות בווידאו.

התגובות: דו"ח מגמתי  

בשב"כ התייחסו לדברים בתגובה: "שירות הביטחון הכללי מופקד על שמירת ביטחון המדינה ומוטלת עליו אחריות לסכל ולמנוע פעילות בלתי חוקית. לשם הגשמת משימותיו מבצע השירות, בין היתר, חקירות נגד חשודים בפעילות טרור. הלחימה היומיומית בתשתיות הטרור מחייבת את גורמי הביטחון, ובכלל זה את חוקרי שירות הביטחון הכללי, לעשות כל מאמץ לסכל ולשבש תשתיות אלו. במהלך השנים האחרונות ניצלו חייהם של אזרחים רבים כתוצאה ישירה ממידע שהתקבל בחקירות".

עוד נכתב: "מטעמי סודיות, לא נוכל להתייחס במסגרת זו באופן פרטני לשיטות החקירה המופיעות בדו"ח. משום שהוא לא נוקב בשמות העצורים, לא ניתן לבדוק את נכונות הטענות".

"עם זאת, נציין כי הדו"ח רצוף שגיאות, טענות מופרכות ואי-דיוקים. נחקרי השב"כ מקבלים לידיהם כבר בראשית חקירתם מסמך המפרט את זכויותיהם הנחקרים בחקירה פלילית. הטענה כאילו השב"כ נוקט בצעדים שנועדו לגרום לתלישות של הנחקרים מהעולם החיצון ולתחושה של חוסר ודאות באשר לגורלם אינן נכונות. אין כל בסיס לטענה שחוקרי השב"כ נוהגים לקלל ולגדף את הנחקרים. החקירות מתבצעות על פי החוק, הנהלים וההנחיות ומבוקרות באורח שוטף".