האם מותר לתרום איברים אחרי המוות?
שאלה:
האם תרומת איברים אחרי המוות מותרת ביהדות? הסבירו לי בעבר כי אדם אמור להיקבר עם כל איבריו לפי היהדות ולכן אסורה תרומת איברים, אך מצד שני מדובר בהצלת חיי אדם... אם כך, האם תרומת איברים מותרת? (טלי)
תשובה:
תרומת איברים אחרי המוות היא מצווה גדולה והחסד הגדול ביותר שאדם יכול לעשות בגופו אחרי מותו. התורם זוכה להציל חיים של אחרים, זו גמילות חסד וצדקה מהמעולות ביותר שישנם, ובודאי יועילו לו זכויות אלה בעולם הבא.
תנאי אחד חשוב יש בדבר – שתהא התרומה אחרי המוות. אסור לקחת אבר מאבריו של האדם כל עוד הוא חי או גוסס. רק כאשר נקבע מותו של האדם עפ"י ההלכה מותר לו או לאחרים להרשות את תרומת אבריו.
כל הפוסקים כמעט מסכימים על גודל הזכות והמצווה, אך נחלקו חכמי דורנו בשאלת קביעת רגע המוות. הרבנות הראשית לישראל הקימה ועדה בראשות הרב ישראלי זצ"ל לדון בעניין. לפני 20 שנה, בא' חשוון תשמ"ז, קבעה מועצת הרבנות הראשית את העמדה הרשמית בעניין, ולפיה הפסקת נשימה בלתי הפיכה שהינה תוצאה של מוות ודאי של גזע המוח תיחשב למוות הלכתי. הרבנות קבעה קריטריונים ליישום החלטה זו שלא מומשו עד היום.
פוסקים חשובים אחרים התלבטו בשאלה האם מוות מוחי מספיק לקביעת מוות הלכתי או שנדרש גם מוות לבבי. כיום בין החולקים על החלטת הרבנות הראשית מפורסמת דעתו של הרב אלישיב, הסובר שיש לקבוע מוות של הלב כתנאי לקביעת רגע המוות ההלכתי וללקיחת איברים להשתלה.
ביסוד העניין, המחלוקת הינה די מצומצמת, מכיון שלפי דברי תלמידיו של הרב אלישיב, גם הוא מודה שהגורם הקובע הוא הפסקה עצמונית טבעית של הדופק. במידה והדופק או הלב ממשיכים לפעול בצורה מלאכותית, ואילו לא היו מפעילים אותם באופן מלאכותי ע"י עיסויים או תרופות החייאה היה הדופק מפסיק, נראה שגם לדעתו אין הטיפול המלאכותי הופך את הלב או את האדם ל"חי".
חלק נכבד מהנפגעים ממות מוחי, סובלים מקריסה כללית של מערכות הגוף, ולחץ הדם בכללן, ורק תרופות החייאה מחזיקות את הדופק שלהם במצב תקין ונימוש. (דופק שאינו נימוש אינו נחשב הלכתית כדופק). בכל המקרים האלו, ייתכן שהיה ניתן להגיע להסכמה הלכתית על הגדרת האדם כמת מבחינה הלכתית ולהתיר לו לתרום את אבריו לכל הדעות.
קשיים טכניים ופוליטיים שונים, מנעו במשך השנים שיתוף פעולה מערכתי רפואי והכרעה הלכתית מוסכמת ומקובלת בשאלות אלו, ולכן במקרה ויש אפשרות של תרומת איברים חובה לבקש מבית החולים להתייעץ עם רב הבקי בעניינים אלו. יש לזכור שמצד אחד עומדת זכות גדולה ונפלאה למת ולמשפחתו שמצילים חיים אחרים, אך מצד שני הכרחי להקפיד על כך שאיברים יילקחו מתורמים רק לאחר מותם.
כל איבר שנתרם וחזר לחיים אין חובת קבורה עליו, כמו שלא נאמר שהמתים שיקומו בתחיית המתים יצטרכו לחזור לקברם כי יש חובת קבורה. אם יש חלק של איבר שלא השתמשו בו, או שהוציאו מן המת ומתברר שאינו מתאים, יש לקוברו עם המת. (משיב: הרב דרור ברמה)
מומלצים
